דניאלה פרל
שומרים על הבית, אבל לא הולכים על קצות האצבעות. זהו בית של משפחה, ילדים ובלגן חיובי. עבודות הפסיפס של אריאל, בכל פינה בבית, מקשטות להם את החיים
ענבר ואריאל הירשפלד מתגוררים בחיספין. כבר בכניסה לבית, מבינים שזה לא רק בית, זו יצירת אומנות. היצירות מלוות כל צעד בבית. הכול צבעוני ומרשים והפסיפס נוגע בכל חלק וחלק בבית.
ספרו קצת על עצמכם: מאיפה הגעתם?
אריאל: “אני הגעתי לגולן מירושלים, כשהייתי בן שלוש. בירושלים, היינו שלושה ילדים כבדי שמיעה, אני ואחיי, שעבורנו להגיע לגן השעשועים שממול לבית היה עניין של סכנת נפשות ממש. אימא שלנו פחדה שנידרס בכביש וזה היה הטריגר למעבר לגולן. לעבור לחיספין, למקום שקט, חממה אמתית. היו אז במקום רק כ-25 משפחות, הכרנו את כולם, גם את הכלבים והחתולים”.
ענבר: “אני בת קיבוץ קרית ענבים, דור רביעי למייסדי הקבוצה. בגולן מזה כעשרים שנה, מאז הנישואים לאריאל”.
מי אתם?
אריאל: “אנחנו בני 42, שנינו חירשים מלידה. הורים לשישה ילדים מקסימים. משפחה טבעונית, חובבי טיולים ונופים. מנצלים הרבה הזדמנויות ליהנות מהגולן הנפלא שלנו ואם אפשר, מרחיקים יותר. זה הבילוי המועדף עלינו גם כמשפחה, הכי טבעי וכיף שיש, הכי מרגיע ומגבש.
“הילדים שלנו: ברית-אל ובראשית, בנות שבע עשרה וחמש עשרה, תלמידות אולפנת קצרין-גולן. שובהאל בן שלוש עשרה, חגג בר מצוה מיוחדת ממש לאחרונה, ב’עין קשתות’, היפהפה והמרשים.
“אות-היא, בת עשר וחצי, ענג, בת שמונה ולבב שמואל, בן שנתיים וחצי. יש גם את הכלבה תותי והחתול ליצ’י, שהם חברים טובים מאוד, ידידותיים לסביבה ומשמשים דוגמה יפה וחיובית לכל היישוב, שלא תמיד צריך לחשוש מחתולים וכלבים”.
אריאל: “הייתי פותח פתחים בקיר, כך שהחלונות יהיו גדולים יותר, שייכנס כמה שיותר אור טבעי הביתה. בנוסף, הייתי משקיע בתאורה טובה ופונקציונלית. כחירשים, אנחנו צריכים אור חזק וטוב גם בשעות הערב, לצורך קשר עין ותקשורת”
מה אתם עושים בחיים?
אריאל: “אני בעל רקע באדריכלות ועיצוב פנים. ענבר למדה ספרות עברית ורפואה משלימה. כיום, אני יוצר ומעביר בכל הארץ סדנאות פסיפס מגוונות לקבוצות שונות, לפרטיים ולמוסדות חינוך וכן על סיפורי האישי, הרצאות מרגשות ומלאות מסרים, המתאימות למגוון רחב של גילאים וקבוצות.
“בין השאר, אנחנו גם מארחים קבוצות בביתנו, לסיור במקום, שהנו כמעין מיני-מוזאון לפסיפס, כולל הרצאה מיוחדת וסוחפת. ענבר מקדישה את זמנה לבית ולילדים, עובדת אתי בשיווק ובאירוח הקבוצות ומתעסקת בהכנת שוקולדים טבעונים איכותיים ונהדרים. שנינו חובבי פעילות ספורט, אני יוצא לריצות בעיקר וקצת רכיבות אופניים בשבילי הגולן. ענבר חובבת כדורסל ואף שיחקה במשך שנים והיא גם קפטנית קבוצת בנות הרמה בכדורשת נשים.
“כפועל יוצא מהמצב שלנו וההבנה בצורך במכשירי שמיעה, התחלנו להפעיל בבית גמ”ח. הגמ”ח הוא לעילוי נשמת סבי, שמואל אנגל זכרו לברכה. הגמ”ח החל לפעול לאחר שפרסמנו פוסט לחיפוש מכשיר שמיעה מסוים לאחי. נחשפנו לאנשים רבים שמחפשים מכשירי שמיעה ספציפיים, או אנשים שאין ידם משגת לרכוש מכשירי שמיעה. בעקבות אותו פוסט בפייסבוק, קיבלתי כמה מכשירי שמיעה שאין בהם צורך, או שהיו שייכים לאנשים שנפטרו ואני בשמחה מעביר אותם לאנשים המתאימים, שזקוקים להם, בכל הארץ. אז אם יש ברשותכם בבית מכשיר שמיעה תקין, שאין בו שימוש, מוזמנים לשלוח אליי ומישהו אחר יוכל ליהנות ממנו”.
