לרגל 40 שנים ל"מכון שמיר למחקר" – היכרות עם חוקרי המכון, האנשים שמאחורי המחקרים. הפעם, לכבוד יום האישה, בחרנו את החוקרת הכי חדשה שהצטרפה למכון לפני מספר חודשים – ד"ר נורית אליאש
אם יש חרק שאפשר להגיד עליו שהוא מתוק, זו כנראה דבורת הדבש. אלא שהשנים האחרונות מעמידות אתגרים לא פשוטים בפני הדבורים וזהו בדיוק עיקר מחקרה של נורית.
נורית נולדה וגדלה במצפה מכמנים שבגליל, בת בכורה לטאיקו (אומנית) ושלמה (אדריכל). היום, היא מתגוררת בקיבוץ אשדות יעקב, עם בן זוגה, אגרונום במקצועו ושתי בנותיהם. כאשר היא לא מבלה עם החרקים, היא אוהבת להיות עם המשפחה והחברים ואם היה לה יותר זמן, היא הייתה מבלה אותו בקריאת ספרים. נורית מספרת כי היא מוצאת שככל שהיא שוקעת במחקר הלוגי, כך היא יותר זקוקה ליצירתיות שבספרות היפה ובשירה ולאיזון שהיא מוצאת בהן. את המסלול האקדמי שלה התחילה בפקולטה לחקלאות ברחובות ובמחלקה לאנטומולוגיה (חקר החרקים) של מכון וולקני במנהל המחקר החקלאי.
"במעבדה לאקולוגיה כימית, של ד"ר ויקי סורוקר, התחלתי לחקור את 'אקרית הוורואה', Varroa destructor , מושא המחקר שלי, מזה 14 שנים. האקרית נטפלת לדבורת הדבש ומעבירה לה וירוסים קטלניים והיא הגורם הראשי לתמותת הכוורות בעולם. דבורי הדבש הן בעלות תפקיד מרכזי בשרשרת הגידול במטעים ולכן הרס כוורות הוא לא רק נזק ליצרני הדבש, אלא גם לחקלאים נוספים", משתפת נורית וממשיכה להסביר כי יחסי הגומלין שבין האקרית והדבורה ריתקו אותה תמיד ולכן חקרה כיצד האקרית (שהיא חסרת עיניים) מצליחה למצוא את הפונדקאי שלה באמצעות קליטת ריחות מהדבורה.
בסיום הדוקטורט, המשיכה נורית ללימודי פוסט–דוקטורט, במחלקה לאקולוגיה ואבולוציה באוקינאווה, יפן (Okinawa Institute of Science and Technology). כששואלים את נורית מה בדיוק עשתה שם, היא משתפת בהתלהבות בתחום מחקרה: "במשך שלוש שנים, התעמקתי בחקר הגנום של האקרית, שמאפשר לה לעבור אבולוציה מהירה ולהתאים את עצמה לפונדקאים שונים וכן לפתח עמידות לחומרי הדברה. מצאתי שהאקרית מקיימת יחסי גומלין עם הווירוסים שהיא מעבירה לדבורה, גורם שהופך אותה לנשאית מחלות קשות ובמיוחד למחלות דבורים. ארגז הכלים שרכשתי משמש אותי להמשיך ולחקור את האקרית המזיקה ולפתח דרכים של התמודדות יעילות עמה. באותה נשימה, כלי המחקר הללו פתחו לי דלת לחקור אקריות ומזיקים נוספים בחקלאות".
ביניים: מיפן אל הגולן
נורית מספרת כי אחרי סיבוב בארץ ובחו"ל, הם רצו מאוד לחזור לצפון והיא חיפשה מקום להמשיך בו את תחום מחקרה ולחיות בקהילה עם משפחתה. נורית נשאלת כיצד בחרה דווקא ב"מכון שמיר למחקר" והיא מספרת כי היא התרשמה שהאווירה במכון היא צעירה ודינמית והאנשים מלאי מוטיבציה ובעלי רצון כנה לפתח ולעשות בתוך הקהילה המקומית. לכן, אחרי שנים רבות באקדמיה, הרגישה שהגיע הזמן לתת חזרה וש"מכון שמיר למחקר" והגולן, קהילה שברובה מבוססת על חקלאות, הוא המקום המתאים לכך.
