בשנתיים האחרונות, במספר מקרים, אמר רה"מ שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט". דמגוגיה של שקר ושרלטנות. כעת, עם סיום המלחמה (אם אכן הסתיימה) – כך נראה ניצחון מוחלט?
לפני למעלה משנה ורבע, ראש הממשלה סיפר לנו שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט". היה זה משפט דמגוגי שכל כולו שקר ושרלטנות. על ה"כפסע" אין צורך להכביר מילים, הרי לוח השנה הוכיח עד כמה הייתה זו אמירת שווא ריקה. ו"ניצחון מוחלט"?
ספק אם יש חיה כזאת "ניצחון מוחלט". אם הייתה מלחמה ממלחמות ישראל הקרובה אולי למונח הזה, זו מלחמת ששת הימים, שבה בשישה ימים הבסנו שלושה צבאות ערב שצרו עלינו, שילשנו את שטח המדינה, שחררנו חבלי מולדת ואיחדנו את הבירה.
אפילו על מלחמת ששת הימים ניתן להטיל ספק אם הייתה ניצחון מוחלט. הרי רק ארבעה חודשים אחרי המלחמה, מצרים הטביעה את משחתת "אילת" ובאירוע נהרגו 47 אנשי צוות ישראלים ו-91 נפצעו. השנים אחרי המלחמה היו שנות מלחמת התשה בכל הזירות ושש שנים אחרי המלחמה, הופתענו במתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים.
אז מלחמת "חרבות ברזל" יכולה באיזשהו תסריט להסתיים בניצחון מוחלט? איך אפשר לכנות כך מלחמה שתחילתה היא התבוסה הקשה ביותר של ישראל מעודה, פוגרום רצחני שלא היה כדוגמתו מאז השואה וחוסר אונים של צה"ל ומדינה שנעלמה? איך אפשר לכנות כך מלחמה שבה ישראל פינתה לתקופה של למעלה משנה את כל יישוביה בגבול לבנון והקימה רצועת ביטחון בשטחנו? מלחמה שבה לא הצלחנו למגר את חמאס לאורך תקופה ארוכה כל כך – שנה כאשר הוא התחיל ללהג על "ניצחון מוחלט" ושנתיים בסיומה (אם היא אכן הסתיימה).
כאשר המציאות שונה כל כך, עצם השימוש הדמגוגי בביטוי "כפסע מניצחון מוחלט" הוא ביטוי לחוסר מנהיגות וחלק מבריחתו של נתניהו מן האחריות למחדלו המוחלט.
כך לא נראה ניצחון
כעת, אחרי שהשלכנו לפח האשפה של ההיסטוריה את הביטוי השרלטני "ניצחון מוחלט", ניתן לקיים דיון רציני בשאלה – האם ניצחנו במלחמה? התשובה לשאלה הזאת מורכבת, ועדין מוקדם להשיב עליה תשובה סופית.
בחינת השאלה האם ניצחנו במלחמה, תיעשה בראש ובראשונה על פי מדד אובייקטיבי – אם המטרות שהממשלה החליטה עליהן הושגו.
המטרות שהוצבו הן מיטוט שלטונו וכוחו הצבאי של חמאס והחזרת כל החטופים, החיים והחללים. בהמשך הדרך, ראש הממשלה פירט יותר את המטרות והגדיר כחלק מהן את פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה.
תכנית 20 הנקודות של טראמפ, היא תכנית של ניצחון ישראלי. היא חייבה בשלב ראשון את שחרור כל החטופים והיא כוללת את סיום שלטון חמאס, פירוקו מנשקו ופירוז הרצועה. השגת התכנית היא הישג מדיני מרשים של ישראל. אם התכנית תיושם, יהיה זה ניצחון ישראלי. השאלה היא, כמובן, אם התכנית אכן תיושם.
