משפחת יגל מנציחה את זכרו של אחיה ז”ל, שנספה לפני שנתיים בתאונת דרכים, בסדנאות “נוהגים ומתנהגים”, על התנהגות הנהיגה שלנו וההרגלים הרעים. מי שעברו את הסדנה אומרים שזו סדנת חובה לכל נהג באשר הוא
אחיה יגל ז”ל נולד במצפה רמון שבנגב, בשנת ה’תשנ”ו. הוא אהב את המדבר והיה קשור אליו מאוד. הוא אהב לשאול ולהבין את הדברים היפים שבעולם, אהב את חבריו ומצא שפה משותפת עם כל אדם. כשהיה בן תשע שנים, עברה המשפחה לקצרין. אחיה החל לטייל ולהכיר את הגולן ועד מהרה התחבב על חבריו בכיתה ובתנועת “בני עקיבא”.
ביום שישי, ה’ בשבט ה’תשס”ו, (3.2.2006), נסעה משפחת יגל עם ארבעת ילדיהם מקצרין לירושלים. בעלייה לבירה, בסמוך למצפה יריחו, איבד הנהג במסלול הנגדי את השליטה על רכבו, כתוצאה מנהיגה לא מותאמת לתנאי השטח והכביש הרטוב, סטה ממסלולו והתנגש חזיתית ברכב המשפחה.
בתאונה נהרגה נוסעת הרכב השני, כל בני המשפחה נפצעו בדרגות שונות. אחיה נפצע בראשו באורח אנוש ומותו נקבע במוצאי שבת, אור לז’ בשבט, ה’תשס”ו, 5.2.2006. איבריו נתרמו למספר אנשים. בן תשע וחצי היה במותו. אובדנו הפתאומי השאיר את כולם כואבים והמומים.
משפחת יגל החליטה להקדיש השנה זמן ומאמץ להגברת המודעות להתנהגותנו בכבישים ויזמה פעילות מיוחדת, בסדנאות “נוהגים ומתנהגים”, שמתקיימות לזכרו של הבן האהוב שנספה.
יפעת יגל, אמו של אחיה: “כולנו פוגשים יום-יום בכביש מצבי סכנה וחוסר אחריות למכביר. מצבים אשר מסכנים את כולנו ללא אבחנה, מצבים אשר מציגים את תרבות הנהיגה וההתנהגות שלנו כתמונה קשה של חוסר אדיבות וחוסר התחשבות באחר.
“מתוך מחשבות אלו, בנינו בעזרתה של אפי מור יוסף, תכנית המיועדת לכל נהג ומטרתה לאפשר למשתתפים להתבונן פנימה על דרך הנהיגה שלהם. בסדנה נפגשים בקצרה עם דמותו וחייו של אחיה ומתוך כך מנסים להגיע לבירור עצמי על הפער בין ידיעת הסכנה והחוקים לבין הנהיגה היום-יומית שלנו והשלכותיה המסוכנות והקיומיות.
“הפעילות כוללת שאלון לנהג, סרטון על אחיה, מצגת קצרה על התאונה, דיון מעמיק על הסיבות לסגנון ההתנהגות בכביש והתחייבות אישית לשינוי מתוך הדברים שנשאלו בשאלון.
“במפגש, שהתקיים בשבוע שעבר במרכז פסג”ה בקצרין, עלו שאלות כגון: מה קורה לנו ולהתנהגותנו כשאנו נכנסים למכונית? האם אנו מתנהגים בדיוק כפי שאנו מתנהגים ברחוב, בעבודה, בין חברים? האם בכביש אני אותו אדם, שאני מציג ביחסיי הרגילים עם הסובב אותי? מה מרגיז כל אחד מאתנו בנהיגה? האם דברים כאלה מרגיזים אותנו גם בשאר המצבים בחיינו? האם אנחנו אדיבים, כפי שאנו אדיבים מחוץ למכונית? עד כמה אנו מודעים לצרכים של הנהגים האחרים שבכביש? האם עצרנו פעם לחשוב על הנהיגה כפעולה בפני עצמה, או שתמיד התייחסנו לנהיגה כפעולה הכרחית יום-יומית, המעבירה אותנו בין המקומות והדברים ה’חשובים באמת'”?
