היא המנהלת העסקית של מושב כנף, אישה בתפקיד מרכז משק. די נדיר, אם כי "לשמחתי הרבה, ככל שחולפות השנים, אני רואה יותר ויותר נשים נכנסות למקצוע של ריכוז משק וניהול עסקי ביישובים". האורחת שלנו לשבת היא מריאלה קנטור פרחי, מנטור
קצת על עצמך
"מריאלה קנטור פרחי. בת 48, אימא לשלוש בנות – הילה, טל ומיה, אשר שלושתן נולדו כאן בגולן. מרבית תשומת הלב שלי בחיים מופנית לבית, לילדות ולעבודה".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בארגנטינה והוריי עלו ארצה, כשהייתי בת שנה. גדלתי בירושלים, ממש ליד גבעת התחמושת, שם גם העברתי את מרבית שנות ילדותי ונעוריי, בין הגבעות והבונקרים.
"למדתי בתיכון 'רנה קסין', שהיה מאוד מפורסם בזמנו. הייתי מדריכה בצופים ומורה חיילת בצבא, תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית. ילדה טובה ירושלים".
מגורים
"גרה בנטור, 16 שנה. לגולן, הגענו חודש אחרי שהתחתנו וגם עם סיום התואר ומאז, אני כאן.
"כשהגענו לנטור, היו שדות של חובזות איפה שיש היום בתים ושכונות. לא הייתה מכולת וכביש הגישה היה משובש. הייתה תחושה של חלוציות ועשייה וזה הניע אותי להיות מאוד מעורבת ופעילה. היה לי מאוד חשוב שהמושב יתפתח להיות מושב חקלאי ויציב ונרתמתי למשימה.
"בעבר, היה לנו משק חקלאי אורגני במושב, אך לצערי, בעקבות גירושין, נאלצנו למכור אותו וכיום אני מתכננת את הבית החדש שלי, שאבנה בעזרת השם, גם כאן, במושב.
"אני מאוד אוהבת בנטור את השקט והנוף הגולני, את היזמויות המתפתחות ביישוב. אני אוהבת להשתתף בשיעורי התורה של הנשים בנטור בשבתות, זה מחבר אותי גם לנשות הקהילה המקסימות וגם לשורשים וליהדות ומסב לי שמחה רבה".
עיסוק
"מנהלת עסקית של מושב כנף, כבר חמש שנים ומאוד אוהבת את העבודה שלי. אני אוהבת את קהילת כנף המקסימה, את הצוות שאני עובדת אתו ואת האנשים במושב, את הגיוון בעבודה ובעיקר את העשייה. זהו תפקיד מיוחד במינו שבו אני זוכה להיות שותפה לתהליכים משמעותיים ולראות את פירות העשייה וההגשמה משלב הרעיון, ועד השלב שבו זה קורה במציאות – בין אם זה שטח חקלאי שמאותר ועובר הכשרה ועד השלב שבו הוא נטוע ומניב פרי ובין אם זאת שכונה חדשה, משלב התכנון ועד השלב שבו מפתחים תשתיות ונבנים בתים, או אם זה מיזם כלכלי חדש שקורם עור וגידים, מייצר תועלת עבורנו ומניב הכנסות לקהילה.
"זהו תפקיד מאתגר, מגוון, שמשלב תחומי ידע רבים ודורש למידה מתמדת והתמקצעות והמון-המון עשייה בעקביות, נחישות והתמדה, עד לקבלת התוצאות הרצויות".
מה עשית קודם?
"בהשכלתי, אני בעלת תואר שני במנהל עסקים, עם התמחות בייעוץ ארגוני. קרוב ל-17 שנה, שאני עובדת ביישובים במרחב הכפרי, בתפקידים שונים ומגוונים.
כשהגעתי לגולן, גויסתי לעבוד ביחידה לפיתוח קהילתי, במועצה האזורית גולן, שהחלה אז את צעדיה הראשונים. לאחר מכן, הייתי מנהלת יחידה אסטרטגית במועצה ועסקתי בבניית תחזיות דמוגרפיות ליישובי הגולן. לאחר שבע שנות עבודה במועצה, פרשתי כנפיים לדרך עצמאית בליווי ישובים ותהליכים קהילתיים ואסטרטגיים.
