חברה ללא אליטה המובילה אותה, היא חברה מפגרת. קצנו באליטה המסואבת המאיימת בסרבנות המונית ומנסה לסחוט את המדינה. אנחנו צריכים אליטה חלוצית, כמו בימי הפלמ"ח, שתישא את העם על שכמה

סוגיית "האליטה" בחברה הישראלית, תופסת בשנים האחרונות מקום מרכזי בשיח הציבורי בישראל.

ברוח הימין הפופוליסטי א-לה טראמפ, גם אצלנו מובילה "סביבת" ראש הממשלה בשנים האחרונות קמפיין נגד "האליטות", נגד "שלטון האליטות" וברוח הקונספירציה המטורללת על "דיפ-סטייט" שמיפ-סטייט. קונספירציית הדיפ-סטייט, שמקורה בטורקיה של ארדואן, אומצה בענק בידי סביבת טראמפ וכמו כל דבר רע בארה"ב יובאה לישראל ומופצת בידי תעשיית השקרים וההסתה, מציגה סוג של "הפרוטוקולים של זקני האליטה", על איזה כוח ענק של האליטה האקדמית, המשפטית, הצבאית והתקשורתית, ששולט לכאורה במדינת ישראל באמצעות איזו ממשלת מעמקים, ומונע את מימוש רצונו של העם, שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות. כך, כל כישלון של הממשלה מיוחס אוטומטית לדיפ-סטייט, וכך הממשלה והמנהיג העליון נקיים מכל אחריות ואילו כל הצלחה מעידים על גדולתו של המנהיג, שהצליח להתגבר על כוחה האדיר של מדינת העומק, המכשילה אותו ולהביא להישג הגדול.

האליטה המסואבת

יש לומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים – חברה ללא אליטה המובילה אותה, היא חברה מפגרת. ללא אליטה מדעית, טכנולוגית וביטחונית, לא היה כל סיכוי לבצע את מבצע "עם כלביא" המוצלח כל כך. עיקר האחריות להצלחה היא על כתפי המנהיג שקבע את המדיניות וקיבל את ההחלטה, בדיוק כפי שעיקר האחריות לכישלון הנורא בשבעה באוקטובר היא על אותו מנהיג, שאחראי במדיניותו ובהחלטותיו לאורך שנים למחדל שהביא לטבח. אך ללא האליטה הישראלית, זה לא היה קורה.

הטרנד נגד האליטה מסוכן לעצם קיומה של מדינת ישראל, אך אין זה אומר שהאליטות הישראליות אינן ראויות לביקורת. הן ראויות גם ראויות ואף לביקורת חריפה. בשנים האחרונות, ראינו תופעות חמורות ביותר, של ניצול כוחה של האליטה לרעה ופגיעה במדינת ישראל בידיה. ראינו זאת בראש ובראשונה בסרטן האִיום בסרבנות המונית, במאבק נגד המהפכה המשטרית, בידי קצינים ומפקדים במילואים, ביחידות אליטיסטיות בצה"ל, כמו טייסות חיל האוויר, ביחידה 8200 ועוד. היה זה ביטוי לאליטה מסואבת, שסובלת מאחידות פוליטית, מה שמוכיח על היעדר מחשבה עצמאית, שהיא הכרחית למצוינות של אליטה ונכונות להשתמש בכוחה באופן סחטני, כדי לכפות את עמדותיה הפוליטיות על מדינת ישראל. היה זה מעשה חמור ביותר.

ראינו תופעות חמורות של איום מצד אליטת ההיי-טק, להוצאת כספים מהארץ ובכך לפגוע במזיד בכלכלת המדינה. ראינו תופעות חמורות של איום בירידה מהארץ, ב"בריחת מוחות", בהתרוקנות בתי החולים מרופאים שיחפשו את עתידם במקום אחר, בנפנוף בדרכונים זרים וכן הלאה וכן הלאה. היו אף דיבורים נואלים על פירוק מדינת ישראל ל"מדינת ישראל ומדינת יהודה", לקנטונים וכד' והיו ביטויי שנאה דוסופוביים, שהשפל שלהם היה בת"א ביום הכיפורים, שבועיים לפני השבעה באוקטובר. כל אלה ביטויים נפסדים שמחייבים דיון במהותה של אליטה.

