יש משהו במחשבה על "לחזור אחורה" שכל כך מפחידה אותנו ואני לא מבינה למה. מי אמר שאפשר להתקדם רק קדימה? אלו מושגים של משחקי קופסה
מאת: אלונה קולטז׳
לאורך כל השבוע, היה שיר שנתקע לי בראש ולא הצלחתי להיזכר בשם שלו. זמזמתי את המנגינה של הפזמון מיום ראשון ועד רביעי ולמרות שזה בדרך כלל השלב שבו אני נזכרת במילים, ואז מצליחה למצוא את השיר, הפעם זה לא קרה. אז הפסקתי לחפש ופשוט שחררתי. חיכיתי שהוא ימצא אותי.
כשאני חושבת על זה, רוב השבוע שלי היה מלווה בפסקול של שירים מהורהרים, משנות ה-90'. אני לא יודעת אם אצליח להעביר לכן את התחושות שליוו אותי השבוע, למען האמת אני כמעט בטוחה שלא, כי בעצמי לא הבנתי אותן עד הסוף, אבל תרשו לי לנסות.
זה ממש מבאס כשדברים לא הולכים איך שרצינו. כשתכננת תוכניות ואלוהים צחק. כשהבנת שכל הדרך שעשית לא הובילה לאן שחשבת ועכשיו צריך לעשות חושבים מחדש.
השבוע, הייתה לי פגישה עם המנחה שלי, בנוגע לספר שאני עובדת עליו. זה כבר כמה חודשים שהיא מעורבת בתהליך ועכשיו עצרנו בשביל להבין כמה דברים. בגדול, הצגתי את הפרויקט, פירטתי על העלילה ושיתפתי במחסומים שעומדים בפניי כרגע. מיד לאחר שסיימתי לדבר, היא אמרה, לא בשיפוטיות, אלא בפליאה – "בהתחשב בכתיבה המהירה שלך, חשבתי שהתקדמת יותר". תשובתי, החצי-מובכת-חצי-מתגוננת, הייתה: "תלוי איך את מגדירה התקדמות".
מה זה פה, שוק הכרמל?
בימים האחרונים, המשפט הזה הלך אתי, יותר נכון רדף אותי. זה משפט של לוזרית, חשבתי, מה זאת אומרת תלוי איך מסתכלים על זה? אם אחרי כמה חודשים של עבודה, יש לי רק עשרה עמודים, אז לא התקדמתי. מה אני מנסה להתמקח אתה בכלל, מה זה פה, שוק הכרמל?
יצאתי מהשיחה עם אגו פגוע ותחושת בינוניות. לקח לי כמה שעות טובות להפסיק לנהל אותה שוב ושוב בראש. רק אחר כך, נזכרתי שיש לי מזל. המזל שלי הוא שאני מאמינה ש: א. הכול לטובה. ב. זו זכות להרגיש את כל הרגשות, גם את הפחות נעימים וג. בסוף, הכול זה חומר לכתיבה. ראו ערך הטור הזה.
יש משהו במחשבה על "לחזור אחורה" שכל כך מפחידה אותנו ואני לא מבינה למה. מי אמר שאפשר להתקדם רק קדימה? אלו מושגים של משחקי קופסה. בעולם האמיתי, אם הלכנו מזרחה, בחיפוש אחרי השמש העולה ובסוף, בחרנו להסתובב, זה לא שהפסקנו ללכת, זה פשוט שעכשיו אנחנו בכיוון מערב.
היום בבוקר, פספסתי את האוטובוס, כי כשהגעתי לתחנה, נזכרתי ששכחתי לכבות את המזגן ולכן נאלצתי לחזור הביתה. כשהגעתי לתחנה, בפעם השנייה, היו לי כמה דקות של המתנה, אז עצרתי לקנות קפה. בדיוק ברגע שנכנסתי לבית הקפה, התחיל השיר שהתנגן לי בראש כל השבוע.
מסתבר שלפעמים, דווקא כשחוזרים אחורה, שם מחכה הדבר שחיפשנו כל הזמן.
שבת שלום
