בתקופה זו, כשכל הארץ יבשה וחמה, אי שם במרומי החרמון ישנים מקומות שעוד נשאר בהם שלג. שלוגיות נשמע מוזר? נסו רומוליאת השלג
במהלך סופות השלג, הרוח החזקה סוחפת אתה שלג ממדרונות מוכי רוח ומשקיעה אותו במדרונות המזרחיים שבהם עוצמת הרוח שוככת. במקומות אלו, מצטברים מטרים ולעתים אף עשרות מטרים של שלג דחוס, שלוקח לו המון זמן להפשיר… ערמות שלג אלו נקראות – שלוגיות!
אבל האמת היא שהדבר המעניין יותר סביב השלוגיות, הוא בית הגידול שהן יוצרות סביבן. בחרמון הגבוה, הרוחות חזקות, קרינת השמש עוצמתית והקרקע מחלחלת. אלו גורמים היוצרים סביבה מאוד מאוד יבשה, השלוגיות, שנשארות לעתים גם עד אמצע הקיץ, מהוות את מקור המים היחיד על החרמון במהלך האביב ותחילת הקיץ.
אחד צמחים המעניינים ביותר שפורחים סביב אותן שלוגיות נקרא – רומוליאת השלג.
הרומוליאה הזו, חוץ מהיותה בעלת פרח יפה במיוחד, היא גם בעלת תכונה מאוד מיוחדת. היא קשורה באופן הדוק לקרקע שנחשפה זה עתה משלג ושם היא פורחת. עליה מלבלבים לעתים אפילו מתוך כיסוי השלג הדק שבשולי הדולינה וככל שהולך ונמס השלג והקרקע נחשפת, היא הולכת ופורחת ומבשילה פירות.
הדבר המעניין ביותר בכל הסיפור הזה, הוא שבשולי השלוגית ישנה כל הזמן רצועת קרקע חדשה שנחשפה זה עתה משלג. כך יוצא שרומוליאת השלג ממש "עוקבת" אחרי השלוגית – ככל שזו הולכת ונמסה, פרטים חדשים מלבלבים ופורחים.
כאשר נגיע לשלוגית כזו, שרומוליאה פורחת בשוליה, נוכל למצוא רומוליאות בכל שלבי החיים שלהן. מלבלוב עלים ממש במגע עם השלג, דרך פרטים פורחים בקרקע הלחה ועד פרטים בשלב הבשלת הפירות ואף הפצת הזרעים רחוק יותר מהשלוגית, אבל אך ורק במקום שהיה מכוסה בשלג בעבר.
