כבר 32 שנה, רונן קדוש, מקדמת צבי, הוא פרמדיק במד"א ועושה מילואים כפרמדיק-לוחם ביחידת "פרא", בגולן. הוא גם דבוראי. שיחת חג על הצלת חיים, דבורים, טבע, משפחה והחיים בגולן
רונן קדוש, בן 56, מקדמת צבי, הוא איש מעניין ורב פעלים. כבר 32 שנה, הוא פרמדיק במד"א, עושה מילואים כפרמדיק-לוחם ביחידת "פרא", בגולן. במקביל, הוא מגדל דבורים כבר יותר מ-20 שנה ומפעיל מכוורת בוטיק. אם זה לא מספיק, הוא גם עוסק בטיפול בארס דבורים והיה ממקימי בית הכנסת ביישוב. לקראת ראש השנה, ישבנו לשיחה על הצלת חיים, דבורים, טבע, משפחה והחיים בגולן.
נתחיל דווקא במד"א. איך בכלל הגעת למקצוע?
רונן: "למדתי להיות טכנאי אלקטרוניקה, חשבתי שזה יהיה המסלול. יש לי קרוב משפחה שהיה פרמדיק בחמת גדר. יום אחד, ביקרתי אצלו, היה אירוע והוא טיפל בפצוע. ראיתי אותו בפעולה וזה מאוד נגע בי, זה היה הרגע שגרם לי לחשוב שאני רוצה גם. בגיל 23, התחלתי בקורס חובשים ונהגי אמבולנס ומשם, המשכתי להכשרה כפרמדיק. בהתחלה, אתה לומד את הבסיס, איך להגיע לאדם שזקוק לעזרה, להעריך במהירות את מצבו, לתת טיפול ראשוני ולפנות אותו בצורה בטוחה. אחר כך, ככל שמתקדמים להכשרת פרמדיק, נכנסים לעולם הרבה יותר רחב של רפואה בשטח וקבלת החלטות בזמן אמת. זה מקצוע שאתה לומד בו כל הזמן".
מאז, אתה במד"א כבר 32 שנה. מה עדיין מושך אותך?
"העזרה לאנשים, הצלת חיים, האדרנלין. זה תחום מאוד מרתק. אתה מגיע לאנשים ברגעים קשים וכואבים ויכול לעזור להם. לפעמים, מדובר במצב רפואי פתאומי, לפעמים, בתאונה, או בפציעה ובתוך זמן קצר, אתה צריך להבין מה קורה ולקבל החלטות. אני מגיע לכל משמרת כאילו היא הראשונה, עם התרגשות, עם מקצועיות ועם הניסיון שצברתי. התחלתי בחצור, כחובש ונהג אמבולנס, עברתי הכשרה כפרמדיק ואחר כך, עבדתי בצפת, בדיוק כשהגיע האט"ן הראשון, שנתן שירות לצפת ולמרום הגליל. האט"ן – ניידת טיפול נמרץ, מאפשר לצוות רפואי מתקדם להגיע אל המטופל כבר בשטח ולא רק להעביר אותו לבית החולים. זה עולם שבו כל דקה יכולה להיות משמעותית. בהמשך, עברתי לגולן וכאן אני עובד ומכיר המון אנשים. בסופו של דבר, מעבר לידע המקצועי, העבודה הזאת היא גם עבודה עם אנשים. אתה פוגש אותם ברגעים הכי קשים שלהם וצריך לדעת גם להרגיע, להסביר ולתת תחושה שמישהו נמצא שם בשבילם".
אתה עדיין מתרגש לפני משמרת?
"כן. עדיין יש התרגשות ותמיד יש גם משהו חדש. למרות 32 השנים, אין באמת משמרת שהיא אותו הדבר. אני מאוד אוהב גם להכשיר פרמדיקים חדשים, מבחינתי, זו חוויה טובה להעביר להם את הידע והניסיון. כשאתה מלמד מישהו אחר, אתה גם מסתכל מחדש על הדברים שאתה עושה באופן כמעט אוטומטי".
