דפנה מאיר, מוזיאון עתיקות הגולןמגן הדוד, שבמרכז דגל המדינה, הנו סמל גיאומטרי עתיק יומין, שאף שימש לגירוש רוחות בידי עמי קדם. כסמל יהודי מובהק הוא משמש רק מימי הביניים, עת שורטט על מצבות היהודים
לאחרונה צבא עם ישראל בהמוניו, חמוש בבשר ובמנגלים, על כל פיסת טבע וחגג בחיק הטבע ובחיק המשפחה את יום העצמאות ה-59 למדינת ישראל. על כל בית ורכב התנוסס דגל המדינה, בצבעי כחול לבן ובמרכזו – מגן הדוד
האם חשבתם פעם, בינות לעשן המנגלים ומכות הפטישים – מה מקורו של אותו סמל המתנוסס בגאון על דגל המדינה?
ימיו של מגן הדוד הנם קדומים כמעט כימיו של עם ישראל. הסמל המורכב מצמד המשולשים מופיע על חותמות עתיקות ומעטר רצפות פסיפס מפוארות. עד לעת החדשה, לא הייתה לסמל כל משמעות עבור היהודים, אשר העדיפו לעטר את בתיהם ובתי הכנסת שלהם בדמות מנורת המקדש. עמי קדם ראו במגן הדוד סמל בעל כוחות מאגיים והשתמשו בו לגירוש כוחות מזיקים ועין רעה, מעין ‘חמסה’ של העת העתיקה.
בצד תפקידו כשומר מפני כוחות האופל, שימש מגן הדוד כעיטור גיאומטרי וכך ניתן לראותו משולב ברצפת הפסיפס של הכנסייה הקדומה בשילה וכן במסגד קדום ברמלה! לו שונאינו בעזה ובנותיה היו יודעים זאת, אולי לא היו שורפים את דגלנו בחדווה כה רבה… דווקא ה’מיאנדר’, או בשמו הידוע יותר – ‘צלב הקרס’, מופיע ברצפות פסיפס של בתי הכנסת העתיקים (למשל בעין גדי, שם נקבע צלב קרס שחור במרכזה של רצפה לבנה)
ובכן מתי הפך מגן הדוד לסמל יהודי מובהק? כבר בימי הביניים השתמשו יהודים באירופה בסימן זה לעיטור מצבותיהם. בשלב כלשהו, הודבק הכינוי “מגן דוד” (שמקורו בברכות ההפטרה של שבת) לכוכב המשושה
לדגלה של מדינת היהודים, שאת דמותה שרטט חוזה המדינה בספרו “מדינת היהודים”, הציע הרצל דגל לבן ועליו שבעה כוכבי זהב. אלו מסמלים שבוע עבודה בין שבע שעות ביום אשר יונהג במדינה הנאורה שתקום. לבסוף, שבה ההסתדרות הציונית למקורות וקבעה את מגן הדוד שהיה זה מכבר לסמל יהודי, במרכז הדגל, אשר עוצב בדמות טלית. הנאצים, יימח שמם, אימצו לעצמם את צלב הקרס הקדום וליהודים הצמידו את הטלאי הצהוב ומאז אין מי שיערער על יהדותו של סמל זה.