בנוסף, היקף המכון, שהוא עדיין קטן יחסית, מחייב ומאפשר שיתופי פעולה לא סטנדרטיים בין תחומים לכאורה רחוקים מאוד: חינוך, חקלאות ואקולוגיה. על כל אלה, מתווסף מיקום המכון בלב הגולן והקמת היחידה לחקלאות וחדשנות בתוך המכון, שנותנים גישה בלתי אמצעית לשטח: לחקלאים והפקחים.
"אני שואפת לקיים מחקר חקלאי העוסק בבעיות בוערות לחקלאים, לכן המפגש הישיר עם גורמי השטח הוא הזדמנות יקרת ערך", מסכמת נורית.
כשאומרים על ישראל שהיא אומת הסטארטאפ, חושבים בדרך כלל על שבבים ותוכנות. נורית נמצאת בענף אחר של העולם הטכנולוגי, עולם בו חוקרים וחברות הזנק (סטרטאפ) ישראליות חברו יחד במטרה לפתח טכנולוגיות לקידום המחקר ואמצעי התמודדות עם אקרית הוורואה, בכוורות של דבורת הדבש.
כשנורית נשאלת מה נותנת לה העבודה עם החרקים, מעבר לעניין המדעי היא משתפת שמבחינתה עבודת המחקר היא מושלמת משום שהיא מגוונת מאוד ודורשת כישורים שונים.
"אני חשה סיפוק כאשר אני מגלה תופעה חדשה (דבר נדיר, ובדרך כלל לא מתוכנן…), וכאשר אני מצליחה להסביר תופעה לכאורה מסובכת לאנשים לא מתחום המחקר (פחות נדיר, אך מאתגר בצורה מפתיעה). אך אין ספק שרגעי הסיפוק הגדולים ביותר מתרחשים כאשר אני צופה מרותקת בהתנהגות חרקים ונזכרת שזו העבודה שלי".
מצד אחד, עבודת החוקר כוללת יצירתיות, סקרנות וכישורי מחקר ומצד שני, דורשת הרבה אחריות, יכולת ניהול וגיוס תקציבים. בעזרת הנהלת 'מכון שמיר למחקר', וניסיונם הרב של עמיתים–חוקרים, אני מקווה שאעמוד בכל אלה בהצלחה וביושר
אנו שואלים את נורית מהם האתגרים שעומדים בפניה והיא עונה כי נדרש להכיר את מערכת המחקר והאקדמיה מהצד של החוקר, שהוא שונה מאוד מהצד של הסטודנט, בו היא פעלה עד היום. מצד אחד, עבודת החוקר כוללת יצירתיות, סקרנות וכישורי מחקר ומצד שני, דורשת הרבה אחריות, יכולת ניהול וגיוס תקציבים. "בעזרת הנהלת 'מכון שמיר למחקר', וניסיונם הרב של עמיתים–חוקרים, אני מקווה שאעמוד בכל אלה בהצלחה וביושר", היא מסכמת.
נורית משתפת כי חוקרי מזיקים לחקלאות משקיעים מאמצים גדולים "לאחוז את החבל משני קצותיו": גם למצוא פתרונות לבעיות בצורה של הדברת המזיקים ובאותה נשימה, למצוא את הדרך לעשות זאת מבלי לפגוע בסביבה ובאנשים הבאים אתם במגע (החקלאים, התושבים והצרכנים).
את הריאיון נורית מסיימת בהתייחסות לתופעה האופפת אותנו והיא הצפת המידע המדעי הקיים ולעתים, מאיים: "בעידן זה, בו אנו מוצפים כל העת במידע סותר, מחובתנו לברור את העיקר מן הטפל ולהבחין בין אמת, שקר, או סתם הסחת דעת. אני מאמינה שהדרך להתמודד עם זה היא באמצעות מחקר המבוסס על תצפיות והסקת מסקנות, כדי לפתח חשיבה ביקורתית שהיא כישור חיים חשוב היום, יותר מאי פעם. לא צריך לחכות לאוניברסיטה כדי לסגל את צורת החשיבה הזו. עיסוק במחקר יכול להתחיל כבר בתצפיות פשוטות בגיל הרך והוא מעודד את הסקרנות ויכולת הלמידה העצמית ותורם לתחושת המסוגלות".
60 שניות על אקריות
האקריות הן למעשה עכבישים קטנים, לעתים קטנים כל כך, שגודלם אינו עולה על מ"מ אחד. ישנם קרוב ל-50,000 סוגי אקריות המוכרות כיום למדע. חלקן הקטן גם מוכר לציבור הרחב, למשל קרדית האבק, שנואת נפשם של האלרגיים לאבק. גם הקרציות נמנות על אותה קבוצה.