האליטה החרדית

לא אחזור להמשך הדיון בלי להזכיר אליטה נוספת – האליטה החרדית, בעיקר הליטאית, של "תלמידי חכמים", "בני תורה". לא אכנס כאן לדיון על השתמטות ההמון החרדי, שלבטח אינו נמנה על אליטה זאת, אלא על עצם תפיסת האליטה של הקבוצה הזאת. זאת אליטה טפילית, המנותקת בעליל ומראש מהעם ומהמדינה, צרכיהם אינם מעניינים אותה כהוא זה, אין לה כל עניין לתרום כהוא זה לחברה הישראלית ובניה משתמטים מתרומה לביטחונה ולכלכלתה. לא ארחיב בנושא הזה, כדי לחזור לדיון באליטה שנמצאת במוקד הדיון הציבורי, שלו אני מקדיש מאמר זה.

אליטה של "זכויות"

אותה אליטה היא ממש לא "דיפ-סטייט". היא לא "תופרת תיקים", היא לא שולטת בכלום ואין כל שחר למזימה שהיא מואשמת בה. אבל התנהלותה, כפי שציינתי קודם, היא היפוכה המוחלט של האליטה הראויה.

איך הגיבה אותה אליטה על הביקורת שהוטחה בה בעקבות התנהלותה בזמן המאבק? זכותנו "לא להתנדב" למילואים. זכותנו לעשות עם הכסף שלנו מה שאנחנו רוצים ואם אנו רוצים להוציא אותו מן המדינה, לאיש אין זכות להתערב, כי זו זכות הקניין. זכותנו לחיות איפה שאנחנו רוצים ואם רצוננו "להגר" (חס וחלילה לא להשתמש בביטוי ה"שיפוטי" ירידה מהארץ) או "לעשות רילוקיישן", זה עניינינו, יש לנו חופש תנועה ואם המדינה רוצה שנחיה בה, שתואיל להתחרות עלינו ולהיות מספיק טובה כדי שנרצה לגדל בה את ילדינו. זכותנו וזכותנו וזכותנו וזכותנו. אליטה של זכויות.

אליטה חלוצית

בן גוריון, שסלד משיח הזכויות, אמר פעם, שלכל תינוק שנולד יש זכויות, אבל כאשר הוא מגיע לגיל 13, הוא נכנס לעול של חובות, של מצוות. הציוויליזציה היהודית, לא כל שכן הציונית, היא ציוויליזציה של חובות. אדם לא נבחן בזכויות שהוא מקבל, אלא בחובות שהוא ממלא ובמחויבות שהוא לוקח על עצמו מעבר לחובות. מי שאמורה להוות דוגמה אישית לכך היא האליטה. זו המשמעות של אליטה משרתת. אני מציע לקחת זאת צעד אחד קדימה – אליטה חלוצית.

הפלמ"ח ראה בעצמו אליטה כזו. במה האליטיזם שלו נבחן? בהמנונו הוא שר "רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ, לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ". ראשונים לְמה? לא ראשונים לקבל. ראשונים לתת. אלתרמן תיאר אותם בשירו "מסביב למדורה", שכתב במלאת לפלמ"ח שבע שנים:

"את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף.
בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף
נעליים נוקשות, ילקוטים,
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר".

הוא מציג חבורה שחיה חיי פשטות, על סף עוני, אך הם יודעים מה תפקידם – לשאת בעול. את העול הם נשאו בלי הבט אחורה. הם לא התנו את נשיאת העול בכך שהאומה, שאת עוּלה הם נושאים, תרקוד על פי החליל שלהם. לא, הם נשאו את העול הזה בלי הבט אחורה, מתוך נכונות לקורבן לאין אומר.