בגילך, אתה גם עדיין עושה מילואים?
"כן. אני פרמדיק-לוחם ביחידת 'פרא' בגולן. בשנה שעברה, עשיתי קרוב ל-80 ימי מילואים. הייתי פרמדיק בחטיבה 474, במחנה סער באוגדה ומשם, משכו אותי להתנדב ביחידת 'פרא'. כל עוד צריכים אותי ואני יכול, אני שם.
"זה כמובן עולם אחר ממד"א. במד"א, אתה יוצא לקריאה ויודע שאתה מגיע לאירוע רפואי. במילואים וביחידה לוחמת, התנאים אחרים. יש גם את ההיבט המבצעי, אבל בסופו של דבר הבסיס הוא אותו בסיס – להיות במקום שבו צריכים אותך ולדעת לתת את הטיפול הטוב ביותר בתנאים שיש בשטח".
רונן נשוי למיטל, יש להם שלושה ילדים ושני נכדים. הבת הבכורה, ניב, בת 29, משרתת בקבע בחיל האוויר. היא גרה בקדמת צבי ויש לה שני ילדים, עברי דוד ונעמי. נבו, בן 23, נמצא בקורס מ"פים בשריון וגיא, בן 21, נמצא בקורס קצינים ביחידה מסווגת.
נשמע שכולם הלכו לכיוונים די קרביים
"כן, אני מאוד גאה בהם. כיף לגדל ילדים בגולן. יוצאים מכאן ילדים קרביים וערכיים, שרוצים להיות ראשונים בהכול ומצטיינים, ואני שמח שהילדים שלי גם כאלו. אני חושב שהחיים בגולן נותנים לילדים משהו מיוחד – גם עצמאות, גם חיבור לטבע וגם רצון להיות בעשייה ונתינה".
השפע של הטבע
מתי נכנסו הדבורים לסיפור שלך?
"זה התחיל כתחביב, לפני 20 שנה בערך, עוד כשגרנו בחצור. לאט לאט, זה התרחב. תמיד הייתה לי סקרנות ואהבה לטבע. השפע של הטבע מאוד משך אותי. יש משהו בדבורים שסיקרן אותי. זו מערכת שלמה שעובדת ביחד וכל דבורה יודעת את התפקיד שלה. על דבורים באופן מקצועי לא ידעתי כמעט כלום. התחלתי לעבור אצל דבוראים שלא רצו ללמד אותי את המקצוע. אז גיליתי שיש הרבה סודות בתחום הזה. בסוף, הכרתי את שמעון רייקין, מדבש רייקין והוא אימץ אותי. נכנסתי אליו כסטודנט ללמוד את המקצוע, התחברתי אליהם ממש כמו בן משפחה ולמדתי מהם את כל מה שאני יודע. לאט לאט התחביב הפך עם השנים למכוורת. פתחתי מכוורת קטנה, 'מכוורת גלילית', שבה אני מייצר את הדבש שלי. בהתחלה, זו הייתה ממש כמות קטנה, אבל ככל שלמדתי יותר והבנתי את התחום, הכוורות התרבו וגם העניין שלי בזה גדל".
איפה נמצאות הכוורות שלך?
"יש לי כוורות ליד מושב קשת בגולן וליד ביריה בגליל, כשכל אזור והמאפיינים שלו. סוגי הצמחייה מאוד משפיעים על הדבש. הדבורה אוספת צוף ואבקה מהפרחים בסביבה ולכן מה שהדבורים מוצאות בטבע משפיע בסופו של דבר גם על הטעם, הארומה והאופי של הדבש. ביער ביריה, יש תערובת של צמחייה, ויש לנו דבש מפרחי זעתר שזכה בתחרות עולמית בארצות הברית. בקשת, יש חורשות אקליפטוסים שנותנות דבש מעולה וטעים, עם הטעם והארומה האופייניים לאקליפטוס".
באמת מרגישים הבדל בטעם בין דבש לדבש?
