מיקי נירוןביום ראשון הקרוב בשעה 18:00 יתקיים ערב מחווה למשורר ניסים פרנקו מותיקי קצרין בבית הגמלאים ברחוב חמת. בערב יוקראו כמה משיריו ושניים מהם אף יבוצעו בשירה בליווי קלידים. כיצד מגיע אדם להחלטה שעיסוקו הנבחר הוא כתיבת שירים?
ניסים פרנקו, תושב קצרין כמעט מאז הקמתה, התחיל לכתוב שירה כבר בגיל ביה”ס היסודי ומאז הוא ממשיך לעשות זאת מדי יום. ביום ראשון הקרוב בשעה 18:00 ייערך לכבודו ערב מחווה שבו יוקראו כמה משיריו ושניים מהם אף יבוצעו בשירה בליווי קלידים. בראיון לקראת האירוע הוא מספר על זכרונות הילדות, על היוצרת ממנה קיבל את ההשראה הגדולה, ומה צפוי לכלול ערב המחווה.
מתי התחלת לעסוק בכתיבת שירים ואיך התחביב התפתח מאז?
“כבר בביה”ס היסודי התחלתי לשרבט והכל היה מגיע מיד למשרד החינוך – בזמנו, המורים נהגו לשלוח את המצטיינים בחיבור והבעה למשרד החינוך, דבר שסייע לקבלת מלגות. אחרי כמה שנים הבנתי שאני לא יכול בלי זה והתחלתי לכתוב 3-4 שירים בשבוע. בבגרותי, הוזמנתי לסלונים ספרותיים בחיפה, ביניהם בית אבא חושי ושם הייתי קורא את הכתבים בפני קהל. היו גם התכנסויות של משוררים בבתים פרטיים, שבהם ערכנו דיון על השירים לאחר הקראתם. נסעתי למרחקים עבור אירועים אלו, אבל מ-2007 אני כבר לא עושה את זה. היום אני עושה זאת בעיקר כאן בקצרין באירועים רלוונטיים במתנ”ס ויוצא לי לכתוב גם עבור שמחות משפחתיות. במשך השנים, יצאו שני ספרים שמחולקים לכמה תחומים – אהבה, שכול, כיסופים, טבע ועוד.”
פרנקו: “אני כותב גם סיפורים בהשראת הילדות שלי בשכונת פלורנטין של שנות ה-50. אם משווים למה שהיום זה דמיוני כמעט, כי הילדים לא יודעים בכלל לכתוב בעט ורובם לא יודעים מה זה מכתב. לכל הוואטסאפ והמיילים, אני קורא סתם בלבול, כי בגללם אדם שוכח לכתוב ולקרוא ספרים”
מה עוד העסיק אותך במהלך השנים, בנוסף לכתיבה?
“הגענו לקצרין בשנותיה הראשונות, הייתה לי מתפרה של דגמ”חים שאשתי ואני היינו מכינים למשרד הביטחון. לפני כמה שנים סגרתי, ומאז אני פעיל בקהילת קצרין ומשתתף בקורסים שונים. עכשיו למשל, אני לוקח חלק בקורס רדיו. אני כותב גם סיפורים בהשראת הילדות שלי בשכונת פלורנטין של שנות ה-50. זו הייתה שכונה ביתית ועממית עם קיבוץ גלויות נפלא ועל כל זה אני כותב בצורה היתולית, בשביל להקנות ידע לילדים על מה שהיה בשנות ה-50. אם משווים למה שהיום זה דמיוני כמעט, כי הילדים לא יודעים בכלל לכתוב בעט ורובם לא יודעים מה זה מכתב. לכל הוואטסאפ והמיילים, אני קורא סתם בלבול, כי בגללם אדם שוכח לכתוב ולקרוא ספרים. היו מקרים שבמתנ”ס קצרין ביקשו ממני ללמד עברית עולים חדשים שמגיעים. לפעמים אני מלווה מבוגרים עולים ומלמד אותם יסודות העברית.”
איך היית מגדיר את סגנון הכתיבה שלך?
“קשה לי מאוד להגדיר, אך יכול להגיד בבירור שאני אוהב את רחל המשוררת ולא אף אחת אחרת. כל אזכרה שלה אני הולך לבית העלמין בקבוצת כנרת, קורא שיר ומכניס לתיבה שנמצאת שם. אהבתי את הדמות שהייתה מאחורי השירים – היא כל כך סבלה ועדיין כתבה על דברים נשגבים.”
