אורי הייטנראין מקום לאמירות מהסוג שאמר גרוניך בפסטיבל עין גב. יחד עם זאת, ההתבטאות הנחותה שלו אינה יכולה למחוק את מפעל חייו התרבותי
העדתיות היא גלות. הציונות נועדה להוציא את עם ישראל מהגלות ולהוציא את הגלות מעם ישראל. מיזוג הגלויות הוא המהלך ההיסטורי החשוב ביותר והמוצלח ביותר של הציונות. קיבוץ היהודים משבעים גלויות, כשכל אחד מביא אתו את המטען התרבותי המפואר שאפיין את מה שהיה עדתו, ויצירת סינרגיה יהודית ישראלית ציונית נפלאה, הגדולה הרבה יותר מסך כל חלקיה – זהו היעד הציוני וזהו הייעוד התרבותי של מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי.
העדתיות היא היאחזות בגלויות שמהן עלו יהודים והנצחת תיוגם על פי הגולה, שממנה הגיעו הוריהם, או הורי הוריהם. הציונות תנצח את העדתיות והיא עושה זאת בדרך הטובה ביותר; באמצעות האהבה, המשפחה והילדים. הרי בדור הבא לא יהיה ילד שידע להשיב על השאלה האנכרוניסטית אם הוא “אשכנזי” או “מזרחי“.
כל מעשה או התבטאות המחזקים את העדתיות הם מקל בגלגלי מיזוג הגלויות וחבלה במהלך הציוני. כך אני שופט את דבריו החמורים של שלמה גרוניך, בפסטיבל עין גב. אני לא אוהב את השימוש האינפלציוני במושג “גזענות“, אבל אין ספק שזו התבטאות אנטי–ציונית.
הוא שיבח את הקהל שהוא “קהל טוב, אשכנזי כזה“. מה זה קהל טוב? קהל טוב הוא קהל יהודי–ישראלי, שיש בו צאצאי גלויות שונות. מה הקשקוש הזה על קהל “אשכנזי“? ומה זו החזרה לשמות הגנאי “צ‘חצ‘ח” ו“וְוּזווּזִים“? אלה דברי הבל ורעות רוח.
צר לי מאוד שגרוניך אמר את דברי הבלע האלה, לא רק כיוון שהוא מוזיקאי מחונן, אחד המוזיקאים האהובים עליי, אלא גם כיוון שמעבר למוזיקה עצמה, מפעל חייו הוא דווקא חיבור בין חלקי העם.
אמן מחנך ומשתף
תקליטו “מסע אל המקורות“, שבו הלחין באופן גאוני טקסטים מן התפילה וממקורות ישראל – לא במקרה נקרא “מסע“. לא היה זה רק מסע של יהודי חילוני למקורות ישראל, אלא גם מסע, באמצעות מקורות ישראל, לכל חלקי עם ישראל. במשך שנים רבות, גרוניך היה אחד האמנים המבוקשים ביותר בכל אירועי ההתחדשות היהודית ובכל אירועי החיבור בין חילונים ודתיים, כמי שמגלם את החיבור הזה. אכן, דבריו בהופעות אלו הוקדשו כל כולם לחיבור הזה. לא בכדי, גרוניך זכה בפרס ליבהבר, לסובלנות דתית ופתיחות תרבותית. בנימוקי השופטים נכתב שגרוניך “מתקשר עם שומעיו כאחד מטובי הפרשנים של הפתיחות היהודית בעידן של הסתגרות וקיטוב. הוא אינו אמן לוחמני ואינו אמן מחאה – הוא אמן מחנך ומשתף“.
גרוניך, שבשנות ה-80′ וה-90′ היה איש שמאל קיצוני וסירב להופיע מעבר לקו הירוק, חזר בו, הודה בטעותו ובראשית שנות האלפיים, יצא להופעות בהתנחלויות ודחה את כל מסעות הלחצים עליו שלא לעשות כן. “יש לי סימפטיה למתנחלים מהשומרון“, הוא אמר. “החלטתי שאני שובר את ההחלטה השגויה ההיא, כי באמת רציתי לנסות ולהגיע לקהל הזה. אני בא ליישובים לא בשביל להגיד להם ‘אתם טועים ואני צודק‘, או להפך. אני רק שר את החומר שלי. וכאן אני חייב לומר שהחוויות שחוויתי במפגשים האלה היו ממש מרוממות נפש, חוויות חמות. גל האהדה שקיבלתי, עצם ההערכה על כך שאני מגיע ליישובים, הקשב של הקהל הזה ובמיוחד זה שמקבלים אותי בהתנחלויות כמו שאני“.
שיר חדש ישן שמאחה את הקרעים
בעיניי, פסגת מפעל חייו התרבותי, החברתי והציוני של גרוניך, היא מקהלת “שבא“. זו מקהלה של ילדים, עולים מאתיופיה, שגרוניך הקים בשנת 1991, בשיא העלייה מאתיופיה. גרוניך עבד אתם באהבה רבה, הלחין בעבורם שירים, ליהק אותם, שר אתם ופרסם אותם ואת מסריהם בתקליטו “שלמה גרוניך ומקהלת שבא“. עד היום, עורי נעשה חידודין חידודין כל אימת שאני שומע את השיר המצמרר שגרוניך הלחין למילותיו של חיים אידיסיס – “המסע לארץ ישראל“.
“שיר ישראלי“, שגרוניך הלחין למילותיו של אהוד מנור ושר עם מקהלת “שבא“, הוא ממש המנון מיזוג הגלויות.
השלג שלך
והמטר שלי
הוואדי שלך
והנהר שלי
נפגשים סוף סוף
בחוף ישראלי,
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזיכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני…
בסלסול תימני עם כינור רומני…
מי אני? מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
העמק שלך
וההר שלי
היער שלך
והמדבר שלי
נפגשים סוף סוף
בנוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזיכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני…
בסלסול תימני עם כינור רומני…
מי אני? מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
ה– “למד” שלך
וה– “חית” שלי
ה-“עין” שלי
וה-“ריש” שלך
נפגשים סוף סוף
עם תוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזיכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני…
בסלסול תימני עם כינור רומני…
מי אני? מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
השיר הזה, שיר חדש ישן המאחה את הקרעים, הוא היפוכה הגמור של האמירה הדוחה של גרוניך במופע בעין גב.
בין אם דבריו של גרוניך נובעים מדמנציה, ובין אם לא, ההתבטאות הנחותה שלו אינה יכולה למחוק את מפעל חייו התרבותי; מפעל חיים ש“שיר ישראלי” מיטיב לבטא אותו. אל נפעיל על גרוניך, בשל אותה התבטאות, את “תרבות הביטול“. כמה צביעות יש במחיקת מפעל חייו בשל התבטאות אומללה אחת, שעה שאנו משלימים עם אנשים שמפעל חייהם הוא פלגנות עדתית, שנאה עדתית והסתה עדתית; אנשים שפלגנותם העדתית –אומנותם, כדוגמת אבישי בן חיים ודודי אמסלם.
