הוא הבעלים של "נתן עבודות בגובה", מתקן ואוטם בניינים, מבחוץ. "תלוי עם חבלים באוויר בקומה 20, עם פטישון וטיח". האורח שלנו לשבת הוא נתן טליה, מקצרין
קצת על עצמך
"נתן טליה, בן 28. ילד אחד לפני האחרון במשפחה של עשרה ילדים, נשוי להודיה טליה, הורים לבן".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בירושלים וגדלתי בדרום הר חברון, שם הייתה לנו חווה שגידלנו בה כבשים וסוסים. כשהייתי בן שנתיים, בחווה, הכנסתי את ידי הימנית למטחנת בשר שהורידה כארבעה מאצבעותיי. למזלי, אבי היה 'נדב ידי זהב' שידע לעסוק בכול ולימד אותי את כל עיסוקיי בחיים, למרות מגבלת היד. מגיל צעיר מאוד, כבר כשהייתי בן עשר, עבדתי בנגרייה, בגיל 14 – במסגרייה ובגיל 16, התחלתי עבודות שיפוצים וכן הלאה".
מגורים
"קצרין, כבר 15 שנים".
עיסוק
"אני עצמאי, בעלים של 'נתן עבודות בגובה' ועוסק ב'גלישת מעטפת בניין', סנפלינג על בניינים, בשמו העממי. אני מתקן ואוטם בניינים, בעודי תלוי עם חבלים באוויר בקומה 20, עם פטישון וטיח והכול עם שש אצבעות. עצוב לי שאנשים היום מתחבאים מאוחרי המגבלות שלהם ונותנים להן להגדיר אותם, במקום לתת לעצמם לפרוח ולהשתמש בזה כחוזקה שלהם.
"אני אוהב מאוד את תחום העיסוק הזה, שבו אפשר לפתוח כל בוקר עם נוף משגע מראש של בניין. לצערי, רוב הבניינים שאנחנו עובדים בהם רחוקים מאתנו וזה מצריך שעות של נסיעה.
"אני שואף להביא את העיסוק לגולן. באיטום בתים וגיזום עצים בטיפוס. יצא קצת אירוני שאני עובד בעבודות בגובה ואני בעצמי מתנשא לגובה של שני מטר, ככה שזה מסתדר מצוין".
איך הגעת לתחום?
"הגעתי לתחום דרך שכן שהמליץ לי על זה. בהתחלה, הייתי סקפטי לגבי התהליך, הלימוד והשכר. אז שלחתי את אחותי לעבוד בזה, אחות שגם עבדה אתי במסגרייה מגיל 14. היא התחילה לעבוד בסנפלינג ואחר כך, המליצה לי מאוד וקישרה אותי לאנשים שיכלו לעזור לי ללמוד וגם לתת לי עבודה. אני מעריך אותה מאוד על זה.
ככה גם הכנסתי את אשתי לתחום והיא גלשה אתי על בניינים ועבדנו בזה ביחד כצוות מנצח. גאה בה מאוד על זה".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי יום של בית עם המשפחה, עם האישה והילד החדש, רק בן שלושה חודשים. אחרי כל הנסיעות והמרוץ במהלך השבוע, חשוב לי להיות גם עם המשפחה".
זיכרון ילדות משבת
"כשגרנו בחוטה, בדרום, כל שבת היינו יוצאים ומשחקים מכוניות בשטח ובונים את החוות הכי מורכבות שאפשר. זה היה מעין חוויה משפחתית. כל האחים שלי היו משחקים ביחד בזה, הגדולים עם הקטנים. כל אחד היה בונה חווה בסגנון שלו, חלק חפרו את ביתם בצד גבעה וחלק בנו עם מקלות. זו הייתה ממש חוויה משפחתית בלתי נשכחת".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"לבלות את הזמן הזה עם משפחה, עם אחיינים שעדיין משחקים משחקי קופסה, או עם אחיותיי, שמעלות שאלות עמוקות ופילוסופיות. לחיים יש עניין בכל גיל ותחום".
המלצה על ספר
"לאחרונה, גיליתי על ספרים חיצוניים לתנ"ך, שאין מודעות אליהם בכלל. הם מאירים את המקרא בצדדים ודרכים שאי אפשר לתאר. אני אוהב לחקור את המקרא בזמני החופשי ואוהב לדעת ולחקור עוד על התקופה.
"יש ספרים מחוץ לתנ"ך כמו 'גד החוזה', שמוזכר פעמים בודדות בספר מלכים, אך לאחרונה, פורסם ספר שלם עליו שהגיע מיהודי קוצ'ין, שמספר כל כך הרבה ומאיר על הנושא והתקופה".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"אם הייתה לי את האפשרות, הייתי רוצה לשבת עם סבא שלי לכוס קפה, פעם אחת. הוא ידע וחקר כל כך הרבה על התחום הזה והשקיע את כל חייו בכך. אך הוא הצטרף לבורא עולם, לפני 15 שנה".
איך משפיעה עליך המלחמה?
"תודה לאל, יש עבודה עדיין, אז ממשיכים כרגיל כמה שאפשר, אבל תומכים במשפחתנו שבדרום. יש לי דודה שנפטרה בשבעה לאוקטובר, בקיבוץ בעוטף והילדים שלה חזקים ואמיצים, מריצים חווה בדרום הר חברון, שדורשת הרבה. כל הזמן עימותים על גניבות ופריצות, לקיחת שטחים והשתלטות. הייתי רוצה לעזור להם, יותר מהכול".
מהו המוטו שלך בחיים?
"המוטו הוא תמיד: 'אם יש רצון – יש יכולת'. אין דבר שאתה לא יכול להגשים. אם רק תאמין, תוכל להגיע לכל מקום ותצליח לעשות כל דבר. אנחנו קודם צריכים להתחיל להאמין שאנחנו מסוגלים לכול, לפני שאנחנו מגדירים את עצמנו על ידי הדברים שאנחנו לא מסוגלים לעשות".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"את הנחת. למרות הטילים ולמרות הצבא, שמתאמן לנו על הראש, תמיד מעדיף את זה מהחיים ביהודה והשומרון, שעזבתי בגיל 13, או מהחיים בעיר, שאני נחשף אליהם בעבודתי. יש נחת בגולן שאי אפשר להסביר במילים. טיילתי המון בגולן עם האישה שלי בקרוון, במשך כמה שנים טובות, בחוות, מעיינות, נחלים ובכנרת. הייתי רוצה להישאר כאן לנצח, למרות הקשיים של הגולן, שהוא רחוק משאר המקומות. זה מה שמקנה לו את הקסם שלו".
מה אתה מאחל לעצמך?
"לפרוח ולשגשג בגולן עם האישה והילד. אלוהים חנן אותנו בבית חדש בקצרין, בשכונה החדשה שבתהליכי בנייה. מקווה להצליח לעשות את פרנסתי בגולן, למרות הקשיים העסקיים ומעט העבודה. רק לחיות ולפרוח בגולן, לא יותר מזה".
