ועידת הגליל המזרחי, ע"ש אלעד ארליך ז"ל, התקיימה השבוע בתל-חי, אוניברסיטת קריית שמונה בגליל, עם רב-שיח מיוחד – "קולם של השבים" משבי חמאס
סגירת מעגל יוצאת דופן ומרגשת עד דמעות נרשמה השבוע בוועידת הגליל המזרחי , ע"ש אלעד ארליך ז"ל, שהתקיימה בתל-חי אוניברסיטת קריית שמונה בגליל. בשנה שעברה, אירחה הוועידה את קובי אהל ודני מירן, שנלחמו על חיי יקיריהם, שהיו שבויים בעזה. השנה, חזרו האבות אל הבמה, אך הפעם, יחד עם הבנים השבים, אלון אהל ועמרי מירן, ברב-שיח מיוחד תחת הכותרת "קולם של השבים".
עם כניסתם של הארבעה לאולם, נעמד הקהל כולו על רגליו ומחא כפיים דקות ארוכות, ברגע שלא השאיר עין אחת יבשה. במהלך המושב, שיתפו השבים בתהליך השיקום המורכב, בהתמודדות עם השקרים שסופרו להם בשבי ושלחו מסר חזק של אחדות וערבות הדדית לחברה הישראלית.
שורד השבי עומרי מירן, המתנדב בימים אלה במיזם של הרב פירר בשדרות, ועובר טיפול פסיכולוגי אישי ומשפחתי, שיתף בקשיים ובחזרה לאבהות: "יש לי משפחה ושתי ילדות קטנות ואני חייב להיות שם עבורן. בהתחלה, היה קשה להיות האבא שרציתי להיות ומשם, אני רק צומח".
מירן התייחס לשקרים שסופרו לו במהלך התקופה הקשה: "עז א-דין אל חדאד (מפקד חטיבת צפון הרצועה בחמאס) כל הזמן אמר לי שהמשפחה שלי לא עושה כלום וויתרה עליי. לא האמנתי לו ולתעמולה שלו, אבל גם לא האמנתי על העוצמה, הגודל וההיקפים של מה שעשו למעננו בחוץ.
"חוסר הסכמה בעבר הפך אותנו לאויבים. ידעתי שזה מסוכן וידעתי שזה יפגע בי, אבל לא האמנתי עד כמה. אנחנו חייבים להוביל שפה שונה ונורמות אחרות. אסור לנו לשכוח את קבלת האחר ואת הליברליזם. את האויבים האלה צריך להשמיד, אסור לאפשר למה שקרה לחזור – לא בעוטף עזה ולא פה בצפון".
פסנתרים צהובים
שורד השבי אלון אהל ריגש את הנוכחים כשסיפר על המאבק היום-יומי שלו לחזור לשגרה: "אני עושה הכול כדי לשקם את החיים שלי. זה לא פשוט להתגבר על מה שעברתי, במיוחד עם המצב של העין. לאורך כל תקופת השבי, היה לי ברור שההורים שלי עושים הכול כדי להחזיר אותי, אבל לא באמת ידעתי מה הם עשו, לאן הם הגיעו ולא הייתי מודע לכל הפסנתרים הצהובים שהוצבו ברחבי הארץ".
אהל, שמוצא כוח רב במוזיקה, הוסיף: "המוזיקה עוזרת לי להשתקם וזה מדהים שיש לי את האפשרות להופיע בפני אנשים. כעם, אנחנו יודעים להיות מאוחדים ברגעי משבר. אני מאחל לנו להיות מאוחדים גם בימי שגרה, לקבל ולכבד אחד את השני".
אביו, קובי אהל, הוסיף על סיפור השיקום: "אנחנו במסע השיקום של אלון, דרך הנגינה וההופעה בפני קהל. קיבלנו גרסה חדשה של אלון והמסע הוא ארוך ומורכב. נצטרך הרבה עזרה בדרך. היום אנחנו עטופים, אבל אני לא יודע מה יהיה בעתיד".
האב דני מירן שיתף בתחושת ההקלה המשפחתית הגדולה: "התחושה של הבנות בתחילת הדרך הייתה קשה מאוד, היה פחד של נטישה. היום, אני רואה איך הן מאושרות, אין עונג גדול יותר מזה לסבא".
מירן האב שיתף גם בתוכניותיו האישיות להמשך, המתמקדות בעשייה חברתית למען הגיל השלישי: "אני ממשיך מכאן לפעילות ציבורית למען הגמלאים. יש מבוגרים שרעבים ללחם, משפחות חד-הוריות ללא משאבים, ניצולי שואה שהופקרו, אנשים שלא יוצאים מהבית ולא זוכים לראות אנשים. חייבים לתת להם שנים של נחת, שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד וברווחה".
