הילד התלונן שייבוש בגדיו במייבש הכביסה מכווץ אותם. נעלבתי כמו נערה, בשמי ובשם המייבש, אבל לא אחזור להציב מתקן ייבוש בסלון
ביום שישי אחד, כמה דקות לפני שבת, אחד מילדיי, בלי להזכיר שמות, התלונן שכשאני מייבשת לו את הכביסה במייבש, הבגדים שלו מתכווצים. בגללי, כלומר בגלל המייבש, הוא כבר לא יכול ללבוש אותם. באותה נשימה, ביקש שמאותו יום לא אכניס יותר את הבגדים שלו למייבש.
כמובן שמיד התגוננתי. "מעניין שאתה היחיד בבית הזה שהבגדים שלו מתכווצים. אולי זה אתה שגדל?" "זה מתכווץ, תראי", הוא ניסה להוכיח לי, "ומה הבעיה לתלות בחוץ, או לשים מתקן ייבוש בתוך הבית?", הוא אפילו מיד מצא לי פתרון. "אין בעיה," אמרתי לו, "מהיום, אתה מכבס את הבגדים שלך ומייבש אותם לבד, איך שבא לך. אני מתפטרת".
עליתי לחדר שלי עם פרצוף נעלב של נערה מתבגרת. אבל איך ייתכן שאחרי 27 שנות אימהות ועבודה כסוכנת הבית, המבשלת, המכבסת, המקפלת, המנקה, פתאום מישהו מתלונן על התפקוד שלי? בעצם, זה לא פתאום וזו גם לא הפעם הראשונה, המשכתי לחשוב עם עצמי. כבר שמעתי תלונות לאורך השנים על הגרביים שאני "מאבדת" להם, הם מכניסים לסל הכביסה שניים ומקבלים חזרה אחד. לפעמים, נפלטת למישהו השאלה אם אני מאוהבת, כי המרק יצא לי מלוח מדי. לא פעם, ראיתי שלא ממש אהבו עוגה שבאמת לא יצאה מושלמת, או עוף שלא היה לטעמם. כבר קיבלתי נזיפות קטנות על הדאגנות המוגזמת שלי.
כנראה שיש לי בעיה עם תלונות ועם ביקורת, גם כשהיא בונה ונאמרת עם חיוך. למרות שאם תשאלו אותי, אגיד שאני סבבה לגמרי עם ביקורת, פתוחה לשמוע ולהשתפר. אבל תכל'ס, מי באמת אוהב ביקורת?
פחות עבודה
ברגע שהילד קלט שקצת נעלבתי, הוא מיד התחיל להתבדח ולהתחנף. אבל אני כבר הייתי עמוק בתוך תפקיד הנעלבת. מה את נעלבת?, שאל אותי הקול הפנימי שלי. מסכן הילד, מתכווצים לו הבגדים וגם אימא שלי תמיד אומרת שהכי טוב לכביסה להתייבש באוויר הפתוח. מצד שני, מאז שגיליתי את המייבש, אני כמעט לא תולה כביסה.
לא פעם, הסתתרו לי בכביסה דבורים, או מעופפים למיניהם, וגם כי ציפורים עשו צרכים על הבגדים, בכל זאת, אנחנו גרים במושב. גם כבר קרה, ולא פעם, ששכחתי את הבגדים ימים שלמים על החבל בחוץ.
מתקן ייבוש ביתי הוא אולי פתרון, אבל לא אצלי. אין לי שום כוונה לשים מתלה ייבוש בסלון, או באחד החדרים. סליחה מכל מי שנוהג לייבש כך כביסה, גם אני עשיתי את זה לפני עידן המייבש. אתם לגמרי בסדר. אני הבעיה. פחות מתחברת, כשיש מייבש. אז בינתיים, עד שיימצא פתרון שיתאים לשני הצדדים, יש לי פחות כביסות. הילד חושש מהתכווצות ונראה לי שמצאתי פתרון לא רע לפחות מבחינת כמות העבודה שלי. אבל האמת היא שהילדים שלי לא באמת מעבירים הרבה ביקורת על התפקוד האימהי שלי. בניגוד למייבש הכביסה, שמכווץ את הבגדים, הילדים שלי, חמסה-חמסה-שום-בצל, בעיקר מרחיבים לי את הלב.
