האם לא כל מורה הוא גם איש חינוך? האם אני צריכה להיות מחנכת כיתה, כדי להגדיר את עצמי כ”מחנכת”?

האיור מתוך הספר שלי “הרוח בחינוך”. איור: עדי בארי

שנים שאני מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים. אני יודעת שכשאני רואה תלמיד עם עיניים כבויות בכיתה, שמשדר חוסר עניין בשיעור, אמצא את הזמן לשוחח אתו. כשאני באמצע שיעור ותלמיד זורק קללה עסיסית לחברו, אני מפסיקה את השיעור ומנהלת דיון. אני משתדלת לקיים שיחות אישיות עם התלמידים שלי ולהיות בקשר הדוק עם ההורים, לרווחת התלמידים והצלחתם האקדמית. 

כששואלים אותי מה את עושה במסגרת החינוכית, אני אומרת שאני מורה לשיר עברי ומורה למתמטיקה. לאחר סיטואציה מול מחנך כיתה, אני שאלתי את עצמי ושואלת גם אתכם הקוראים, האם לא כל מורה הוא גם איש חינוך? האם אני צריכה להיות מחנכת כיתה, כדי להגדיר את עצמי כ”מחנכת”?

בישיבות הפדגוגיות ניתן להבחין בין מורה למחנך; המחנך מנהל את הישיבה וניתן לשמוע את תגובות המורים על התלמידים ומתוכן להסיק מי באמת מכיר את תלמידיו לעומק. כמורה לשיר עברי, מול 36 תלמידים בכיתה ובכל שכבה שלוש כיתות ומדובר בארבע שכבות, אני מודה שאני לא מסוגלת להגיע לכל תלמיד בפן האישי. במתמטיקה, שמדובר בקבוצות קטנות של עד 17 תלמידים, אני לא מוותרת על קשר אישי עם אף תלמיד/ה. 

תפקיד המורה המקצועי זהה לתפקידו של מחנך הכיתה, בקשר האישי עם התלמידים. כל מורה יכול לתפקד כמחנך, גם מבלי שתושם עליו התווית “מחנך כיתה”. ההבדל המשמעותי טמון בתפיסה של הנהלת בית הספר, או משרד החינוך, בתפקידו של המורה בבית הספר. כל מי שמלמד ועובד עם בני נוער, במסגרות כאלה ואחרות, נתקל באין-ספור סיטואציות שדורשות ממנו לחנך ,או להנחיל את תפיסת עולמו החינוכית.

הגישה המוטיבציונית

בתוך הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי (CBT), יש לגישה המוטיבציונית (MI) יתרון מעשי מידי בהבאת התלמידים/ ילדים/ מטופלים למצב של מעורבות ושיתוף פעולה והרחקת הקונפליקט והריחוק מעימות בינינו. השיחות האישיות והקשר האישי ב-MI מתאפיינות באי-שיפוטיות, היעדר עימותים, כבוד, סקרנות, תמיכה ושיתוף פעולה עם דגש על אוטונומיה והכוונה עצמית של התלמיד. התהליך של גילוי סיבותיו של התלמיד עצמו לרצות בשינוי התנהגותי, והדרכים לעשות זאת, עומד בלב לבה של הגישה המוטיבציונית. 

החשיבות של המחנך להכיר בחוזקות של התלמיד. כשהתלמיד מרגיש שחוזקותיו מוכרות על ידי המחנך, הכרה זו מעודדת אותו להצטרף למאמצים המשותפים ליצירת שינוי. האסטרטגיה היא לגלות יכולות, לחזק אותן ולהשתמש בהן כדי לצמצם גורמי סיכון של נשירה.

אסכם, שאחת התרומות החשובות של גישות CBT המבוססות על קבלה היא ההתמקדות בחקירת ערכיו של המטופל והבהרתם באוזניו (Amrod&Hayes, 2014). חשוב שכל מנהל, מחנך כיתה וההורים יוקירו ויכבדו את המורה המקצועי כמחנך. 

* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה