היא נולדה בירושלים, עלתה לגולן לפני 14 שנה ולא מבינה איך לא חשבה על זה קודם. בעלת הסטודיו “אומן גלריה”, שבכפר האמנים אניעם. האורחת שלי לשבת היא יפית לסרי
קצת על עצמך:
“בת 46, גרה באניעם. אימא לירדן, בת 18 ותכף מתגייסת, לרוני, בת 15 ולשחר, בת 10. בעלת הסטודיו “אומן גלריה”, שבכפר האמנים אניעם.
“העיסוק המרכזי שלי הוא צורפות ותכשיטנות. המוטיב ביצירה שלי הן אבני החן שאותן אני כל כך אוהבת. הצבעים שלהן והעוצמה שהן מקרינות שבו את לבי לפני שנים רבות ועד היום, יש לי חולשה גדולה אליהן. יש לי אהבה לעיצוב ואני אוהבת דברים מיוחדים, כאלה שכשמשלבים אותם בבית זה ‘ואו’ – כמו שולחנות העץ על הגלגלים מגזעי האקליפטוס המדהימים, מנורות מיוחדות ופריטי וינטג’ למיניהם, שנמכרים גם הם בגלריה”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בירושלים, דור 16 מצד אבא. משפחה ירושלמית שורשית, שהגיעה לעיר העתיקה, היישר מגירוש ספרד. אהבתי לעיר ניכרת גם במבנה הגלריה שבנויה כולה ממבנים ישנים שפורקו בירושלים”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי הוא היום האהוב עליי בשבוע. יש בו משהו מיוחד ביום הזה, ניחוח אחר, חגיגי כזה… את הבישולים אני משתדלת לסיים כבר ביום חמישי. בשישי, אני קמה מוקדם ויוצאת לסיבוב זריז, שכולל השלמת קניות וביקור במאפייה ואז אני ממהרת לכפר לפתוח את יום העבודה בגלריה, שיימשך עד שלוש בערך. חוזרת הביתה, רואה עם הבנות את הסדרה הקבועה של שישי אחר הצהריים ומתארגנים לארוחת הערב”.
מה כוללת ארוחת שבת שלכם?
“ארוחת הערב של יום שישי היא חגיגית ומושקעת. שישי קלאסי, כולל הדג המרוקאי, בשר, או קציצות ברוטב, אנטי-פסטי מלא ושלל סלטים. לפעמים, הולכים על ערב סושי ומוקפצים, העיקר שתמיד יהיו הרבה סלטים, יין טוב וישיבה ארוכה מלאה בדיבורים וחוויות השבוע”.
זיכרון ילדות משבת?
“שישי אחר הצהריים, כל המשפחה בסלון, טלוויזיה בשחור-לבן, פח גדול ומלא גרעינים שחורים וסרט בערבית… מתגעגעת לזה כל שישי מחדש!”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הכי הייתי רוצה לשבת בשולחן השבת עם אימא שלי, שלפני שנתיים נפטרה באופן לא צפוי והגעגועים אליה הם חזקים מהכול”.
“ארוחת הערב של יום שישי היא חגיגית ומושקעת. שישי קלאסי, כולל הדג המרוקאי, בשר, או קציצות ברוטב, אנטי-פסטי מלא ושלל סלטים. לפעמים, הולכים על ערב סושי ומוקפצים, העיקר שתמיד יהיו הרבה סלטים, יין טוב וישיבה ארוכה”
מה את הכי אוהבת בגולן?
“לגולן עברנו מירושלים לפני 14 שנה ועד היום, אני נפעמת מהמרחבים והנוף המדהים. בשנים הראשונות שלי כאן, הייתי מסתובבת וממלמלת לעצמי – ‘איך לא חשבנו על זה קודם..’
“הכי אני אוהבת את השקיעות ואת כפר האמנים. הוא מקום עם אווירה מיוחדת ואין עוד כזה בכל הארץ. הייתי רוצה לראות אותו חי ותוסס, מקום כזה שאנשים אוהבים לבוא אליו ולבלות בו, לשתות קפה, או בירה, לצאת עם מתנה מפנקת לעצמם ובעיקר לספוג את האווירה המיוחדת שבורכנו בה, פה בגולן”.
