מדוע אדם שכבר עבר מהפך רוחני כה עמוק וטלטלות כה רבות זקוק לשינוי שמו? ומה יש באות אחת בודדת שמסוגלת לבקוע מציאות טבעית של עקרות ולבטא תמורה היסטורית שכזו?
יש לי חמישה ילדים, ברוך השם ואני חושב שזה אומר שכבר עברתי לפחות חמש פעמים על כל ספרי השמות ואתרי האינטרנט שמציעים שמות לילדים. אני בטוח שרבים מכם מכירים היטב את התהליך הזה – כמה מחשבות, התלבטויות ושיחות נדרשות עד שמגיעים לשם המיוחל. גם כשנדמה שכבר מצאנו את השם המושלם, תמיד יש עוד ניסיון קטן לבדוק, להתייעץ ולחפש משמעות נוספת. הרי לא מדובר רק בצליל נעים שמתגלגל על הלשון. אנחנו מחפשים בשם משמעות, שורשים, ברכה ואולי גם משהו מן הדמות שאנחנו מייחלים ומקווים שהילד שלנו יגדל להיות. אז אנחנו פותחים את ספר בראשית, מגיעים לפרשת "לך לך" ומגלים דבר מפתיע: דווקא הקדוש ברוך הוא בוחר לשנות את שמותיהם של אברם ושרי בעיצומו של מסלול חייהם.
אברם אבינו כבר עבר כברת דרך ארוכה ומפרכת. הוא עזב את בית אביו ומולדתו, התמודד עם רעב ומסעות, נלחם במלכים ויצא כשידו על העליונה ועמד בניסיונות אמונה כבירים. בכל זאת, לקראת סיום הפרשה, הקב"ה מציב תנאי מהותי ומודיע לו: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". גם שרי רעייתו הופכת לשרה: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ". השאלה זועקת מעצמה: מדוע אדם שכבר עבר מהפך רוחני כה עמוק וטלטלות כה רבות זקוק לשינוי שמו? ומה יש באות אחת בודדת שמסוגלת לבקוע מציאות טבעית של עקרות ולבטא תמורה היסטורית שכזו?
"בה"א בְּרָאַם"
חז"ל מלמדים אותנו שלאותיות בלשון הקודש יש כוח של בריאה ויצירה. במסכת ברכות, נאמר על בצלאל בן אורי שהיה "יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". בעל התניא, מבאר בשער הייחוד והאמונה, שהדיבור האלוקי איננו אירוע היסטורי חד-פעמי שהסתיים בשישה ימי בראשית, אלא כוח חי, שממשיך להוות ולקיים את הבריאה כולה בכל שבריר שנייה. גם האות ה' שנוספה לשמו של אברהם אינה בחירה מקרית; במסכת מנחות, דורשים חז"ל את הפסוק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" – "בה"א בראם", ללמדנו שהעולם הזה נברא באות ה', אות הנשימה הפשוטה, שמסמלת פריון והתחדשות וצורתה פתוחה לקבל שבים. על הפסוק הזה, מביא רש"י את דברי המדרש הנוקבים: "אברם אינו מוליד, אברהם מוליד; שרי אינה יולדת, שרה יולדת". השם החדש איננו שינוי קוסמטי חיצוני, אלא הזרמת חיות חדשה הפורצת את גבולות הטבע והמזל. אברם היה "אב לארם", מנהיג בעל גבולות מקומיים ואילו אברהם נעשה "אב המון גויים"; שרי ביטאה שררה אישית ומצומצמת ("שרה שלי"), בעוד שרה נעשית גבירה ושרה לכלל האנושות. הם אינם מוחקים את עברם, אלא מקבלים על עצמם קומה חדשה של אחריות ושליחות.
צירוף אותיות מחדש
בתלמוד הירושלמי ובמסכת סנהדרין, מובא מדרש מופלא על הדינמיקה של אותם כוחות: כאשר ניטלה האות יו"ד משמה של שרי, עלתה אותה אות לפני כיסא הכבוד, בכתה וטענה: "ריבונו של עולם, מפני שאני קטנה שבכל האותיות הוצאתני משמה של צדקת?". השיב לה הקב"ה: "עד עכשיו היית בסוף שמה של אישה, מעתה אני מעמידך בראש שמו של איש". עמדה אותה יו"ד וחיכתה דורות, עד שבא משה רבנו והוסיף אותה לשמו של הושע בן נון וקרא לו יהושע. כפי שמבאר רש"י: "יה יושיעך מעצת מרגלים".
