אם נצטרך לבחור נושא אחד מרכזי בפורים של הילדים, הרי זה ה”ונהפוך הוא”. במקום שהמן ושליחיו ישמידו את היהודים, היהודים נלחמים ומנצחים. במקום שהמן יתלה את מרדכי על עץ גבוה, המן נתלה על העץ
יוני הירש
חג פורים הגיע גם השנה. הילדים כבר מוכנים. מסכות, רעשנים, שירים וריקודים. חג פורים הוא אחד מרגעי השיא של השנה עבור ילדים רבים. תקופה ארוכה שהילדים נערכים, מתכוננים, מתרגשים…
מה הסוד של פורים? מה הופך את פורים לחג כל כך משמעותי עבור הילדים? (הבהרה – בכל מקום שאתייחס לילדים, הכוונה היא גם לילדים וגם למבוגרים …)
אם אצטרך לבחור נושא אחד מרכזי בפורים של הילדים, הרי זה ה”נהפוך הוא”. במקום שהמן ושליחיו ישמידו את היהודים, היהודים נלחמים ומנצחים. במקום שהמן יתלה את מרדכי על עץ גבוה, המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי. במקום שהעולם יתנהל בצורה כל כך רצינית, פתאום העולם לובש רוח שטות. במקום שהכללים ינהלו את החיים, ונהפוך הוא – בתי הספר משנים את החוקים, הבגדים מתחלפים בתחפושות, הארוחות המסודרות – לממתקים, ולילדים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.
אז מה הסוד של “ונהפוך הוא”?
כדי שיהיה ניתן לעשות “נהפוך הוא”, צריך חוקים ברורים ומוגדרים. הסדר מקנה לילדים את המקום הבטוח ותחושת היציבות, שמאפשרת ביום אחד בשנה לקבוע כלל: היום הופכים את הכללים. בעולם שאין בו את היציבות של החוקים שאותם יש לקיים, שעל פיהם חיים, אי אפשר לעשות “ונהפוך הוא”. בעולם בו כל יום פורים, שהחיים מתנהלים על פי פור, מקרה, או קפריזה, אין משמעות ל”ונהפוך הוא”. אין מה להפוך, אין כללים להפר.
אחת מהמתנות הגדולות שילדים צריכים לקבל מהוריהם ומוריהם היא גבולות. הגבול יוצר מרחב בטוח, בו הילד יודע מהם הכללים, מהם החוקים, מה מצפים ממנו ומה יקרה אם יעבור על החוקים. הידע הזה הופך את היום-יום למקום בטוח עבור הילד להיות בו.
היום-יום מאתגר אותנו ואת ילדינו להתחכך עם החוקים. מתי צריך לישון ומתי להתעורר, מתי יש זמן מחשב ומתי אין זמן מחשב, מתי צריך לצאת מהבית לבית הספר, מתי צריך לחזור מהחברים ומתי לא קונים ממתק נוסף במכולת. בחלק מהמקרים (כמו במגילה…) נראה שהחוקים שרירותיים למדי (זה לא באמת משנה עם הילד ילך לישון בשעה 20:00, או ב-20:15, ישחק חצי שעה במחשב, או 40 דקות) וכאשר הילד יתחיל להתווכח על החוק, לא בהכרח נדע להסביר למה דווקא שעה זו ולא אחרת…
ובכל זאת, החוקים שהילד ינסה להתנגש בהם פעם אחר פעם, וההורים שאוכפים את הגובלות, הם אלו שמחזקים את הביטחון של הילד בכך שיש מישהו מבוגר ששומר עליו, מגן עליו ומייצב אותו.
הסיפור העממי מספר על ילד שרואה גולם שהופך לפרפר ומנסה לבקוע מתוך הגולם החוצה. הילד, שסבו הזהיר אותו לא להתערב, מתמלא ברחמים ומחליט לעזור לפרפר לפתוח את דפנות הגולם. אך בזה חרץ את דינו של הפרפר… מתברר, שדווקא החיכוך עם הגבולות הוא זה שמפתח את שרירי הכנפיים של הפרפר ואת שרירי החוסן של הילדים, ואולי לא פחות מזה, את האמון והביטחון של הילדים בנו, ההורים, כדמויות מגנות, שומרות ומעצימות.
