בשורות טובות – סוף סוף נענה הצמא רב השנים לתרבות בגולן, עם התארגנותו של צוות מנצח להפעלת בית הקולנוע בקצרין, בניצוחו של מנהל המתנ”ס גילי פורת ומנהלת סינמטק ראש-פינה לשעבר, אביבה שפט. על החזון להקמת מרכז תרבות גולני
כמה פעמים צפית בערגה בפוסטרים באולמות וידעת שגם לסרט הזה לא תצא/י לבדך?
מה שלא יעלה על הדעת בשום מקום הוא דווקא מההנאות הגדולות בקצרין. אפשר להחליט על סרט ברגע האחרון, אפשר סנדלים, בלי איפור, אפשר להגיע לגמרי סולו לאולם ולפגוש בכניסה את כל החברים/ות שכבר מזמן החלטת לשבת איתם בקפה ולהתעדכן, פשוט לא יצא. כאן – כן.
במחיר מצחיק, בלי סימון מושבים, לצפות אז איתם ביחד בסרט / מופע / הצגה איכותיים ולסכם שמשהו מצוין קרה השנה לתרבות בפריפריה המקומית, כאשר האולם בקצרין הוא אחד מעוגניה המרכזיים.
לפני שנה הגיע גילי פורת לנהל את מתנ”ס קצרין וכצעד ראשון… סגר את בית הקולנוע שאך זה שופץ. לאחר שהסדיר את ההסכמים החסרים לרכישת סרטים פתח את דלתותיו לרווחה ומאז אינן נסגרות לרגע; ארבע הקרנות סרט בשבוע, לעיתים יותר, התיאטרון חוזר לגולן סוף סוף, קונצרטים ואופרות, הרצאות ואירועים, תשובות ממוקדות לכל הקהלים, אשר משום מה, עדיין לא הפנימו שמדובר במכרה זהב של תרבות.
הוא חושב בגדול, פורת, החזון הוא להקים כאן מרכז תרבות לכל הגולן, “אם לא נהיה כאלה לא נוכל להיות מרכז תרבות גם לקצרין”, הוא פותח, “מה לעשות? צריך מספר מינימלי של צרכנים כדי להיות מרכז. לכן בכל מה שאנחנו עושים תפיסתנו היא גולנית. הצלחנו להעמיד השנה את מערך ההצגות ‘מתורבתים’ בשיתוף פעולה עם מתנ”ס גולן, זה הדבר הנכון ביותר לעשות בכל המישורים, כי אנחנו באמת מרקם אחד; אזור גיאוגרפי אחד מרוחק, עם משאבים מאוד מאד מוגבלים. אין טעם לחלק את הכוחות והאנרגיות ועם התפיסה הזאת אנחנו מקיימים גם קבוצת כדורסל משותפת, מנסים להפעיל במשותף קתדרה ועובדים על תחומים נוספים.”
קתדרה? זה נכון כבר לשנה זו?
פורת: “אני מקוה שנצליח, זה תלוי גם במשרדי ממשלה. אנחנו עובדים גם על הבאת ‘טד’, אשר מתקיים עד כה רק בירושלים ותל אביב. מדובר באירוע בו גדולי המרצים בארץ ובעולם מגישים הרצאות בנות 19 דקות או פחות, בנושאים שמהווים השראה לחיים טובים יותר ופריצות דרך מדעיות. באופן יוצא דופן אנחנו מנסים להביא זאת להיכל התרבות, אשר יכלול מערך שלם של תרבות לכל גיל וקהל.”
ויחודשו מפגשי הספרות הנפלאים בשישי בבוקר?
“אלה היו ארבעה מפגשים נהדרים, שהתקיימו בחודש הקריאה, אנחנו נמשיך בהם כמובן. אנחנו עובדים כרגע על מנת ליצור כאן גם מרחב נעים לשבת ולשתות קפה.”
בוא וניגע בנקודה הכואבת: האולם מעולה, אתם מציפים אותנו בתרבות, ובכל זאת – מיעוט משתתפים, כיצד זה?
“ראי, אל מיטב ההרצאות של מפגשי הספרות הגיעו עד 30 אנשים… מכל הגולן, וזה מקשה מאד. כאשר באים למשל עשרה אנשים לסרט, הוא לא מחזיק את עצמו, נוצר נטל אשר מוריד את היכולת שלנו להביא עוד דברים, אבל אנחנו משתדלים מאוד לעשות את המקסימום. האולם נפלא, יוצא דופן. בן 240 מקומות ישיבה, אתמול התחלנו באולם את פעילות התיאטרון הקהילתי בהובלת ניר פרידמן, דמות ידועה מאוד במרכז, אשר מתגורר בחד-נס. הוא פשוט נכנס לאולם ואמר ‘וואוו! שמע, זה אולם אידיאלי’. מכל מקום בו רואים את הבמה כאילו זה המקום הטוב ביותר באולם; אנחנו מצוידים במערכת קולית מדהימה, גם לסרטים וגם להופעות. זה אולם אינטימי, מחבק, עם אקוסטיקה אשר קשה למצוא באולמות; עם המערכת הקולנועית המתקדמת ביותר שיש, ואנחנו רוצים להצליח להעמיד גם מערכת תלת מימד. אני כל הזמן שואף שלתושבי קצרין והגולן יהיה בדיוק מה שיש לתושבי קרית מוצקין בקריון. לא פחות מגיע לנו על כך שאנחנו מרוחקים ולא להיות מסוגלים לקבל את מה שיש בחוץ.
“אין לי הסבר למיעוט המשתתפים, אני כל הזמן מקווה שזה רק עניין של להתרגל ולהתחנך. עכשיו מסתמן שהצגות התיאטרון יהיו הדבר הבא. נכון לעכשיו, רק במתנ”ס קצרין נרכשו כבר קרוב ל-100 כרטיסים להצגה הבאה, מתוכם 80 מנויים, בלי לדעת כמה נרכשו באמצעות מתנ”ס גולן.
“תרם לזה מאוד הסיפור של מנוי זוגי. פרסמנו שמנוי עולה 400 ש”ח, אך לאדם במנוי זוגי – 350. וכך בכל מיני קבוצות ווצאפ נוצרו חיבורים בין אנשים שיצרו זוגות להופעות, זה מה שרצינו ליצור כאן – משהו גולני, קצרין-גולן, גם מחבר בין אנשים וגם אקט שיווקי שאותו מייצרים הצרכנים. במקום לשלם לפרסום, אני משלם לך את 50 השקלים, את תעשי את העבודה למצוא את בן הזוג ואני חסכתי הוצאות שיווק. אני מעביר את הוצאות הפרסום ללקוח במקום להפיל אותם עליו וכולם נהנים ומרוצים.”
יהיה לנו פעם גם בית קפה צרפתי קטן בלובי?
“גם זה בתכניות של 2016 כי הכל מצטרף למעגל שלם. מצד אחד אני נדרש להוריד את הגרעון הכספי, מצד שני אני כל הזמן רוצה להשקיע עוד ועוד לרווחת התושבים והלקוחות. זה לפעמים מתנגש. אנחנו ננסה לתקצב ב-2016, לגייס טיפה כסף ממקומות אחרים ולהפוך אותו ללובי שראוי לאולם. עד כה הצלחנו לייצר שם חווית גלריה עם תערוכה מתחלפת.
“אני מסכים עם רעיון בית הקפה, אינטימי כזה, צרפתי, עם כסאות קש… בימים אלה מסיימים את ניסוח המכרז וזה יהיה, סבלנות. אני בסך הכל שנה כאן, צריך שיהיה לי גם מה לעשות בשנה הבאה…”
רפרטואר הסרטים כאן מזכיר לי לפעמים סינמטק, מי האחראי?
“אביבה שפט, ידידה משכבר הימים, שהקימה, יזמה, ניהלה ביד רמה את הסינמטק בראש פינה במשך עשרות שנים ולבסוף יצאה לפנסיה. כאשר התקשרה אליי יום אחד ספרתי לה שאני בקצרין ויש כאן קולנוע. ‘מה את עושה בימים אלה?’ שאלתי, והיא ענתה – ‘שום דבר’. ‘בואי עכשיו, ברגע זה, מעכשיו את אחראית להכין כאן קולנוע, וליצור את ההסכמים עם המפיצים’, השבתי.
“בזכות השם שלה בענף, הכבוד שרוכשים לה, מיד עם כניסתה היא יצרה את ההסכמים שמאפשרים לנו להחזיק את הקולנוע. היום החלק שאנחנו רוכשים הוא שליש מהסרטים, שני שליש מהסרטים עובדים על הכנסות המחולקות באחוזים בינינו לבין המפיצים כקולנוע מסחרי. בשיטה זו הדבר היחיד שעולה לנו הוא המקרין, הניקיון, הקופאית והתחזוקה. אביבה היא ידענית של תרבות, החל מאמנות, קולנוע, מוסיקה, היא דמות, ממש. היא עובדת בהתנדבות, קובעת את הרפרטואר ומזמינה את הסרטים. הודות לדרך בה היא עובדת, אנחנו מצליחים במשך שנה להחזיק קולנוע פעיל, עובד, נושם. היא באמת דמות ראויה, מרגישה כאן בבית, התחברה לעדה סימוניץ רכזת התרבות ולצוות, ויש לה חיבור מדהים עם אלון בן-עמי, המקרין. הם מדברים באותה שפה, היא מתייעצת איתו, כי גם הוא דמות מאוד עשירה בתחום הקולנוע, נכון, כמו בסרט הנפלא ‘סינמה פרדיסו’, כל חייו סביב לקולנוע ועובד בבקרים באולפני אל רום. לא נשכח גם את סידוניה מוייסה הקופאית ובעלה לזר שתמיד לצידה. האנשים שנמצאים באולם עושים את המקום ואת זה אני הכי אוהב.”
