בואו נהיה ה"נמלה", או לפחות נלמד ממנה. לא נשכח לתת לבכי של הכאב, לבכי של הפחד ולדאגה שלנו, מקום של ביטוי. מקום של ביטוי הולם, שיעזור
גיתה (יהודית גליק), ה"דהרמה" – מרכז של מדיטציה בצפון – www.dharma.co.il – info@dhrama.co.il
הנמלה הכינה את עצמה כל השנה וצברה כל מה שצריך כדי להתמודד עם הסערה. הנמלה הכינה את המצבורים שלה כדי שהסערה לא תשפיע על איכות החיים שלה. כך בסערת גשמים ורוחות, וכך גם בסערת רגשות. זמן סערה הוא בדיוק הזמן לגלות אורך רוח והוא גם הזמן שהכי קשה להיות בו כך, ברוגע. לא סתם הוא נקרא – סערה.
רבים מאתנו מצאו את הדרך להיות בסערה ולשמור על מצב רגשי הכי קרוב לרגוע. הם למדו לפעול פרודוקטיבית, להיות יעילים, תוך כדי השתדלות שלא לאבד את הרגישות לאחרים. לא להיכנס להיסטריה, או לדרמה, אבל גם לא להפוך לקרים ומרוחקים. אבל היעילות היא רק צעד שמתפקד כמו עזרה ראשונה ו"כיבוי שריפות". כדי שלא להגיע למצב שבו אנחנו חייבים להיות בכוננות של "כיבוי שריפה", אנחנו רוצים להכין את עצמנו.
ברגע של סערה, ה"נמלה" שהכינה את עצמה וישבה כל השנה למדיטציה, בעצם מילאה את מצבורי הרוגע במערכת שלה, עכשיו היא יכולה לפתוח את דלת ביתה לסערה ואפילו להכניס פנימה כמה "צרצרים", שכל השנה עשו דברים אחרים
ברגע של סערה, ה"נמלה" שהכינה את עצמה וישבה כל השנה למדיטציה, בעצם מילאה את מצבורי הרוגע במערכת שלה, עכשיו היא יכולה לפתוח את דלת ביתה לסערה ואפילו להכניס פנימה כמה "צרצרים", שכל השנה עשו דברים אחרים. ה"נמלה" גם תהיה המרגיעה בזמן לחץ וגם תוכל ללמד את ה"צרצר" על מדיטציה ותשב לתרגל אתו בזמני ההפוגות. ה"צרצר" שיראה כי טוב, ימשיך לתרגל מדיטציה גם אחרי הסערה, לפחות כך אנחנו מקווים.
אז מה תלמד אותנו ה"נמלה"?
ה"נמלה" תלמד אותנו לבטא את הרגשות שלנו במתינות והיא גם תלמד אותנו לא לתת לדמיון שלנו ליצור סיפורים מדאיגים ומפחידים. הרגשות שלנו יכולים להיות מתונים, כל עוד אין אף אחד שמסעיר אותם עם סיפורים מפחידים ואפשרויות מחרידות. רוב הדרמה הרגשית מגיעה מבהלה פנימית שיש לנו ובעקבות זאת, מיצירה של סיפורים דמיוניים פסימיים. הסיפורים הזוועתיים האלה אולי מבוססים על התרחשויות שאכן היו אמתיות פעם והאמת היא שהם יכולים להיות ריאליים גם בעתיד, אבל הם עדיין לא.
אפשר להישאר אופטימיים ופרקטיים ואז לא להכניס את עצמנו לסטרס רגשי. אפשר שאנחנו נרגיע את המחשבות שלנו. אפשר שאנחנו נתבונן במחשבות שלנו, אבל נמשיך בשגרת יומנו הרגועה, תוך שימת לב לנהוג על פי כללי הזהירות וההתנהגות, כמו במצבי "מלחמה". בזמן מלחמה, נישמע להוראות פיקוד העורף. בואו נהיה ה"נמלה", או לפחות נלמד ממנה. ולא נשכח לתת לבכי של הכאב, לבכי של הפחד ולדאגה שלנו, מקום של ביטוי. מקום של ביטוי הולם, שיעזור.
בואו ניתן לעצמנו לבכות, להתחבק, לשחרר את הלחץ, לפחות פעם ביום. בואו נבקש תמיכה מאיזו "נמלה" שיש לנו בסביבה. בואו נזמין צרצר או שניים, כדי להרגיע אותם. בואו ננצל את המלחמה, כדי להגדיל את השלום.
