אחרי 16 שנים בצה"ל, היא עשתה "מאסטר שף", מעבירה סדנאות "מהערוגה לצלחת" ו"אני גם מכינה ארוחות בוקר, ארוחות שף וקייטרינג בוטיק ובגדול, מגשימה כל חלום קולינרי לכל מי שירצה בכך". היא מומחית בבישול איטלקי, אותו למדה מסבתא של בעלה וארבעה ימים בשבוע, היא מנהלת משאבי אנוש בחברת תוכנה. האורחת שלנו לשבת היא לירז כהן, מנווה אטי"ב
קצת על עצמך
"לירז כהן, נשואה לעידן ואימא לשלושה בנים – איתן, אריאל ואלון. אוהבת את האדמה והחקלאות ואוהבת לבשל.
"עידן בעלי הוא איטלקי, המשפחה שלו ממילאנו בצפון איטליה ובמשך כמעט עשור, למדתי מסבתא שלו, שאנחנו נוהגים לכנות אותה נונה, את כל סודות הבישול האיטלקי האותנטי. מהצירים והרטבים, לפסטות, ניוקי וריזוטו ועד לאופן הטיפול בסוגי הבשר השונים וכמובן, את הסודות של הקינוחים האיטלקיים. תמיד אהבתי את המטבח, ועם הידע שצברתי לאורך השנים מנונה, ומכל מיני סדנאות וקורסי בישול שעשיתי בארץ ובעולם, התמקצעתי.
"לפני שנתיים וקצת, השתחררתי משירות צבאי אינטנסיבי של 16 שנים, כקצינת שלישות. חבר טוב רשם אותי בהפתעה ל'מאסטר שף', החלטתי לנסות את מזלי ולחוות את החוויה במלואה. במשך חצי שנה, הייתי בתהליך מיון ארוך וקפדני, עד שעברתי את האודישן של השופטים, הגעתי למחנה האימונים והייתי ב-25 האחרונים שנבחרו מתוך מעל 3000 אנשים שהתמיינו בתהליך. החוויה הזו הייתה עבורי חד-פעמית ומהנה במיוחד ונתנה לי את הביטחון, ובעיקר את ההבנה, שהאוכל שלי הוא מיוחד ויוצא דופן".
עיסוק
"ארבעה ימים בשבוע, אני מנהלת משאבי אנוש בחברת התוכנה 'אקסיומה', בנתניה וביום הפנוי שלי ובסופי שבוע, אני מעבירה סדנאות קינוחים, פסטה ובישול איטלקי וסדנאות 'מהערוגה לצלחת'. בסדנאות אלו, אנחנו קוטפים את הירקות והפירות מהערוגות שלנו, לומדים על אופן הגידול שלהם, במיקום עם נוף עוצר נשימה, הפונה אל החרמון ומגיעים לסטודיו, לבשל אוכל איטלקי עם כל התוצרת הייחודית. המהות של האוכל האיטלקי טמונה בחומרי הגלם המצוינים שלו ולכן החקלאות היא חלק בלתי נפרד מהעיסוק שלי, במטרה להביא את חומרי הגלם הטובים והטהורים ביותר – מהערוגה לצלחת. בנוסף לזה "אני גם מכינה ארוחות בוקר, ארוחות שף וקייטרינג בוטיק ובגדול, מגשימה כל חלום קולינרי לכל מי שירצה בכך".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי ברחובות, אחות בכורה לעוד שלושה אחים".
מגורים
"נווה אטי"ב – המקום הכי יפה בארץ, עם נוף עוצר נשימה ואוויר נקי ומדהים. המעבר לנווה אטי"ב הוא מבחינתנו הגשמת חלום של שנים. תמיד רצינו לגור ברמת הגולן ובעיקר להגשים את החלום החקלאי שלנו, לגדל את מה שאנחנו אוכלים ולייצר משק אוטרקי. היום, אנחנו מגדלים כאן אוכמניות ואת כל סוגי הירקות העונתיים".
איך נראה יום שישי שלך?
"מוזיקה לנשמה ברקע ומלא בישולים ופינוקים, ניקיונות, כביסות, והתארגנות לשבת. כמעט בכל שישי, יש אצלנו אורחים. הילדים ואנחנו מחכים לארוחה הזו כל השבוע, יושבים כולם ביחד, מדברים, משחקים משחקי קופסה, או קלפים ולפעמים, עושים מסיבת פיג'מות, רואים כולם סרט ביחד וישנים על הרצפה בסלון, ליד הקמין שמחמם אותנו".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"אין ארוחת שישי אחת שדומה לשנייה. בכל שישי אני מבשלת משהו אחר, משתדלת לפנק את עידן והילדים בדברים טעימים מכל המטבחים ומכל הסגנונות".
