מצאתי את עצמי יושבת במלתחות, בלי כוס קפה ביד ומקשקשת עם מישהי שלא פגשתי שנים, כאילו נפגשנו עכשיו באמצע בית קפה קטן ואינטימי
השבוע, במלתחות בקאנטרי בקצרין, פגשתי מישהי שלא ראיתי הרבה זמן. תוך כדי שאנחנו נועלות את נעלי הספורט ואני עם כובע שקצת מטשטש את זהותי, היא הסתכלה עליי רגע, בחנה, ואז שאלה: "את מהקפה באניעם, נכון? פתחת שוב?" חייכתי. "לא… סגרתי לפני שש שנים". עבר באמת הרבה זמן.
היא הנהנה ואמרה: "חבל שאת לא פותחת שוב. היה מקום יפה… אי אפשר לשכוח אותו. לפעמים, אני מחפשת מקום לשבת בו לקפה". ואז הוסיפה, כמעט בלחש, "אני צריכה מקום יפה ושקט לנקות את הראש. אני לא אוהבת לפגוש הרבה אנשים ורעש חזק של מוזיקה. בשבילי, זה קצת כמו פסיכולוג".
הזדהיתי אתה מיד. גם אני עדיין אוהבת ללכת לבתי קפה. לפעמים שקטים, לפעמים רועשים, תלוי במצב הרוח. לשבת עם כוס קפה, לנקות את הראש, לעבוד קצת, או סתם להיות. אני גם אוהבת לצאת לדייטים קטנים עם הילדים, או עם חברים. זה יוצא יותר זול מטיפול אצל פסיכולוג וזה זמן מצוין למחשבות, לשיחות ולהחלטות…
תמיד משמח אותי לפגוש אנשים שמבינים שבית קפה זה לא רק מקום לשתות בו קפה. יש שם משהו מעבר לזה. יש שם רגע של נשימה, של עצירה, של מפגש. אז המלצתי לה על כמה בתי קפה שאני אוהבת. על חלקם היא כבר שמעה, אחרים רשמה לעצמה בטלפון ותוך כדי השיחה, גלשנו לעוד נושאים על החיים. ככה מצאתי את עצמי יושבת במלתחות, בלי כוס קפה ביד ומקשקשת עם מישהי שלא פגשתי שנים, כאילו נפגשנו עכשיו באמצע בית קפה קטן ואינטימי.
התכנית גדולה. בינתיים…
מסתבר שלא רק בתי קפה הם מקום למפגשים. בכל מקום אפשר לפגוש מישהו, להכיר, לפתח שיחה. יש משהו יפה בהיכרויות האלו שנוצרות "על הדרך", בסופרמרקט, בתור בקופת חולים, בתחנת הדלק. אני אוהבת את המפגשים הקטנים, האנושיים, הלא-מתוכננים.
על הדרך אני גם משתפת אתכם, שחזרתי קצת לעשות ספורט במכון הכושר. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי יושבת יותר מדי במהלך היום בעבודה ובחוץ קר לי מדי להליכות ערב, או בוקר, אז התחלתי ללכת למכון.
התכנית הייתה גדולה: גם לשחות, גם לעשות הליכות על המכשיר, גם אופניים, וגם להצטרף לאיזה חוג יוגה, או פילאטיס. בפועל? אני הולכת כבר כמעט חודש, פעמיים בשבוע. עוד לא הצטרפתי לחוג, אבל זה עוד יקרה.
אני יודעת שחשוב להתמיד עם ספורט. אבל אצלי זה בא והולך בתקופות, כשאני מרגישה שהגוף קצת מקרטע, או כשממש בא לי להשיל כמה קילוגרמים ממשקלי. בינתיים, האמת? לא הורדתי, אפילו לא חצי קילו… אני הולכת 45 דקות, לפעמים שעה, שורפת בקושי 200 קלוריות. זה מרגיש לי לא פייר שאני מתאמצת כל כך וזה לא משמעותי למשקל. אז אולי אני צריכה ללכת יותר, או להוסיף קצת אירובי…
בינתיים, תכף שבת ובין מחשבות על בתי קפה שווים לשריפת קלוריות, אני תופסת את עצמי חושבת איזו עוגה לאפות לשבת. לא משנה כמה בא לי להוריד קילוגרמים ממשקלי, על עוגה של שבת אני לא מוותרת. אז אני יודעת שאתם כבר מחכים לאיזה מתכון לעוגה. הנה מתכון ששיתפתי פעם, אבל זה מה שאני הולכת לאפות. מוזמנים גם.
מתכון לעוגת שוקולד פירורים
חומרים לבצק:
2 ורבע כוסות קמח
שקית אבקת אפייה
1/4 כוס סוכר
3/4 כוס שמן
1 ביצה
ההכנה:
ללוש בוו גיטרה, לתערובת פירורית, 3/4 מכמות הבצק לשטח בתבנית חד"פ בגודל 24. רבע מכמות הבצק לשמור בצד, לפזר על מילוי השוקולד.
לשוקולד:
1/2 כוס מים
1/2 כוס שמן
200 גר שוקולד מריר
1/2 כוס סוכר
1 כף קקאו
ההכנה:
להמיס כשתי דקות במיקרוגל ולערבב היטב. להוסיף שתי ביצים, כף קמח ושתי כפות שוקולית. לערבב היטב ולשפוך על הבצק. מעל לבצק, לפזר את פירורי הבצק ששמרנו.
לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, כ-35 דקות, עד שפירורי הבצק משחימים.
בהצלחה ושבת שלום!
