באנו חושך לגרש, מי היה מאמין שנתגעגע לבית הספר? לנשום אוויר בלי תיווך של מסכה? תושבים משתפים נקודות האור שמצאו בקורונה. נחום זלצר, חבר מושב אבנ”י אית”ן, נשוי ליונה ולהם שבעה ילדים, ארבעה מהם חיים באבנ”י אית”ן עם משפחתם:
“אני עוסק בחינוך והוראה בישיבה תיכונית חיספין. הקורונה הציבה אותנו בנסיבות של חוסר אונים, מחד, אבל הביאה אתה גם אור של אחריות חברתית ואכפתיות וערבות ההדדית, מאידך.
“כמה נקודות אור שבלטו במשפחתנו: הנכדים זכו להכיר את דמותה של סבתא חווה, אימא של יונצה אשתי. ציינו את האזכרה שלה בזום משפחתי בשל מגבלות הקורונה, זה היה מפגש מרגש עם דמותה של סבתא חווה, שעד לקורונה, עבור חלק נכבד מנכדינו הייתה בגדר שם, ללא מידע ממשי של דמותה וכעת, דור הנכדים זכה בענק להכיר את קורותיה של סבתא חווה, שנסתלקה לפני 18 שנה.
“גם המפגשים עם נכדינו הגולנצ’יקים התרבו ביותר, תוך ניצול העובדה שאנחנו בגדר קפסולה.
“במהלך סגר ב’, זכינו שנולדה לנו, ליונצה ולי, נינה ראשונה. הזוג הצעיר מתגורר לפי שעה אצלנו, באחד הצימרים. אגב, שם הנינה – באר.
“בשל ריבוי חולים ומאומתים, בראשית התפרצות המגפה, אצלנו ביישוב, אבנ”י אית”ן, התחזק מאוד הביחד היישובי והדאגה אחד לשני ואף זכינו ונערכה קבלת פנים מרגשת לשניים מחברינו שחלו בקורונה, עם שחרורם מבית החולים, כאשר רבים מהמושב נטלו חלק עם שילוט ודגלול”.
