מיכאל אלקיים – נגר ומחנך. בעבודה עם הילדים, הוא מגלה שעבודת הנגרות פותחת להם את הלב והנשמה ויש בה כוחות של תרפיה ממש
אני תמיד מתלהבת מהסיפורים על בני הגולן שחוזרים הביתה והופכים ליזמים. הסיפור של מיכאל אלקיים, המוכר בדרום הגולן כ"מיכאל הנגר", ממושב רמות, הוא חלומם של הרבה הורים מדור החלוצים של הגולן.
הוא בן 52 ואב לנגה. כשהיה בן שש, עברה המשפחה מהקריות לרמות. ההורים, עובדי רפא"ל, החליטו מתוך תחושת שליחות לעלות לגולן ולפתוח בחיים חדשים, כחקלאים. את דרכם החקלאית, החלו במשק לגידולי שדה ובהמשך נוספו גם המטעים.
מיכאל: "הייתה לנו ילדות של מושבניקים שמחוברים לאדמה ולטבע הגולני, בלי מחשבים וטלפון ומעט מאוד טלוויזיה. עזרנו המון להורים במשק, כי היה צריך כמה שיותר ידיים עמלות, קצת בית ספר ובכל יתר הזמן, נעלמנו לנו במרחבי הטבע הבתוליים של הגולן בשנות ה-70', ברמות ומחוץ לרמות בנחלים , בלגונות, בכנרת".
הוא משתף אותי בהתרפקות על הזיכרונות של ילדות תוססת ומופלאה. אחרי הצבא, מיכאל עבד בעבודות שונות ובמשק המשפחתי, במשך כמה שנים וחיפש את עצמו ומקצוע לחיים. הטיול להודו היה חלק מפסק זמן בעניין זה, שבו הבין במהלך המסע שהוא הכי רוצה להיות נגר שבונה רהיטים. שבוע אחרי שנחת בארץ, כבר נרשם לקורס נגרות פנים של משרד העבודה, שהיה אפילו מסובסד על ידי המדינה. הלימודים היו ב"אורט קריית ביאליק ומיכאל עזב לשנה לקריות, לצורך הלימודים.
החיבור לעץ היה טבעי עבורו ועם הזמן הוא התאהב גם ביצירה ובבנייה קלאסית בעץ. בסיום הלימודים, עבד בכמה נגריות נחשבות בתל אביב והתמקצע. אבא שלו, יענקלה ז"ל, שמאוד רצה שמיכאל יחזור לגולן, הציע לעזור לו לבנות נגרייה בחצר הבית. אחרי שלוש שנים רחוקות מהבית והתלבטויות ומחשבות, מיכאל חזר לגולן והקים נגרייה שמתמחה בבניית מטבחים ורהיטים לבית.
במהלך השנים, הוא מגלה שהוא לא רק אוהב ליצור רהיטים בעץ, הוא גם מאוד אוהב ללמד אנשים את מלאכת הנגרות. הוא התנדב בעמותה המסייעת לילדים בתוך שכונות בטבריה, במשך כל תקופת לימודי התואר הראשון במכללת כנרת והצליח לסקרן ולמקד את הילדים לעניין אמתי דרך הבנייה בעץ.
ילדים שלא הצליחו לשבת בכיתה פתאום עובדים שעות עם כלי עבודה ועצים ויוצרים לבית הספר רהיטים יפים ולא רוצים להפסיק. עם הזמן, הוא מחליט להפוך את הנגרייה שלו ברמות לבית מלאכה לסדנאות יצירה בעץ
בהמשך, מיכאל הופך את ההתנדבות לעיסוק נוסף, מקביל ליצירה בנגרייה שלו ומתחיל לעבוד חלקית בבית ספר יסודי מיוחד, בדגניה א'. בעבודה עם הילדים, הוא מגלה שעבודת הנגרות פותחת להם את הלב והנשמה ויש בה כוחות של תרפיה ממש. היא ממרכזת, מפקסת ומכניסה לילדים תוכן ועניין בלימודים. ילדים שלא הצליחו לשבת בכיתה פתאום עובדים שעות עם כלי עבודה ועצים ויוצרים לבית הספר רהיטים יפים ולא רוצים להפסיק. עם הזמן, הוא מחליט להפוך את הנגרייה שלו ברמות לבית מלאכה לסדנאות יצירה בעץ. בבית המלאכה, הוא מציע סדנאות של 4-5 מפגשים, שבהם המשתתפים בונים לעצמם רהיט ויש גם סדנאות חד–פעמיות למטיילים, או מבקרים, שמחפשים אטרקציה של סדנאות היכרות עם עולם הנגרות. הסדנה בנויה כך שהמשתתפים מקבלים את הכלים הכי מקצועיים שיש לבניית רהיט אמתי, אבל באופן הכי נגיש ופשוט על כלי עבודה פשוטים וגם משוכללים, בליווי של מיכאל הנגר, לכל אורך התהליך. העובדה שהנגרייה נמצאת בחצר המשק של ההורים מאפשרת למיכאל לשלב גם את העזרה הדרושה בצרכי המשק המגוונים של המשפחה וגם מאפשרת לאנשים מבוגרים וילדים לחוות התנסות בבנייה בעץ, שהיא חוויה כיפית עם תוצר מעשה ידיהם וההתעסקות בעץ מחוללת בהם פלאים.