"השנים במועצה חיברו אותי לגולן, ליישובים, לאנשים ולמרחב הכפרי. למדתי המון וזכיתי לעבוד עם אנשים מדהימים מכל רחבי הגולן.
"לפני כתשע שנים, לאחר מספר שנים כעצמאית בתחום הפיתוח הקהילתי וליווי תהליכים במרחב הכפרי, התחלתי את דרכי כמרכזת משק.
"הדרך הזאת הייתה מורכבת ומאתגרת ולרוב מצאתי את עצמי אישה יחידה, במקצוע שנחשב מאוד גברי ומחוספס. עם השנים, למדתי להביא את האיכויות והחוזקות שלי לתוך התפקיד ולהביא לתוכו את הערך המוסף הייחודי שיש לי כמי שזכתה לעבוד הן בתחומים ה'רכים' של ליווי קהילות והנחיית תהליכים והן בתחומים ה'נוקשים' יותר של תכנון ובנייה, תשתיות לחקלאות, ניהול משא ומתן, ניהול כספים ועבודה מול הרשויות השונות.
"לשמחתי הרבה, ככל שחולפות השנים, אני רואה יותר ויותר נשים נכנסות למקצוע של ריכוז משק וניהול עסקי ביישובים וגם התחום עצמו עובר שינוי משמעותי עם כניסתם של מיזמים עסקיים למרחב שמחייב אותו להתמקצע בתחומי ידע חדשים".
איך נראה יום שישי שלך?
"בימים שהילדות שלי אצלי, יום שישי הוא יום משפחתי שבו אני מנקה את הבית, מבשלת ומארגנת את הבית לקראת שבת.
"בסופי השבוע שלי כשאני לבד, זאת ההזדמנות שלי לנוח, ללכת לראות הופעה, או סרט שאני אוהבת, או סתם לצאת לרוץ עם הכלב שלי".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"בשנים האחרונות, התחלנו לעשות קונספט לפיו אנחנו מבשלות את ארוחת השישי שלנו כל פעם בהשפעה של תרבות וארץ אחרת – מקסיקני, איטלקי, ארגנטינאי, יפני וכדומה ואז ארוחת השישי היא בהתאם וכולנו שותפות לעשייה והארוחות צבעוניות ומשמחות".
*זיכרון ילדות *
"יש לי הרבה זיכרונות ילדות מירושלים. לאבא שלי ז"ל, הייתה גלידרייה, הראשונה בירושלים, קראו לה 'מנוליטוס'. זאת הייתה חנות עם שתי קומות, שימשה כגלידרייה ובית קפה, בתקופה שלא היו הרבה כאלו, ברחוב יפו בירושלים, מלאה באנשים מכל קצות העיר. אני זוכרת חגיגת יום הולדת עם ופל בלגי גדוש בגלידה, קצפת וזיקוקים. עוד זיכרון ילדות משמעותי הוא החגיגות של הקהילה הארגנטינאית בירושלים, בכיכר ציון, ב-1986, כשארגנטינה זכתה במונדיאל".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"הכי כיף זה לרדת לכנרת עם הילדות והסאפ, או לצאת לטיול באזור עין קשתות, או באזור המטעים של נטור, עם הכלב והמוזיקה שאני אוהבת באוזניות".
*המלצה על ספר *
"חשבתי להמליץ על הספר 'כשהדברים מתפרקים', של פמה צ'ודרון, ספר שליווה אותי בתהליך של צמיחה ממשבר. אבל בסוף בסוף, הספר האהוב עלי בכל הזמנים זה הספר 'אורי', של אסתר שטרייט-וורצל. גם סיפור אהבת נעורים שובה לב וגם אחת התקופות המדהימות בעיני בהיסטוריה הקרובה שלנו, של טרום הקמת המדינה והכרזת העצמאות. אם יש תקופה שבה הייתי שמחה לחיות, זאת התקופה הזאת, בארץ ישראל. להיות חלק מהעשייה שהביאה להגשמת הנס שנקרא מדינת ישראל. עד היום, אני מתרגשת כשאני חושבת על זה".
*עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? *
"הכי הייתי רוצה לשבת עם אבא שלי ז"ל, ריקרדו ראובן. אבי היה מורה רוחני, ליווה והנחה קבוצות ויחידים וידע לתת הכוונה ועצות לחיים שמעטים האנשים שאני מכירה, יודעים לתת והכול מתוך זה שהוא עשה שינוי כל כך גדול בחייו.
אבי נפטר לפני כתשע שנים. תשע שנים בהם חיי עברו תהפוכות רבות מאוד. הייתי שמחה לשבת אתו, לשתף אותו במה שעבר עליי, התובנות שיש לי, הכוחות שגיליתי בעצמי ועל השינויים שעברתי ולשמוע את דעתו ועצותיו, לקבל ממנו כוחות ואהבה ללא תנאי".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני מאוד אוהבת לעשות ספורט ומקפידה כמעט כל יום להתעמל אצל סימה שטרנברג, מנטור, ב'סטודיו סימה' – אימוני כוח, פילאטיס ודאנס. אני מאוד אוהבת לצאת למסיבות ולרקוד, לרוץ עם הכלב שלי ולטייל סביב נטור.
"בנוסף, אני לומדת לימודי שמאות מקרקעין בשעות הפנאי (שאינן רבות) ונהנית ללמוד תחומים חדשים כגון קריאה בקלפים, או דברים שקשורים להתפתחות אישית".
*איך משפיעה עלייך המלחמה? *
"המלחמה מאוד השפיעה עליי. הדעות הפוליטיות שלי השתנו מקצה לקצה. הזהות היהודית שלי התחזקה והתגבשה ותחושת השייכות שלי לעם ולארץ ישראל התגברה מאוד.
"יחד עם זאת, ביום-יום, אני מנסה לנתב את הכוחות שלי למקומות בהם אני יכולה לשנות ולהשפיע. עוד אחד מהשינויים שקרו לי בעקבות המלחמה – שהתגבשה אצלי מאוד מידת הצניעות והענווה, התחושה וההבנה שיש כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת ולא מודעת אליהם בזירה הלאומית ולכן אני מאוד נזהרת בהבעת דעה, או עמדה נחרצת. מנסה להישאר פתוחה ועם חמלה ובעיקר לעסוק במה שאני יכולה לתרום בו ולהתרחק מכל מה שאין לי מה לתרום בו".
מהו המוטו שלך בחיים?
"המוטו שלי בחיים הוא להשקיע איפה שאני יכולה לתרום ולהביא תועלת, להבין שיש המון דברים שאני לא יודעת, לשאול ולהתייעץ כשצריך, ללמוד ולהתפתח כל הזמן ובעיקר – לדעת שהלימוד הכי טוב הוא תוך כדי עשייה".
מהו החלום שלך?
"ברובד האישי, החלום שלי הוא שאצליח לבנות לי ולבנותיי בית קבע בשנית, להצליח לפרנס בכבוד את משפחתי ולעשות עם הבנות שלי טיול שורשים לארגנטינה.
"ברובד הלאומי, אני מתפללת ומאחלת לחזרתם של כל החטופים, לשלום החיילים ולאחדות בעם ישראל".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"הכול! זה המקום האהוב עליי ביותר בעולם. את הנופים, את השקט, את הפיתוח לצד הטבע הפראי והכי הרבה אני אוהבת את האנשים. האנשים הכי טובים בעולם גרים בגולן!".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לעצמי בריאות איתנה, זוגיות חדשה ונפלאה ושאהבה גדולה מהחיים תמצא אותי לפרק ב', טוב ומיטיב. שהבנות שלי יפרחו וכל אחת מהן תמצא את דרכה המיוחדת וכמובן, להמשיך להיות במרכז העשייה והפיתוח בגולן – להיות בעשייה מתמדת, לראות תוצאות, להיות שותפה למיזמים חדשים ולהצלחות ולראות את הגולן צומח ומתפתח!".
