היא מרפאה בעיסוק, אבל "בשנה האחרונה, מכירים אותי יותר כאחות של ירדן, גיסתה של שירי ודודה של אריאל וכפיר ביבס, שחטופים בעזה כבר מעל שנה, מאז השבעה באוקטובר". האורחת שלנו לשבת היא עופרי ביבס לוי, מגבעת יואב
קצת על עצמך
"עופרי ביבס לוי, בת 38. נשואה לדוד, בן 41, עובד כפיזיותרפיסט ואימא של תואם, בת 5, נגב בן 3 ואפיק בן חצי שנה.
"בשנה האחרונה, מכירים אותי יותר כאחות של ירדן, גיסתה של שירי ודודה של אריאל וכפיר ביבס, שחטופים בעזה כבר מעל שנה, מאז השבעה באוקטובר".
עיסוק
"במקצועי, אני מרפאה בעיסוק, בתחום השיקום הנוירולוגי למבוגרים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בקיבוץ צאלים, במועצה אזורית אשכול, הרבה לפני שהפכה להיות עוטף עזה".
מגורים
"גבעת יואב. באוגוסט של השנה שעברה, עברנו מקיבוץ רעים למושב גבעת יואב. דוד הוא מקשת ואני גרתי אחרי הצבא שנה בכפר חרוב וזה היה חלום משותף של שנינו. רגע לפני שהתמקמנו סופית בקיבוץ רעים, החלטנו שחייבים לנסות להגשים את החלום. בדיעבד, מעבר שכנראה הציל את חיינו".
איך נראה יום שישי שלך?
"בשנה האחרונה, התערערה כל השגרה שהיינו רגילים אליה. כשאני מנסה להיזכר, אז בימי שישי, לרוב, הייתי מנצלת את השעות שהילדים בגן כדי לנקות את הבית ולבשל לערב.
"אהבתי את הזמן השקט הזה בבית, מנסה להספיק כמה שיותר, לפני שהילדים חוזרים. בשנה האחרונה, ימי שישי הפכו קשים. הגעגועים למשפחה מתגברים. ההורים שלי, שגרו בצאלים, גם לא נמצאים עכשיו בבית שלהם, אז כבר שנה שלא הזמינו אותנו לארוחת שישי, כמו שהיינו רגילים".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"אני טבעונית ודוד צמחוני, אז לרוב תהיה תמיד מנה טבעונית, מנה בשרית פשוטה (אני לא אוהבת להתעסק עם בשר), תוספות וסלטים. אני אוהבת לארח ואז, לרוב, מאתגרת את עצמי ומכינה ארוחה יותר מושקעת, אבל לנו, לבית, הארוחה לרוב די צנועה".
זיכרון ילדות משבת
"גדלתי בקיבוץ, בימים שלא פחדנו לצאת לבד ולטייל בוואדי, או בשדות הסמוכים. הייתי יוצאת עם החברות לפיקניק, ממציאות לנו מסלולים".
הכי כיף בשבת שלך?
"לצאת עם הילדים לפיקניק וטיול. גם דבר פשוט כזה מרגיש שהפך מורכב, בשנה האחרונה. גם פרקטית – לאן נוסעים? איפה בטוח? ובעיקר רגשית – כמעט בכל יום שבת היינו קובעים עם ירדן ושירי והילדים להיפגש והם חסרים מאוד".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"לרוב, אני קוראת ספרים רק בחופשות. עם שלושה ילדים קטנים, גם בחופש זה כבר לא ממש אפשרי. בשנה האחרונה, אני בעיקר הרבה באתרי חדשות. נחשפת, לצערי, לעולם מפחיד שעד עכשיו השתדלתי במודע להתרחק ממנו".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הכי הייתי רוצה לפרוש מחצלת, שירדן יבשל על גזייה קפה לדוד ולו ולשבת יחד אתם ועם שירי".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"בשנה האחרונה, כל האנרגיה שלי מושקעת במאבק להשבת המשפחה וכל החטופים. את שעות אחר הצוהריים, אני מעבירה עם הילדים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה הפכה לנו את החיים ב-180 מעלות. בשבעה באוקטובר, הייתי בבית בגבעת יואב, קראתי על המתרחש בקבוצת הוואטסטפ של רעים ובמקביל, התכתבתי עם ירדן, אח שלי, שהיה בממ"ד, עד ששלח את ההודעה האחרונה ב-9:43: 'הם נכנסים אליי'. מאז, אנחנו עסוקים בלהציל אותם ולהחזיר אותם הביתה.
"כל החלומות שהיו לנו עם המעבר לגולן, בהמתנה. קשה לזכור את החיים שלפני, את השגרה, רגעים של שמחה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"מאז השבעה באוקטובר, בכל פעם שאני נופלת, בני משפחה אחרים של חטופים מזכירים לי – ייאוש זו לא תכנית פעולה. אנחנו נאבק ולא נוותר עד שכולם יוחזרו, נאחז בתקווה ונייצר מציאות ועתיד טוב יותר לילדים שלנו".
מהו החלום שלך?
"לחזור להיות אנונימית, לחזור לשגרה, לדאוג ולעסוק בדברים פשוטים ולעשות את כל זה כשירדן ושירי, אריאל וכפיר אתנו פה בבית".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרחבים הפתוחים, הטבע שנמצא תמיד סביבך. לנסוע בכביש, לעבור עיקול ולהיות מופתעת כל פעם מחדש מהנוף שמתגלה".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לכולנו שקט ושגרה, ביטחון וחופש. שיחזרו כולם הביתה – החיילים, המפונים והחטופים. רק אז, נתחיל להשתקם ולהיבנות מחדש".