"בהחלט. לכל אזור וצמחייה יש את הטעם והאופי שלהם. כמו שביין מרגישים את המקום והענבים שמהם הוא הגיע, גם בדבש, יש השפעה גדולה למה שהדבורים פגשו בדרך. דבש שמגיע בעיקר מצמח מסוים יהיה שונה מדבש שנאסף מתערובת של פריחות".
איך נראית שנה של כוורן?
"תחילת המחזור היא בסתיו. אנחנו יוצרים נחילי דבורים חדשים לשנה הבאה, מכינים ובונים אותם לקראת האביב ומחליפים מלכה, כשצריך. המלכה היא למעשה המרכז של המושבה והיא זו שאחראית להטלת הביצים ולהמשך קיומה של המשפחה. במהלך החורף, צריך לשמור על המושבות ולוודא שהן נכנסות לעונה החמה במצב טוב. באביב, כשהפריחה מתחילה, הדבורים יוצאות לאסוף צוף ואבקה. הן מביאות את הצוף לכוורת, מעבדות אותו ומאחסנות אותו בתאי הדונג. בתהליך הזה, הדבש מאבד חלק גדול מהמים שבו והדבורים אוטמות את התאים כשהדבש בשל.
"הרדייה נעשית שלוש-ארבע פעמים בשנה, בסוף האביב, בקיץ ובסתיו. בזמן הרדייה, מוציאים את חלות הדבש המלאות, מסירים את שכבת הדונג שסוגרת את התאים ומעבירים את החלות למכונת רדייה שמפרידה את הדבש מהחלה באמצעות כוח צנטריפוגלי. אחר כך, הדבש עובר סינון, מנוחה והתיישבות ואז הוא נכנס לצנצנות. בשנתיים האחרונות, הייתה בצורת ולא היה הרבה דבש. השנה, לשמחתנו, היו גשמי ברכה ויצא הרבה דבש. מבחינתי, זה ממחיש עד כמה החקלאות והטבע תלויים במזג האוויר. כשיש גשם ופריחה, יש לדבורים יותר מקורות מזון ואז גם אנחנו רואים את זה בכוורות".
מה נותנת לך ההתעסקות עם הדבורים?
"העבודה עם הדבורים נותנת לי שקט. העבודה במד"א מאוד סטרסית, יש מעמסה נפשית גדולה. כשאני עם הדבורים והכוורות, זה נותן לי מרגוע ושקט. החיבור לטבע עושה לי איזון. אחרי יום של סירנות ואמבולנסים, פצועים ומקרים לא פשוטים, אני הולך לכוורות. זה עולם אחר לגמרי. יש שם קצב אחר, מבחינתי זה סוג של מנוחה לנפש".
איך הגעת לתחום של הטיפול בארס דבורים?
"בעקבות העיסוק בדבש, נחשפתי לטיפול עתיק שנים בארס דבורים. במדינות כמו מזרח אירופה, ארצות הברית וקנדה, מכירים את צורת הטיפול הטבעית הזאת. זהו טיפול ביולוגי והרעיון הוא להשתמש בארס הדבורה כגירוי מקומי לגוף. יש אנשים שמשתמשים בשיטה בהקשרים שונים של כאבים ודלקות, זהו תחום משלים ולא תחליף לטיפול רפואי. למדתי ב'רידמן' רפואה סינית ואת הטיפול בשיטה הזאת.
"יש כמה סוגי טיפול. בדלקות פרקים, למשל, אני ממש עוקץ עם הדבורה. הדבורה היא צמחונית וסטרילית. אפשר לעבוד באזור המודלק, או לפי תוכנית של מרידיאנים. החיבור שלי לתחום הזה הגיע מתוך הסקרנות. אני כל הזמן רוצה להבין עוד, ללמוד עוד ולראות איך אפשר להשתמש בידע שמגיע מהטבע בצורה אחראית".
זה לא קצת מפחיד, לבוא לטיפול בידיעה שהולכים לעקוץ אותך?