כמה שיותר צבעים – יותר שמח
מהו החלק האהוב עליכם בבית?
ענבר: “החלק שבאמת מרגיע אותי זו הגינה. קצת עבודה בגינה משחררת ועוזרת כשיש מצב רוח פחות טוב, או דאגות. החצר משמשת אותנו רבות – לקומזיצים, להתכנסות משפחתית ולמשחק. בבית עצמו, המטבח מאוד פעיל. בנוי כמעין נישה אינטימית שכיף להימצא בה בהרכבים שונים ולנהל שיחות ערות וגם שיחות עמוקות”.
אריאל: “החלק שהכי אהוב עליי הוא הסלון, שמכיל את כל המשפחה בכיף, מתכרבלים יחד וצופים בסרטים, בעיקר מתוך האוסף הגדול של סרטי אנימציה. בכלל, מאוד אוהב כל פינה בבית שלנו. הושקעו המון מחשבות ורגש בכל פינה בבית”.
פריט אהוב במיוחד
ענבר: “אני אוהבת במיוחד את עציץ הפסיפס בכניסה לבית, מעשה ידיו של אריאל. ישנה גם נדנדה ישנה שהפכה לאדנית גדולה ומרשימה, מתנה מאריאל והילדים ליום הולדתי. מה שקשור לגינה, צמחים וטבע תמיד משמחים אותי.
“בנוסף, על הקיר של פינת האוכל, יש עבודות חרוזים יפהפיות של בראשית, שעושה עבודות צבעוניות, מדהימות ומיוחדות”.
אריאל: “הכורסא הוינטאג’ית בסלון, שבמבט ראשון נראית לא שייכת, היא בעלת משמעות סנטימנטלית רבה. זו כורסא שסבתי האהובה ז”ל נהגה לשבת עליה במבואת הכניסה לביתה, ברגעים שלפני היציאה לעבודה בגלריה והגעת הנהג. פעמים רבות, הייתי יושב על ברכיה באותם רגעים. היינו יושבים כך ומפטפטים בלי סוף”.
הקנייה האחרונה לבית
“לקח לנו הרבה זמן למצוא מזנון מתאים לסלון הבית. בסופו של דבר, מצאנו ב’יד שנייה’ מזנון גדול לסלון עם הרבה מקום אחסון. אנחנו מרהטים בהדרגה ולעת הצורך”.
החלק בבית שמייצג אותך
אריאל: “כל הבית מייצג אותי בפסיפס. בכל פינה, יש יצירת אומנות שלי בפסיפס ומגע אישי ומלא צבעים שמייצגים אותי מאוד
“בכלל, כמה שיותר צבעים – יותר שמח! האומץ להכניס הרבה צבעים הביתה, האומץ לנסות ולהעז. הבית הוא המקום הפרטי שלנו וכאן, יש הרבה מקום לביטוי ויזואלי, שניכר גם בקיר המכוסה תמונות סטילס, בחדר של הבנות הגדולות וגם בעבודות החרוזים של בראשית, שתלויות בחלל הסלון ובפינת האוכל”.
בלגן חיובי
האם הייתם משנים משהו בבית?
אריאל: “הייתי פותח פתחים בקיר, כך שהחלונות יהיו גדולים יותר, שייכנס כמה שיותר אור טבעי הביתה. בנוסף, הייתי משקיע בתאורה טובה ופונקציונלית. כחירשים, אנחנו צריכים אור חזק וטוב גם בשעות הערב, לצורך קשר עין ותקשורת”.
יש משהו שחשוב לכם להביע?
ענבר: “הבית צריך להיות נעים, נוח, מזמין ושמח. בסך הכול, זה בית של משפחה, ילדים, המולה, בלגן חיובי. אנחנו משתדלים לשמור עליו, אבל גם לא הולכים על קצות האצבעות. יצירתיות זה מקום של ביטוי, אנחנו שמחים שהילדים שלנו מתבטאים בדרכים שונות.
“אחת הבנות יוצרת מנדלות מחרוזים קטנטנים, במובן רב, זו עבודה סיזיפית אפילו יותר מעבודת פסיפס. הבן שלנו מאוד יצירתי במטבח, אוהב לבשל ולאלתר. בת אחרת מתבטאת בשירים, במוזיקליות וקצת נגינה. זה למשל, תחום שלנו אין כמעט נגיעה אליו, בגלל החירשות. אצלנו, הביטוי וההבעה הם מאוד ויזואליים. עוד בת שלנו, מאוד רגישה לזולת, עוסקת בנתינה ורוב זמנה משקיעה בהתנדבויות. הצעירה היא ספורטיבית ומתעמלת עם פוטנציאל. פשוט נפלא לראות כל ילד וילדה מתפתחים בדרכם שלהם”.