נכון לשעת כתיבת המאמר, קרוב לשבועיים מהמועד שנקבע לחזרת כל החטופים, 13 חטופים, כנראה כולם חללים, עדיין בידי חמאס. חמאס מהתל בנו, בהמשך הטרור הפסיכולוגי של החזרת החטופים טיפין טיפין, תוך הפרה גסה של ההסכם. חמאס שולט בעיר עזה ובכמעט מחצית שטח הרצועה. בכוח נשקו שלא פורק, הוא משליט שלטון טרור בעזה ומעשי רצח המוניים של מתנגדי משטר, למען יראו וייראו ומשתמש בנשקו נגד צה"ל ואף הרג שני לוחמים ישראלים. התגובה הישראלית הייתה נרפית ובעצם, ישראל מכילה את הפרת ההסכם השיטתית באותה תפיסה רופסת שהביאה לשבעה באוקטובר. כך לא נראה ניצחון.
עם זאת, הנשיא טראמפ ושליחיו טוענים שהם מחויבים לכל סעיפי התכנית. אם היא אכן תתבצע על כל מרכיביה, יהיה זה ניצחון, אך ישראל חייבת לגלות עמידה איתנה במו"מ קשור וחסר פשרות.
יש לעמוד על כך שישראל לא תיסוג אף שעל מהקו הצהוב, כל עוד חמאס לא ביצע את חלקו בשלב א' ומחזיר את כל החטופים, אינה פותחת את מעבר רפיח ועוצרת את הסיוע ההומניטרי. חמאס חטף אותם, חמאס רצח אותם ועל חמאס להחזיר אותם. השלמה עם תירוצים כמו "הם הלכו לאיבוד", היא חזרה למדיניות בת-היענה שהמיטה עלינו את השבעה באוקטובר.
יש לעמוד ללא פשרות על פירוק חמאס מכל נשקו, כולל נשק קל, כך שיהיה ברור שחמאסניק עם אקדח הוא הפרת ההסכם וישראל תחסל אותו. יש לעמוד ללא פשרות על פירוזה המוחלט של כל רצועת עזה, כולל השמדת כל המנהרות. על ישראל לא לאפשר את שיקום הרצועה ללא הפירוז והשמדת מערך תת-הקרקע.
מי אוכף? ואיפה עובר הגבול?
השאלה היא מי יאכוף זאת? האויבים הטורקים? האויבים הקטארים? המצרים? כוח זר? צה"ל הוא הכוח היחיד שיכול לאכוף את הפירוז. כאן ירינו לעצמנו כדור ברגל, במדיניות קצרת רואי ובאיוולת מדינית ביטחונית. הדרישה החשובה ביותר ליום שאחרי חייבת להיות חופש פעולה לצה"ל, לשב"כ ולכוחות הביטחון. שעה שמדינות זרות שולטות בעזה, ידינו תהיינה כבולות.
מאז מבצע "חומת מגן" בשטחי הרש"פ ביו"ש, יש לנו ניסיון מוצלח של שליטה אזרחית של הרש"פ וחופש פעולה לנו. מדי לילה, לוחמי צה"ל מגיעים למחבל למיטתו, לפני שהוא מגיע לפוצץ אוטובוס, או מסעדה בישראל. מדי שנה, ישראל מסכלת מאות פיגועים וכך ניצלים חייהם של אלפי ישראלים. זהו המודל הראוי ברצועת עזה. כתבתי על כך, גם מעל במה זו, מיד אחרי השבעה באוקטובר.
אך בהתנגדות התמוהה להכנסת הרש"פ לרצועה, במו ידינו הכנסנו לשם כוחות בין-לאומיים, חלקם עוינים, מה שיקשה מאוד על היכולת שלנו להילחם בטרור. אם לא איחרנו את הרכבת, מן הראוי שניסוג מהדרישה למנוע את השלטון האזרחי של רש"פ, שפוגעת בביטחון המדינה ובביטחון יישובי הנגב המערבי. בוודאי שעל ישראל להטיל וטו על השתתפות פטרונות חמאס, טורקיה וקטאר, בכל כוח באזור.
מאז הפסקת האש בלבנון, אנו אוכפים אותה בדרך הראויה, שמן הראוי שתהווה דוגמה לאכיפת הפסקת האש בעזה. איך נעשה זאת כשיהיו בעזה כוחות זרים?