בשיר אחר, שירו "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי אחרי ליל הורדה", שכתב בעקבות הגעתה לארץ ישראל של ספינת המעפילים "חנה סנש", העלה אלתרמן על נס את אותה החבורה, של אנשי הפלמ"ח והפל-ים, שהמתינו בחוף לספינה, ונשאו על כפיהם את המעפילים אל החוף:

"אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד-לֵיל יַעֲטֹף,
אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.
הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף
הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם".

מהי אליטה חלוצית? מהי אליטה משרתת? אליטה שנושאת את עמה עלי שכם.

ספינת המעפילים הנציחה בשמה את זכרה של חנה סנש. חנה סנש, חלוצה, משוררת ולוחמת, התנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. היא צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

חנה סנש היא מופת של אליטה חלוצית, החיה תחושת שליחות עמוקה במתח של שליחות כמו-נבואית, של מי שחש שהוא נושא את עמו על שכמו ומוכן לכל מעשה ולכל קורבן למען העם. וכך היא כתבה בשירה "בדרך":

"קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,
הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.
הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל".

חנה סנש כתבה את השיר שנה וחצי לפני מותה. הקול ששמעה היה הקול לעזוב את ביתה, את חברתה ואת חיי הנוחות בגולה ולעלות לארץ ישראל. מהו הקול הזה? קול פנימי חלוצי עמוק של לעשות את הדבר הנכון למען העם והארץ. אותו קול קרא לה ללכת מארץ ישראל לשליחותה בארץ מוצאה, הונגריה, במלחמה נגד הנאצים; תוך לקיחת סיכון גבוה שהיא לא תחזור משליחותה, כפי שאכן קרה.

הנוער החלוצי, שראה בעצמו אליטה משרתת וחלוצית, נענה לקריאות, בין אם של קול פנימי, כמו זה שמתארת חנה סנש ובין אם של מנהיגי אמת כמו מייסד הפלמ"ח, יצחק שדה, שקרא לו לדגל:

"נוער שמע!
מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
וכפות המאזניים עולות ויורדות, יורדות ועולות.
על כף אחת:
שואת ישראל, תקומת ישראל, מלחמת ישראל.
ועל כף שנייה:
תככי מסחר ופוליטיקה,
והתככים, משקלם כבד.
נוער זכור!
בבוא השעה, השלך עצמך על כף המאזניים,
השלך עצמך בכוח ובאומץ.
זה יכריע, המאזן ישתנה.
נוער שמע!"

אליטה אמתית היא אליטה חדורת ייעוד ושליחות לשרת את עמה, את ארצה ואת מדינתה; אליטה שמשליכה את עצמה על כף המאזניים, בכוח ובאומץ, למען תקומת ישראל. אליטה אמתית אינה מתנה תנאים, אינה מאיימת בנטישה. היא לא תנטוש בשום מחיר. היא נכונה לשלם כל מחיר.

"אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשותך למענך. שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך". יש המגדירים את דבריו אלה של הנשיא קנדי – "פשיזם". זו ראייה צרה ורדודה, המתעלמת מעומק משמעות דבריו. אין הוא מדבר על כך שהמדינה תכריח את האזרחים לעשות כך וכך, אלא על אזרחים, שייקחו אחריות, ייטלו את המדינה על שכמם, ויעשו למענה את הדרוש לקידומה ולטובתה. מי שעושים כך, הם אליטה משרתת, הם אליטה חלוצית, הם אליטה אמתית.

נעמי שמר היטיבה לתאר את האליטה הזאת במילותיה:

"והיא כמו הושיטה את ידה כדי לתת, ולא כדי לקחת".

זאת האליטה שעלינו לטפח. אליטה שאוהבת את עמה ואינה מתנשאת עליו. אליטה שהאוריינטציה שלה אינה על אליטות מקבילות באירופה וארה"ב, אלא על עמה. אליטה המחוברת אל העם, שחיה את חייו, שמכירה את מצוקותיו, שמזדהה עם מאווייו, שמחוברת לתרבותו הלאומית; אליטה המשרתת את עמה בלי חשבון.

האליטה ששרה "ראשונים תמיד אנחנו", שרה קודם לכן: "לפקודה תמיד אנחנו!".

זה הבסיס.