עד היום, אמי טוחנת ורוקחת עבורנו את ה"ראס אל חאנות", שהוא כמו סוד משפחתי שעובר מדור לדור, מחבר בין דורות, גשר בין ריחות לזיכרונות, בין רגעי חיים לאלה שעוד יבואו. כמו חיבוק חמים של מסורת

השבוע, יצאתי עם בנותיי לצפת, לבקר את הוריי ולאחל להם חג שמח. כשנכנסנו לביתם, מצאנו את אמי, שנושקת לגיל 90, כל כולה מרוכזת, עסוקה בטחינת תבלינים לבישולי החג. זו מלאכה שהיא לא חדלה ממנה במשך שנים רבות, עוד מהימים שהייתה צעירה ומלאה באנרגיה. למרות שהרבה דברים כבר אינה יכולה לעשות, ידיה ממשיכות לטחון וליצור עבורנו את אותה תערובת קסומה שמככבת בכל תבשיל מסורתי.

זהו תבלין "ראס אל חאנות", שהיא טוחנת במיוחד עבורנו ומאוד אהוב על הילדים. בביתנו, הוא זוכה למעמד של כבוד וכולנו במשפחה מכנים אותו "התבלין של סבתא". הוא כמו סוד משפחתי שעובר מדור לדור, חלק בלתי נפרד מהבישולים שלנו ומהריחות שמלוים את הבית ומרגישים כאילו הם נושאים אתם את העבר אל תוך ההווה. כשבנותיי ראו את סבתא טוחנת את התערובת, הן התלהבו והתרגשו. המתבגרת, עם עיניים נוצצות, רצה לרשום את מרכיבי התבלין הסודי וחשבה בקול רם על היום שבו תתחתן – אז, גם היא תרצה שאטחן וארקח עבורה את התבלין של סבתא, כדי לשמר את המסורת הזאת, להחיות את הריחות והטעמים המשפחתיים ולהעביר אותם לדור הבא.

ברגע הזה, שהבנות הוקסמו מסבתא טוחנת את התבלין, חשבתי לעצמי שהזיכרון הזה שהן ייקחו אתן מהביקור אצל סבתא, עם המסורת הזו של ערב חג שמתחילה בטחינה פשוטה של תבלינים, נושא בתוכו הרבה יותר ממה שנראה לעין. זהו חיבור בין דורות, גשר בין ריחות לזיכרונות, בין רגעי חיים לאלה שעוד יבואו. כל תבלין, כל מרכיב, הוא זיכרון שעובר – מהוריי אליי, ממני אל ילדיי ובכך כל אחד מאתנו שותף בסיפור המשפחתי וגם בכתיבה של זיכרונות חדשים בתוך כל סיר ותבשיל שאנחנו משמרים, או מחדשים.

לזכור ולספר

כשחזרנו הביתה, המתבגרת נרדמה לשנת צוהריים קצרה. כעבור זמן מה, היא התעוררה וסיפרה לי בחיוך רחב שהיא חלמה על התבלינים. המראה של סבתא טוחנת את התערובת לבישולי החג חימם את לבה, כמו חיבוק חמים של מסורת ששום דבר לא יכול לקחת ממנה.

הסיפור הזה, עם הקסם של התבלינים, התחבר אצלי למקום עמוק של זיכרונות ותובנות.

לפני שנתיים, חג הפסח שלנו קיבל משמעות אחרת לחלוטין. מחג של חירות ושמחה הפך, ברגע אחד, למאבק על החיים, כשבני נפל בצהרי החג ושבר את ראשו. הפציעה הקשה שינתה לנו את כל פני החג, את כל המשמעות של חג הפסח, שהיה אמור להיות חג של חופש ושמחה. אצלנו הוא הפך לזמן של דאגה ומלחמת ריפוי. בחסדי ה', הבן יצא מהסכנה והחיים שלנו חזרו לשגרה. אבל כל אחד מאתנו, מבני המשפחה, נושא בתוכו את הזיכרון של הטראומה הזאת שחווינו דווקא בפסח, את האתגרים שעברנו ויחד עם זה, את הניצחונות והנסים שראינו, יום אחרי יום.

אי אפשר לשכוח את הזיכרון הזה, את התקופה הקשה שכולנו עברנו. לא קל לשים מאחור את הכאב והפחד. אבל עם הזמן, למדנו לספר את הסיפור הזה עם תחושת ההודיה – על כך שצלחנו את האתגרים.

כל הרעיון של פסח הוא בעצם לספר את סיפור יציאת מצרים ולזכור את כוחו וגבורתו של ה' והסיפור הזה מתובל בארבע כוסות יין וחרוסת, מצה, ריחות ותבשילים. סיפור יציאת מצרים והנסים הגדולים הוא גם הסיפור של החיים שלנו, שמתובל בחוויות שמחות, עצב, אתגרים, הצלחות ונסים. מבעד לריחות התבלינים, טמונים הזיכרונות והשורשים וההודיה.

בסופו של דבר, כל אחד מאתנו, בכל דור, מוסיף את חלקו לאותו רגע מיוחד שבחגים ובחיים, לשימור הזיכרונות, התבלינים והריחות ולהפיכת האתגרים והניצחונות לסיפור שצריך לזכור ולספר ודווקא הוא זה שנותן לנו את הכוחות את הניחוחות ומזכיר לנו את עוצמתם של החיים.

פסח של חירות אמיתית עם הרבה שמחה!

מתכון לעוגת קוקוס אגוזים לפסח שאני מאוד אוהבת

המצרכים

6 ביצים
5 כפות שמן
3 כפות מיץ תפוזים
כוס סוכר
כוס קוקוס
כוס אגוזים שבורים
100 גר' שוקולד מריר מגורר
1/4 כוס קמח שקדים
1/4כוס קמח תופח לפסח

ההכנה

מקציפים חלבונים לקצף חזק ואז מוסיפים לסירוגין חצי כוס סוכר וממשיכים להקציף. בקערה נפרדת, מערבבים את החלמונים עם השמן, המיץ וחצי כוס סוכר ואז מוסיפים את הקוקוס השוקולד והאגוזים ומערבבים.
יוצקים את תערובת החלמונים לקצף החלבונים ומוסיפים את הקמחים ועוטפים בעדינות את התערובת.
יוצקים לתבנית מלבנית ואופים כ-35 דקות, על 180 מעלות.
אפשר לשדרג עם קצפת מעל.