נושא נוסף שנשאר פתוח גם בתכנית טראמפ, ועל ישראל לגלות בו עמידה איתנה, הוא קביעת הגבול. אסור לישראל לחזור לקווי השבעה באוקטובר. יש לוודא קיומו של פרימטר משמעותי לאורך הגבול, תוך שליטה של צה"ל על האזורים השולטים על יישובי הנגב המערבי, שליטה ישראלית על ציר פילדלפי, שהיה אוטוסטרדת הברחות האמל"ח עד השבעה באוקטובר ועל התוחמת הצפונית.
האם ניצחנו במלחמה בעזה? אין ספק שהיו לנו הישגים מרשימים במלחמה נגד חמאס, כולל השמדת רוב ההנהגה ושרשרת הפיקוד של הארגון. אך על שאלת הניצחון, נוכל להשיב בעוד חודשים. נכון לעכשיו, תמונת המצב אינה מעודדת.
בינתיים, בגזרות אחרות
המלחמה לא הייתה רק בעזה, אלא גם בחזיתות נוספות ושם המצב חיובי הרבה יותר, אם כי גם בו יש אתגרים ואיומים.
בלבנון היכינו את חיזבאללה מכה קשה, שהוא מתקשה להתאושש ממנה. הוא עושה ניסיונות לשקם את יכולותיו, אך צה"ל אוכף באסרטיביות, בפרו-אקטיביות ובהתקפיות את הפסקת האש. אם כך יהיה בעזה, זו תהיה תרומה חשובה לביטחון ישראל.
המכה לחיזבאללה סייעה להפלת משטר אסד בסוריה. המכות לחיזבאללה ולסוריה פגעו פגיעה קשה בציר האיראני. ישראל פעלה היטב עם נפילת אסד, בהשתלטות על אזור חיץ מעבר לגבול, במזרח הגולן ובעיקר על כתר החרמון, ובהשמדת חלק ניכר מן היכולות של צבא אסד, בטרם נפלו בידי אל-ג'ולאני. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהשלטון החדש בסוריה הוא ג'יהאדיסטי-קנאי-סוני. אומנם הוא אינו חלק מן הציר האיראני ואף אויב של איראן השיעית, אולם כזכור, איראן שיתפה פעולה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, שגם הם ארגונים סוניים. החדשות הרעות עוד יותר הן שהשלטון החדש בסוריה הוא חלק מן הציר הטורקי ההולך ומתחזק, בין השאר בתמיכת טראמפ, ומהווה איום על ישראל וכעת, הוא מנסה להשתלט גם על עזה. אסור לנו לאפשר זאת.
ההישג הגדול ביותר של ישראל הוא המכה הקשה שאיראן חטפה במבצע "עם כלביא". עם זאת, כנראה שמיזם הגרעין לא הושמד כליל וגם לא המוטיבציה של איראן לשקמו, כמו גם את מיזם הטילים הבליסטיים ולכן צפוי סבב נוסף, אחד לפחות, מול איראן.
מול החות'ים בתימן, היו לנו הישגים ניכרים, אך לא הצלחנו לסכל ואפילו להאט את טרור הטילים שלהם על ישראל ולא את המצור הימי על ישראל.
בסך הכול, מצבנו במזה"ת טוב יותר במידה רבה מכפי שהיה ערב המלחמה. אף שאחרי השבעה באוקטובר צריך להיזהר מהמילה "הרתעה", בכל זאת, ייתכן שמראות ההרס בעזה, שנובעים מצורך מבצעי מובהק בסוג הלחימה שנכפה עלינו, עשויים לגרום למחשבה שנייה ושלישית למי שזומם לפגוע בנו.
אך המלחמה החלה בעזה. שם המבחן הגדול שלנו ונקווה שנשכיל לעמוד בו.
פגיעה בעצמאות
פגיעה קשה שאנו רואים בשבועות האחרונים, הוא הפיכתנו לכמעט מדינת חסות של ארה"ב. טראמפ הוא נשיא ידידותי מאוד לישראל, אך אין חפיפה בין האינטרסים שלו לשלנו ולעתים, יש ניגוד בין האינטרסים (כמו ביחס שלו לטורקיה וקטאר).
אני מודאג מאוד מהאקסיומה המשתרשת, שעל פיה אסור לומר "לא" לטראמפ. משמעות האקסיומה הזאת היא פגיעה משמעותית בעצמאותנו וריבונותנו.