מה צפוי לכלול ערב השירה בראשון הקרוב?
“סמי בר לב הבטיח בזמנו, שיקיים ערב במתנ”ס ולא הספיק בכהונתו, אז מתנ”ס קצרין יזם לאחרונה את האירוע שיתקיים בראשון הקרוב בשעה 18:00 בבית הגמלאים ברחוב חמת. הספרים שלי שנקראים ‘בראותי אותך’ ו’ליטופים ושירה’ יגיעו לחלוקה עבור מי שירצה. כמחווה ממני אביא שירים בתפזורת שהמשתתפים יוכלו לקחת כמתנה ואבני גולן שאני כותב עליהן חלקים מהשירים. בנוסף, יבוא מישהו עם קלידים שילווה ילדה בת 10 שתשיר שניים מהשירים. אחר כך אני אקריא משיריי עם הסברים ושלושה סיפורי ילדות. אם הוותיקים יגיעו זה ישמח, אך הצעירים שפחות מכירים אותי יביאו סיפוק רב יותר בהגעתם. אני תולה הרבה תקוות בהנאה שאגרום לאנשים. אם אתה קורא או מספר משהו ואין מי שמקבל או שומע את הטקסט, אז אין לזה ערך, זה לריק.”
בְּניחוֹחוֹת הַבָּר
נסים פרנקו
נִיחוֹחוֹת הַבָּר קָרְאוּ לוֹ
נֶחְבָּט, כָּשַׁל, נֶעֱמַד וְהֵחֵל
לִצְעוֹד בְּכִוּוּן הַנֶּגְדִּי לָרַכֶּבֶת
לֹא הָיָה בָּהּ דָּבָר שֶׁעִנְייֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר
נִזְרַק אֶל הַטֶּבַע הַפִּרְאִי לְצִדֵי
הַמְסִילָה בָּחַר לָלֶכֶת דָּרוֹמָה חֲזָרָה
לִתְקוּפַת הַבְּדִידוּת מִמֶּנָּה בָּרַח
עֲדִיפִים הָיוּ חַיָּיו בְּחֶבְרַת חָיוֹת הַבַּיִת שֶׁהוֹתִיר
מֵאֲחוֹרָיו וַאֲשֶׁר הֵבִינוּ אוֹתוֹ
טוֹב מִמֶּנָּה
הֵסִיטָה אֶת נַפְשׁוֹ וְאוּכָּל אַף לִבּוֹ
אַט אַט עַד שְׁאֵרִית
יוֹפְיָּה וּמֶתֶק שְׂפָתֶיהָ הָיוּ לוֹ לְרוֹשׁ
עִיסְתָה גּוּפוֹ וְאִישִׁיּוּתוֹ לִבְלִי הַכֵּר כָּרַע
תַּחַת כְּזָבֵיהָ וְתִמְרוֹנֵי הָעֲקַלָּתוֹן
בְּאִישִׁיּוּת הַכָזָב שֶׁהִצִּיגָה
בַּיָּמִים וּבַלֵילוֹת
לָקַח לוֹ זְמַן לִפְקּוֹחַ עֵינָיו וּלְהִוָּכַח
בְּאֵיזֶה אוֹמְדָן חַי בְּמִרְמָה
לֹא אֱנוֹשִׁית
נִלְוָּה הָיָה אֵלֶיהָ בָּרַכֶּבֶת אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ
כִּי בִּתְחִינָה זֹאת בִּקְשָׁה
עָצַם לְרֶגַע עֵינָיו וּמִשֶׁפְּקָחַן, הָייְתָה
יישובהּ עַל בִּרְכָּיו שֶׁל הַגֶּבֶר
בַּכִסֵא הָאֲחוֹרִי!
קָם, וּבְרֶגַע הֱאָטַת הָרַכֶּבֶת קָפַץ
לִבְלִי חָשׁוֹב –
צוֹעֵד בַּדֶּרֶךְ הַאֲרוּכָּה אֶל הַבִּקְתָּה
הַיְשָׁנָה, אֶל חֲבֵרָיו הָאִילְּמִים וְהַטּוֹבִים וְרַק
מַשַּׁב הָזַפִיר מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּטוּבוֹ הַמַּרְגִּיעַ
בְּנִיחוֹחוֹת הַבָּר.