זיכרון ילדות משבת
"גם בבית של ההורים שלי, בכל ארוחת שישי, היו אורחים וזה הזיכרון הכי כיף שאני זוכרת, מאז שאני ילדה".
הכי כיף בשבת שלך?
"השבתות שלנו מתחלקות לשבת עבודה ושבת טיול. שבת אחת אנחנו עובדים בחקלאות ובשבת שאחריה מטיילים. כשאנחנו עובדים בחקלאות, אנחנו ביחד כל המשפחה ומנסים לקדם כמה שיותר דברים. בשבת שמטיילים, זה בעיקר בגולן, או בעמק. הכי הכי כיף לטייל בצפון המדהים שלנו בכל ימות השנה, ללכת ברגל, לנשום את האוויר הנקי, לראות את הנופים שהם עוצרי נשימה ובעיקר להיות כולנו ביחד".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בתקופת המלחמה, זנחתי את התחביב שלי לקרוא ספרים. לפני המלחמה, הייתי קוראת המון".
המלצה על ספר
"'בחורים טובים', של שרה אנג'ל. אחד הספרים הראשונים שקראתי אי שם, לפני 25 שנים והוא הספר שגרם לי לרעב של קריאת ספרים. ספר שלא יכולתי להפסיק לקרוא, בכיתי אתו, צחקתי אתו ואני זוכרת אותו עד היום".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם בעלי. אחת מהסיבות שבגללן השתחררתי מהצבא היא שלא היה לי את הקפה של הבוקר אתו. בכל בוקר, יצאתי מהבית בטירוף של להספיק לפני הפקקים, להספיק לישיבות ודיונים, להספיק לארגן את הילדים בלחץ וכל מה שרציתי, היה את הקפה של הבוקר אתו. מהרגע שהשתחררתי, אני והוא כל בוקר ביחד וזה הספתח ליום מוצלח".
מה עושה בשעות הפנאי?
"מבשלת ואופה עם הילדים, זכיתי בשלושה שפים קטנים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"הלב שלי עם המשפחות השכולות, הפצועים ובעיקר עם החטופים שלנו, שבכל יום אני מתפללת שישובו לביתם.
"עברנו לנווה אטי"ב כחודשיים לפני המלחמה ולמרות הקִרבה לגבול, ניסינו לשמור עד כמה שאפשר על שגרה. כשלא היו לילדים מסגרות, התנדבתי להעביר להם סדנת פסטה במסגרת הבלתי פורמלית וככה שמעו על הסדנה שלי גם ביישובים אחרים וככה התחלתי עם הסדנאות למבוגרים ולילדים. עד היום, אני דואגת להמשיך ולעשות סדנאות בהתנדבות, בעיקר לחיילים המדהימים שלנו ולאפשר להם כמה שעות של כיף, עם אוכל משובח והרבה ביחד".
מהו המוטו שלך בחיים?
"יש לי שניים שמלווים אותי ואת עידן בכל דבר שאנחנו עושים. אני ועידן הכרנו בגדוד 196 והסיסמה של הגדוד היא – 'רק המעז מנצח'. מאז זה מלווה אותנו בכל דבר שאנחנו עושים ולכל מקום שאנחנו הולכים, אנחנו מבינים שבכדי להצליח צריך להעז ולא לפחד. כל ההחלטות המשמעותיות שקיבלנו בחיים היו מתוך תעוזה ואמונה שלנו שבסופו של דבר ננצח. השני הוא 'מחשבה יוצרת מציאות' – אני מאוד מאוד מאוד מאמינה שיש לנו השפעה משמעותית על המציאות שלנו, צריך לחשוב טוב, לדבר טוב, ולעשות טוב".
מהו החלום שלך?
"להמשיך להפיץ את קסם הפסטה, הבישול האיטלקי והתרבות האיטלקית הכפרית בכל מקום אפשרי ובעיקר להמשיך ולשמח לבבות של אנשים רבים דרך הבטן".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את האוויר, את הנופים ואת הרוגע והשלווה שיש כאן".
מה את מאחלת לעצמך?
"להיות בריאה ומאושרת ותמיד תמיד ביחד עם המשפחה שלי ושיהיו בנו הכוחות לעשות את מה שאנחנו אוהבים".