"זה חלק מהטיפול. הכאב הוא חלק ממנו. אני קורא לזה 'כאב מתוק'. מי שמגיע צריך לדעת מראש שזה טיפול שיש בו כאב והוא צריך להיות מתאים ומבוצע בצורה אחראית".
אתה רואה הבדל בין הטיפול שאתה נותן כפרמדיק לבין הטיפול האלטרנטיבי?
"ודאי. במד"א אני נותן תרופה ורואה את השינוי מיד. הקונבנציונלי הוא מידי. באלטרנטיבי, זה תהליך, לוקח זמן והאדם מרפה את עצמו. אני מאמין בשילוב ביניהם. מבחינתי, אין סתירה בין הדברים. יש מצבים שבהם צריך טיפול רפואי דחוף ומידי ויש תחומים שבהם אנשים בוחרים לשלב גם טיפול משלים, כחלק מתהליך ארוך יותר".
"חלק ממני"
רגע לפני חגי תשרי, הבנתי שאתה גם היית מעורב בהקמת בית הכנסת בקדמת צבי. ספר על זה
"כשהגענו לקדמת צבי, היינו מתפללים במועדון. בשלב מסוים, הרגשתי שזה מפריע לנוער וגם קצת לא התחבר לי, שרגע אחד אנחנו מתפללים ומיד אחר כך יש מסיבה עם מוזיקה וריקודים, באותו מקום, בשבת. התחלתי לחפש תרומות למבנה ומצאתי את ארגון 'איילת השחר', שהביאו לנו קרוואן שמשמש כבית כנסת. מבחינתי, זה היה פתרון פשוט לבעיה שהייתה לנו. רציתי שיהיה מקום מסודר לתפילה, בלי לקחת את המועדון מהנוער. עם השנים, יש לנו מניין בכל ערב שבת, של מקומיים ושל אורחים. היו לנו שלוש בריתות וגם שבת חתן לבר מצוות. זה כבר הפך לחלק מהקהילה.
"חשוב לי להדגיש שלא התכוונתי להחזיר אף אחד בתשובה או להפוך את היישוב לדתי. רק רציתי שיהיה לנו בית כנסת ולא נפריע לנוער במועדון. לצערי, המבנה קטן ובחגי תשרי, מגיעים הרבה אנשים ותלמידים מישיבת ההסדר במעלות, אז אנחנו מתפללים במועדון".
המשפחה המורחבת של שניכם בחצור. מה מצאתם בגולן שלא היה לכם?
"תמיד הייתה לי אהבה לטבע וכאן אנחנו חיים בתוך הטבע. זה חלק גדול מהחיים שלנו. גם הקהילה בגולן קלטה אותנו ממש יפה. אנחנו אוהבים את החיים ביישוב והרגשנו מהר מאוד בבית. אנחנו מאוד מחוברים לקדמת צבי ולגולן".
אם היית צריך לבחור בין מד"א, דבורים, מילואים, או תחביבים אחרים, מה הכי מגדיר אותך?
"אני לא יודע אם אפשר לבחור. כל אחד מהם הוא חלק אחר ממני.
"מד"א זו השליחות והעזרה לאנשים. המילואים זה המקום שבו אני עדיין יכול לתת מעצמי, כשצריך. הדבורים זה הטבע, הסקרנות והשקט והקהילה זה משהו שנבנה עם השנים.
"אולי זו בדיוק הסיבה שאני ממשיך לעשות את כולם. אני אוהב אנשים, אוהב טבע, אוהב לעזור ואוהב ללמוד דברים חדשים".
לקראת ראש השנה, אחרי שנה עמוסה במיוחד, עם כמעט 80 ימי מילואים, משמרות במד"א, משפחה, ילדים, נכדים וכמובן הכוורות, השאלה האחרונה כמעט מתבקשת.
מה אתה מאחל לעצמך ולכולנו לשנה החדשה?
"מאחל לכולנו בריאות, שקט, שפע ושיהיה הרבה דבש. שנה טובה ומתוקה כדבש".
