מתוך כל שבטי ישראל, שמו של יהודה הוא שנבחר לייצג את זהותנו העמוקה – יהודים. יהודה מסמל הודיה, הכרה באלוקות, אך גם מלכות, עמידה איתנה ואמונה בלתי מתפשרת
למה אנחנו נקראים "יהודים"? מתוך כל שבטי ישראל, שמו של יהודה הוא שנבחר לייצג את זהותנו העמוקה. חז"ל מסבירים שהשורש טמון בפסוק שצעקה אמו של יהודה, לאה: "הפעם אודה את ה'", (בראשית כ"ט, ל"ה). יהודה מסמל הודיה, הכרה באלוקות, אך גם מלכות, עמידה איתנה ואמונה בלתי מתפשרת.
בפרשת "ויגש", יהודה מתייצב מול יוסף, שליט מצרים. לא בכעס, לא בהתנשאות, אלא בכבוד ובנחישות. הוא עומד על ערכי משפחתו ועל שליחות העם שמאחוריו. עמידה זו, שזכתה להנציח את שמו בשם הזהות היהודית, מלמדת אותנו מהי מנהיגות יהודית: שילוב בין ענווה להקרבה, בין כוח פנימי לנאמנות לערכים.
המוטיב הזה חזר בהיסטוריה היהודית אין-ספור פעמים בדבריהם של מנהיגים שונים. דוד בן גוריון חתום על כמה ציטוטים משמעותיים בנושא: "אין חשיבות למה שאומות העולם אומרות, אלא למה שהעם היהודי עושה". כאשר גולדה מאיר דיברה על תמיכת ישראל בעקרונות מוסריים, היא אמרה: "אנחנו מעדיפים לעמוד לבד עם עקרונותינו, מאשר לשבת עם ההמונים כשהם בוגדים בהם". בהקשר להתקפות על ישראל בזירה הבין-לאומית, אמר מנחם בגין: "מדינות רבות יכולות להציע עצות לישראל, אבל רק ישראל משלמת את מחיר חוסר ההגנה על עמה".
המסר ברור: גם בעידן המודרני, יהודי נשאר יהודי. אנו עומדים בפני אומות העולם מתוך כבוד עצמי ומתוך אמונה בצדקת דרכנו, בדיוק כפי שיהודה עמד מול יוסף.
בין הפרט והכלל
שאלת הזהות היהודית, המוטמעת בשם יהודה, זוכה להסבר נוסף במדרשים. רש"י מפרש שברכתו של יעקב ליהודה – "לא יסור שבט מיהודה", (בראשית מ"ט, י'), אינה רק נבואה על המלוכה שתבוא משבט זה, אלא גם הצהרה על מנהיגות נצחית, שתשלב בין עמידה רוחנית לגאווה לאומית.
הרב קוק זצ"ל מסביר כי המושג "יהודי" מגלם את השילוב בין הפרט והכלל, בין החובה האישית של כל יהודי לעבודת ה' לבין השליחות הקולקטיבית של העם היהודי להביא אור לעולם.
כמו יהודה, גם החשמונאים עמדו מול כוח עולמי אדיר – היוונים. אך העמידה שלהם לא נבעה מרצון לכוח, או שלטון. הם הבינו שהקרב שלהם אינו על גשמיות בלבד, אלא על מהות רוחנית. הם עמדו מתוך אמונה שמקומם של היהודים בעולם תלוי בקשר הבלתי ניתן לניתוק בין העם לאלוקיו.
העמידה הזו, שהייתה נס חנוכה, היא תזכורת מתמדת לכך שכאשר יהודי מתייצב מול העולם, הוא אינו לבד. הכוח שלו נובע ממקום עמוק יותר, מהתחברות לשורשיו, לערכיו ולעקרונותיו.
עמידתנו מול אומות העולם היום נובעת מאותו עיקרון שהדריך את יהודה, את החשמונאים ואת בגין. איננו מחפשים חיכוכים, אך גם איננו מתנצלים על זהותנו ועל מקומנו.
ליהודי אין צורך להתרפס, או להצטדק. עמידתו בעולם נובעת מהכרת ייעודו – להפיץ אור, להישאר נאמן לערכיו, ולחיות מתוך תחושת שליחות.
שבת שלום, גיא אדרי