אותה אות, שבמקום אחד סיימה את ייעודה, מצאה את מקומה המדויק אצל מי שעתיד להנהיג את עם ישראל בכיבוש הארץ. הבעל שם טוב היה חוזר ומדגיש כי כל עבודת האדם היא לדעת לצרף מחדש את אותיות המציאות – לקחת מצב שנראה כמו צ-ר-ה, ולסדר את אותן האותיות בדיוק כדי לבנות מהן צֹ-הַ-ר, פתח וחלון של ישועה. יש כאן תובנה עמוקה לחיים: לא תמיד אנחנו צריכים להחליף את מי שאנחנו או למחוק את תכונותינו; פעמים רבות די בשינוי המיקום, המשמעות והתפקיד שאנחנו מעניקים לכוחות שכבר קיימים בתוכנו.
שלמה המלך קבע בספר קהלת: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". במדרש קהלת רבה, עמדו חכמים על ההבדל הדק, אך התהומי, בין השניים: "שמן טוב יורד למטה… שם טוב עולה למעלה. שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו. שמן טוב לשעתו ושם טוב – לעולם".
שמן טוב הוא עניין חיצוני, מעמד או מריחה שאפשר לקנות בכסף, או לקבל בירושה. הוא מריח טוב רק בסביבה הקרובה ולזמן קצר. אבל "שם טוב" נקנה בעמל, במעשים וביושר אישי וריחו מגיע עד קצוות תבל.
המבחן האמיתי
בדיוק כאן נשאלת השאלה: האם עצם החלפת האותיות בשם מסוגלת לשנות את גורלו של האדם באופן אוטומטי? במסכת ראש השנה, מונים חז"ל את שינוי השם בין ארבעת הדברים המקרעים גזר דינו של אדם, אך הרמב"ם בהלכות תשובה מעמיד את הדברים על דיוקם המוסרי: "מדרכי התשובה להיות השב… משנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". שינוי השם, על פי הרמב"ם, איננו לחש סגולי ואינו מסתכם באותיות חדשות על הדף. הוא מהווה עדות והכרזה על מהפך פנימי עמוק ועל החלטה תודעתית של האדם לבחור בדרך ישרה. השם יכול לסמל פתח להתחלה חדשה, אך ללא שינוי ממשי במעשים – הוא עלול להישאר כותרת ריקה מתוכן, שמן שנשפך ומתנדף.
אולי דווקא בימים אלה, כשמערכת הבחירות מתקרבת, הרעיון הזה מקבל משנה תוקף. בעוד ימים אחדים, נעמוד מאחורי הפרגוד ונבחר אותיות שנניח בתוך המעטפה. כמה כובד משקל אנחנו מייחסים לאותיות הללו; כמה פולמוסים, הבטחות, מתחים ותקוות נקשרים בהן. אך בדיוק כמו בשמו של אדם, גם בקלפי, האותיות לבדן אינן חזות הכול. מאחורי כל אות מתייצבים בני אדם, תפיסת עולם ואחריות כבדה. המבחן האמיתי אינו מסתכם בשאלה איזו אות נטביע על הפתק, אלא איזו עשייה, יושרה ונאמנות יעמדו מאחוריה ביום שאחרי. האם האות הזו תבטא רצון אמיתי לבנות, לאחד ולשרת את הציבור, או שתיוותר כסמל בלבד על פיסת נייר?
אברהם ושרה מלמדים אותנו ששינוי אמיתי איננו התנכרות לעבר, אלא נכונות להגביה מבט ולקחת אחריות על שליחות גדולה יותר. אות אחת אכן יכולה לבטא עולם שלם של משמעות וייעוד, אך את העולם הזה מוכרחים להקים ולבסס במעשים של ממש. זה נכון לשמות שאנו מעניקים לילדינו, זה נכון לתהליכי ההשתנות שאנו בוחרים לעבור בעצמנו וזה נכון גם לאותיות שאנו בוחרים בקלפי. בסופו של דבר, לא האותיות לבדן חורצות מי נהיה, אלא מה שנבחר כולנו לעשות בשמן.
שבת שלום
