מאוד אכפת. בינינו לבין העדה הדרוזית בישראל כרותה ברית חיים וברית דמים. איננו יכולים לעמוד מנגד כאשר מתבצעת מתקפת טבח, נוסח השבעה באוקטובר, באחיהם הדרוזים שבסיוריה
למה אנחנו צריכים לסייע לדרוזים בסוריה? מה זה ענייננו? אתייחס לשאלה הזו דרך מספר פרספקטיבות.
ברית חיים וברית דמים
בינינו לבין העדה הדרוזית בישראל כרותה ברית חיים וברית דמים. 437 חיילים דרוזים נפלו במערכות ישראל, מאז מלחמת השחרור. 13 לוחמים דרוזים נפלו במלחמת "חרבות ברזל", הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה. אחוז המתגייסים בעדה הדרוזית גבוה ב-10% יותר מאשר בחברה היהודית. כך גם אחוז ההולכים לשירות קרבי מבין המתגייסים.
בכל מבחני הנאמנות של הדרוזים למדינת ישראל, הם עמדו מעל ומעבר. בשבוע שעבר, הועמדה הנאמנות של מדינת ישראל אליהם במבחן, כאשר פוגרום בנוסח השבעה באוקטובר נעשה באחיהם בסוריה.
כאשר בני עמם, ולעתים בני משפחותיהם, נטבחים בהמוניהם במרחק יריקה מישראל, חובתנו המוסרית לצאת לעזרתם, כפי שהיינו עושים אם הנטבחים היו יהודים.
נאמנות אינה דמגוגיה פופוליסטית זולה, כמו הקריאות לבטל או לשנות את חוק הלאום, אלא התייצבות אמתית לצדם בעת צרה וצוקה; לא בדיבורים – במעשים.
שתיקת העולם
העולם הצבוע שותק. אלה שתוקפים אותנו, כשאנו מממשים את זכותנו וחובתנו להגנה עצמית, עומדים מנגד מול הטבח בדרוזים.
אל-ג'ולאני, טרוריסט ג'יהאדיסט עם עניבה, הפך למאמי העולמי ולילד התפנוקים – "הגבר המושך", של טראמפ.
מיהו אל-ג'ולאני?
אחרי ה"שלום של אמיצים" עם ערפאת, רב-המרצחים הפך את השטחים שעברו לשלטונו למתחמי טרור והוביל מתקפות טרור קשות נגד ישראל.
הוא שיחק את המשחק של "זה לא אנחנו, זה חמאס". לפעמים, כשדרשנו ממנו לגנות, הוא גינה, בקריצה. כשדרשנו ממנו לעצור מבוקשים, הוא "עצר" אותם ומיד הם שוחררו. "מדיניות הדלת המסתובבת", כינינו את ה"מעצרים".
אבל עד מתקפת הטרור "האינתיפאדה השנייה", עוד היו רבים בתוכנו, פרס בראשם, שסיפרו לנו שהמפגעים הם "אויבי השלום", בניגוד לערפאת, "הפרטנר".
נזכרתי בכך בעקבות נאומו של הרודן הג'יהאדיסט אל-ג'ולאני, שהתנער מאחריותו לטבח הדרוזים ואמר שיעצור את המבצעים.
האם נחזור לדפוס ההונאה העצמית?
בסרטו "הנער", מלמד הנווד צ'רלי צ'פלין את הילד שמצא ואימץ, לרוץ לאורך הרחוב ולנפץ חלונות, על מנת שהוא, הזגג, ילך אחריו ויתקן אותם.
הזגג הסורי הוא אל-ג'ולאני, שהמיליציות שלו ירדו לג'אבל דרוז לבצע טבח בדרוזים ובעקבות זאת, צבאו הרשמי הוזמן לרדת לשטח ולהחזיר את הסדר על כנו, בדחיפת ארה"ב ובהסכמה בשתיקה של ישראל.
אנו, כיהודים, איננו יכולים לחשות כאשר נערך טבח אכזרי תחת אפנו והעולם שותק. כיהודי, איני יכול שלא להזדעזע עד עמקי נשמתי, כשאני רואה את קלגסי הג'יהאד של אל-ג'ולאני מגלחים שפמים וזקנים של שייח'ים ונכבדים דרוזים, כדי להשפיל אותם ואת דתם; זו פרקטיקה נאצית מוכרת. כך עשו הנאצים לרבנים יהודים.
העולם שותק. אם נחשה, יהיה ג'נוסייד של הדרוזים. במקום שאין אנשים, נהיה אנחנו אנשים.
חד"ל
אילו הייתי חייל דרוזי בצה"ל, וישראל לא הייתה עושה דבר כדי להציל את אחיי, הייתי נוטל את הנשק שלי, עורק מיחידתי וחוצה את הגבול כדי להגן על אחיי. כך יעשו דרוזים רבים אם ישראל תעמוד מנגד.