בעקבות הסדנה – לוקחים אחריות
בחודש זה, מתקיימים עשרות מעגלי חשיבה כאלו במקומות שונים בארץ. מתוך כל מעגל נולדים מספר מעגלים נוספים.
מעט מרשמי המשתתפים במפגש בקצרין, בהנחיית איתן מור יוסף.
טל כהן: “אני רוצה לומר שהיה חזק. מאז הסדנה, כל כניסה שלי למכונית וכל נסיעה מלווה במחשבה על הסדנה. בעיניי, זו סדנת חובה, שכל אחד חייב לעבור כמה פעמים”.
איריס סומך: “הגעתי לערב בסקרנות מסוימת. אני חושבת שהנושא מאוד חשוב ויש בו אלמנט ממש אקוטי בחברה הישראלית, גם ברמה של ההתנהגות שלנו כנהגים. המפגש עם אנשים נורמטיביים ועם ההתנהגות של כל אחד כנהג, כאשר כל אחד צריך לקחת יותר אחריות ללא הבדלים מגזריים – היה נכון עבורי, מתוך ההבנה שאנו חברה אחת. אני לקחתי על עצמי אחריות ובכל פעם שאני נכנסת למכונית, אני נזכרת במה שלקחתי עם עצמי, תוך מחשבה שבדרך זו נפחית את תאונות הדרכים. בעיניי, זו דרך חשובה להנציח את אחיה – דרך של תקווה והזדמנות לקדם את החברה”.
חגית ערמון: “היו הרבה דברים שלא מודעים אליהם, שחומרתם התחדדה לי דרך הסדנה. אחרי מילוי השאלון, ההתנהגות בנהיגה פתאום ברורה יותר. כדאי שכל מי שיושב מאחורי ההגה, יענה על שאלון כזה, אולי אפילו יתלה אותו באופן קבוע ברכב. מי ייתן ומתוך סדנה זו תזכו להציל נפשות”.
דוד זפרני: “מאחר שאני מדבר די הרבה בטלפון הנייד, לקחתי על עצמי לדבר פחות בטלפון בזמן הנהיגה, כדי להיות מרוכז יותר בכביש. כל נהג יכול לקחת טיפים מהסדנה לחיי היום-יום שלו בנהיגה”.
כרמית גולדשטיין: “המפגש היה בשבילי מרענן ומלמד ובעיקר – זו הייתה בשבילי שעה של התבוננות והסתכלות על הנהיגה שלי תוך החלטה לשיפור. משפחת יגל ציינה את האפשרות לשלוח כחודש לאחר המפגש תזכורת לגבי ההתחייבות שכל אחד לקח על עצמו למי שמעוניין – וכך אני מקווה שכולנו נעמוד במשימה ושבעתיד, נעמוד בעוד משימות בכביש. בתקווה לנהיגה מתוך אדיבות ורצינות בכביש”.
עינת שמשוני: “חשבתי שאני נוהגת בסדר ולכן הייתי מופתעת מתוצאות השאלון שמילאתי. בעקבות הסדנה, התחלתי לנהוג לאט יותר. עכשיו, כל משאית בעלייה לרמת הגולן גורמת לי לעבוד על הסבלנות שלי. הסדנה היא דבר מבורך והכרחי”.
יאיר אדרי: “צריך להנחיל את זכרו של אחיה. המקרה המצער גורם לי לבקר את עצמי כל יום בנסיעה וכל זה רק בזכות הערב הזה. הרבה פעמים אני מוריד קצת את הרגל מהגז, בזכות המפגש. לדעתי, צריך להגביר את המודעות וחובה על כל נהג ביישוב בפרט, ומחוץ ליישוב בכלל, לשמוע את הסיפור. אני ממליץ לתושבי היישובים שסביבנו, להזמין את הערב הזה כי הוא חשוב לכל אדם”.