בוא נעבור לקהלים, איך מרצים גם את הצעירים, הנוער, הם בכלל אוהבים קולנוע?
“כן, הם אוהבים קולנוע. אנחנו גם מביאים סרטים חדשים עתירי תקציב, היה כאן ‘שר הטבעות’, היה כאן ‘משחקי הרעב’, ודומים להם. הז’אנר הזה מביא קהל וכך גם הלהיטים של הילדים. היו כאן הקרנות של מעל 100 צופים, מבחינתנו זה מוצלח מאד. אבל יש גם סרטים אחרים, שמביאים רק שלושה צופים לאולם ואנחנו מכבדים אותם מקרינים גם עבורם. זה הסיפור, העוצמה, החוזק של הקולנוע כאן, הלוואי שהכתבה הזאת תעשה שירות ותביא רבים יותר.”
בנוסף לבעיות המימון, יש לך גם קהלים מגוונים ביותר – תושבי גולן וקצרין, חילוניים ודתיים, דוברי רוסית, איך מתמרנים בין כולם?
“אני רוצה לומר אמירה אחת כללית: כל מי שרוצה להביא סרט ויכול להביא אותו במתכונת שאני מביא, אני מתחייב להיענות, בתנאי שהסרט לא פוגעני, לא מעליב או מסית.
כן, יש קולנוע דתי מצוין למשל, אבל הם לא מוכנים לעבוד בשיטה שלנו, העלויות שלהם גבוהות מדי, אתה רק מתחיל את הערב ואתה כבר בהפסד. אנחנו קונים סרטים כאשר אנחנו חושבים שהם יכולים להחזיר עצמם. לדוברי הרוסית הבאנו כמה הקרנות של סרטים רוסיים ועשינו סדרה של אופרות. כדאי לדעת שבתל אביב מחיר כרטיס לסרט של אופרה, עם סאונד מיוחד, הפקה יקרה, היה 80 ש”ח לסרט. הודות לדיאלוג שהיא מסוגלת לנהל עם ספקים אביבה הצליחה להביא את הסרט ואנחנו גבינו 35 ש”ח. כפי שאומרים ברחוב: אין לה אלוהים, היא מחליטה וייקוב הדין את ההר. לסדרת האופרה הייתה הצלחה מאוד מאד גדולה, ברור שנמשיך בכך, הצלחות הרי מאוד קל להמשיך.”
עד כמה אתה מעוניין במעורבות הציבור ברפרטואר?
“השנה תקום ועדת רפרטואר לתחום ההצגות לעונה הבאה. אני שוב קורא מכאן לאנשים: חלק מהסרטים שהבאנו היו בעקבות פניות של תושבים שהופנו לאביבה. אפשר לפנות אלינו באמצעות הדוא”ל של המתנ”ס, הפייסבוק שמאד פעיל, האפליקציה שעובדת נהדר ואנשים רוכשים דרכה כרטיסים לסרטים ולהצגות ולמופעים. זה קל ונוח, נגיש, והקשר של התושבים איתנו זה הדבר הכי חשוב. אנחנו גם יוצרים קבוצות ווצאפ של ענין משותף.”
מה עם קונצרטים?
“בתחום המנויים לקונצרטים החלטנו להתחבר לכרמיאל, אך גם כאן יהיו. הקונצרט הקרוב ביותר יתקיים באולם ב-16 לדצמבר – ‘מברוק עד רוק’, קבוצה של כ-18 נגנים שמבצעים יצירות, כשמם כן הן.
“העלינו על במת האולם כמה קונצרטים קאמריים, כי קיבלנו תקציב יעודי. לא באו המונים, הגיעו דוברי רוסית בלבד, אולי 70 איש בקונצרט. הבאנו גם ג’ז והיה נהדר”.
לסיכום, הבשורות הטובות הן שסוף סוף נענה הצמא רב השנים לתרבות בגולן.
הבשורות הרעות? אין. וגם לא יהיו – אם רק תתחילו ליהנות מהשפע באולם.
