ירחמיאל זיגלר נולד בניו יורק, עלה ב-2007, למד בישיבת "מיר", התנדב להופעות בפני חיילים ויצא בשאלה. לא "חויזר", אלא "יויצא". כיום הוא לומד תנ"ך וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. "אוף דה דרך" הוא אלבומו השישי והראשון באנגלית, הייתם מאמינים? בעוד אלבומיו הקודמים עסקו, תכנית ומוזיקלית, בעומקה של תורה, האלבום הזה הוא לגמרי אחר. לאור זה: שם האלבום מעיד על משהו מחוץ לדרך הרגילה, הישנה. מה קורה כשאתה יורד מהדרך הידועה שלך, מחוץ לאזור הנוחות? יש פה 21 שירים (כמה?!) להתעסק עם זה.
ירחמיאל עובר בתחנות חייו, אהבתו השבורה, התהומות בהם שקע (למה ללכת בקטן, אם אפשר להגזים), הישועות אותן חווה(כנ"ל), אהבתו לטבע, לכל הסובב אותו, התפעמותו מהבריאה. יש פה יסוד אמוני רחב, אבל ירחמיאל, בתחכום שובב, סבור שגם כל תהליך יציאתו בשאלה הוא, כמובן, רצון הבורא, ש(בתרגום שאין לסמוך עליו)תפס אותו ביד ושחרר את נפשו לחופשי והיי, חופש מ"מיר" זה חופש–חופש. בהמשך, ירחמיאל מרסס קצת ביקורת חברתית (למי אין), אבל אצלו זה כמו צביטה בלחי של דודה טובה. הכול עטוף פה באופטימיות וכמיהה לימי שלום, אהבה והרמוניה טרנס–גלקטית, משל אנחנו שבעים זה כבר מצרותינו האחרות. ככה שבסופם של טקסטים, זה יוצא די דביק בסך הכול, בלי בשורות תבוניות עמוקות ובלי חריגות מזקיפות–גבות. ככה, על מי מנוחות, במלעיל כמובן.
המוזיקה של ירחמיאל היא כיפית למהדרין. הרבה פופ–רוק. המון פולק, על גבול הקאנטרי, מעט (מדי) רגאיי. בהתחלה, זה נשמע כמו הביטלס המוקדמים, עם לחנים שואבים ואפס תוכן. בהמשך, הוא נגמל מזה והפיק הראשון נרשם בשיר הרביעי – "7th wonder", רגאיי נהדר, עם הניב הג'מייקני שמרסק את האנגלית לחתיכות קצב. ירחמיאל כותב מוזיקה מלודית, קליטה מאוד, מתקרב לשמאלץ ומתרחק שוב ולפעמים, במכוון או בשוגג, יוצר ניגוד בין הטקסט ללחן. למשל, בשיר על העולם הרועד, שהוא עושה ב"אומצה–אומצה" מהיר ("earth is trembling"), או בהרהור הזריז על משחקי האהבה ("the game of love"), בו הוא והלהקה נשמעים כמעט כמו הבנד הגדולה משנות הג'אז העליזות, שיר מריר–מתפכח.
קשה להשתחרר מהתחושה שיש לירחמיאל הרבה יותר ממה שהוא נותן כאן, גם בטקסטים ובטח במוזיקה. נראה שכדאי לו לסגל איזה צמצום בתעסוקה היצירתית ולנקז את היכולות המוכחות שלו ל-10-12 רצועות טובות במיוחד ומוקפדות. לא שיש כאן איזה רישול, אבל 21 שירים בדיסק אחד מכתיבים קיצורי דרך שלא תמיד יפים להם.
הלהקה שמלווה אותו מורכבת מבעלי תשובה חרדים. הם מנגנים נפלא ולכן נכבד אותם: אחיה כהן – פסנתר; עופר שניידר – בס; שחר קהתי – תופים; יוני שרון – כלי הקשה; שרולי פורטנוי – גיטרה חשמלית; אורן צור – כינורות והעיבוד שלהם; סי.ג'יי גלס – קרן, טרומבון והעיבוד שלהם; רפאל בר–כ"ץ – סקסופון; עומאר וויליאמס – חצוצרה; בני מוסטרמן – קלרינט, חליל וסקסופון. ירחמיאל ניגן גיטרה, יוקללי, עשה קולות לעצמו, כתב ועיבד הכול.
עבודה יפה, רחבה מדי.
