באנו חושך לגרש, מי היה מאמין שנתגעגע לבית הספר? לנשום אוויר בלי תיווך של מסכה? תושבים משתפים נקודות האור שמצאו בקורונה, שרון לפיד, גרה ביונתן, נשואה לרעי ואימא לשלף וגפן המתוקים, עובדת במרכז הקהילתי, אשכול “אל על“, כרכזת פנאי וחוגים:
“שלף שלנו הוא ילד על הרצף ומכורח הנסיבות, הרבה מאוד מתשומת הלב ומהשיחות שלנו מוקדשות אליו. לעומתו, אחותו הקטנה, גפן, שכביכול גדלה כמובן מאליו, צריכה להילחם על מקומה. בזכות הקורונה, למדתי להכיר את בתי יותר לעומק וממש לראות אותה ורק אותה ולהבין עד כמה היא מקסימה ונהדרת.
שרון לפיד: פתאום, התפנה זמן לדבר יותר, להקשיב באמת ולעשות דברים יחד, לא כי זה התפקיד שלי כאימא, אלא משום שאני באמת רוצה ויכולה ולא תלויה בשום זמן, או שום עבודה. אז קורונה יקרה, תודה רבה על מתנת הזמן שנתת לנו
“הקורונה חייבה את החינוך המיוחד להמשיך במסגרת, מה שאפשר זמן איכות לי ולגפן. אהבתי מאוד שהפנמתי את זה שלזמן אין משמעות ובמקום להיות בלחץ של להספיק דברים, יכולתי לעשות דברים בנחת. פתאום, התפנה זמן לדבר יותר, להקשיב באמת ולעשות דברים יחד, לא כי זה התפקיד שלי כאימא, אלא משום שאני באמת רוצה ויכולה ולא תלויה בשום זמן, או שום עבודה. אז קורונה יקרה, תודה רבה על מתנת הזמן שנתת לנו, הכנסת אור לחיינו והראית לנו את הדברים החשובים באמת“.