איני רוצה שחיילים ישראלים ייהרגו בהגנה על הדרוזים, אולם עד הקו הזה, יש הרבה מה לעשות.
אזרחים דרוזים שחודרים לסוריה, אינם מועילים לכלום, אינם יכולים לעשות דבר, רק להפריע ואם חלילה אחד מהם ייחטף, כולנו נִקָלע לבעיה.
אבל איני שולל הקמת יחידה דרוזית שתצא להגן על אחיה, בנשק של צה"ל ובמדים של צה"ל. כמו הבריגדה היהודית בצבא הבריטי, במלחמת העולם השנייה; חי"ל – חטיבה יהודית לוחמת. אולי תקום חד"ל – חטיבה דרוזית לוחמת?
אני מציע לא לשלול על הסף את הרעיון.
האינטרס הביטחוני
בהגנה על הדרוזים, יש אינטרס לאומי גם מעבר לנושא הדרוזי. בהסתערות על הדרוזים, צבא הג'יהאד חותר לכיוון גבולנו כדי להתבסס בו. האם אחרי השבעה באוקטובר, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו התבססות של איום מצד אל-קאעדה בואכה דאע"ש על גבולנו?
החזון של אלון
האינטרס שלנו הוא הקמת מדינה דרוזית, מג'אבל דרוז, דרך פרוזדור יבשתי עד לגוש הדרוזי למרגלות החרמון, ברוח חזונו של יגאל אלון.
אלון הציע זאת מיד אחרי מלחמת ששת הימים. הוא הקדים את זמנו.
לא בטוח שהדרוזים מעוניינים בכך. הדרוזים אינם מגדירים את עצמם אומה, אלא עדה ואינם חותרים לריבונות לאומית. ובכל זאת, בשנים 1921-1936, פעלה מדינה דרוזית בג'אבל דרוז בסוריה ובירתה – א-סווידא. אם כן, יש תקדים למדינה דרוזית. מצד שני, עובדה שהמדינה לא האריכה ימים. כשאלון הציע את רעיון המדינה לאנשי דת דרוזיים, התגובות שקיבל היו לכאן ולכאן.
הקמת מדינה דרוזית, שתהיה בהשפעה ישראלית, כמדינת חיץ בין ישראל לסוריה, היא אינטרס ישראלי מובהק. לא בטוח שיש לה פרטנר דרוזי. אבל ישראל חייבת להציע זאת לדרוזים, להציע להם סיוע ולבחון אתם את האפשרות. אם לא מדינה עצמאית – אוטונומיה דרוזית סמי-עצמאית. יש לנו אינטרס להקים, לחמש ולאמן פרוקסי דרוזי, דוגמת צד"ל, ברצועת הביטחון בלבנון. השאלה היא אם הם יבטחו בנו אחרי בגידתנו בצד"ל.
הנקודה הגולנית
עלינו להדק ולחזק את הברית בינינו לבין הדרוזים בגולן. כאשר הייתה סכנה של נסיגה מהגולן, לא היה כל סיכוי לקרבה עם הדרוזים. ככל שהתרחקנו מהמו"מ, היחסים השתפרו. השכנות הטובה בינינו לבין הדרוזים הולכת ומתהדקת, הן בטוב – עוד ועוד שיתופי פעולה בחינוך, בספורט, בתרבות, בהגנת הסביבה, במדע, בבריאות ועוד, וגם ברע – שותפות גורל בינינו לבינם, שבאה לידי ביטוי באסון הכבד שפקד אותם לפני שנה בדיוק, הטבח בילדי מג'דל שמס במגרש הכדורגל של הכפר.
יולי 2024 – טבח הילדים הדרוזים במג'דל שמס.
יולי 2025 – הפוגרום בדרוזים בסווידא.
את הטבח במג'דל שמס ביצע חיזבאללה. את הטבח בסווידא – המיליציות האסלאמיסטיות של אל-ג'ולאני. חיזבאללה הוא ארגון שיעי. המיליציות – סוניות. בין הארגונים רובצת תהום של שנאה הדדית. אלה ארגונים אויבים.
אך המשותף להם רב על המפריד ביניהם. שניהם ארגוני טרור ג'יהאדיסטי קנאי. שניהם שונאים את ישראל ואת הדרוזים.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, השתתפו לראשונה הדרוזים בגולן בטקס האזורי בגמלא. שמות הנרצחים שלהם נוספו לרשימת ההקראה של הרוגי הגולן וראש מועצת מג'דל שמס נשא דברים. משפחות דרוזיות ישבו בקהל ועמדו בתפילת "אל מלא רחמים" ובשירת התקווה.
נקווה מאוד שהשכנות הטובה תתהדק מעתה, רק בשמחות.
אני גאה במדינת ישראל שהפעילה את צה"ל לפעולה שעצרה את הטבח בדרוזים בדרום סוריה. חבל שלקח לנו 24 שעות להתעשת ולעשות כן. אילו פעלנו בזמן, היינו חוסכים חיים רבים.
