גדלה בפ”ת, גרה ברובע היהודי. חגגה שבעים וחתונת זהב. בסטודיו שלה, “תכשיט עם ארומה” היא מעצבת תכשיטים בהתאמה אישית. האורחת שלנו לשבת היא שולמית סגל
קצת על עצמך
“שולמית סגל. חגגתי החודש חגיגה כפולה: הגעתי לגיל ‘זקנה’ 70 (מה זה זקנה?!) וחגגנו עמישר ואני את חתונת הזהב, 50 שנים… לא ייאמן איך עבר הזמן.
“יש לנו ארבעה ילדים. שני בנים – אוריאל הבכור, בן 49, גר בירושלים, מהנדס תקשורת מחשבים. הצעיר, איתיאל, בן 37, גר בצור הדסה, מנהל שיווק בחברה לייבוא רכב.
“ביניהם יש שתי בנות. הגדולה, נילי, בת 45, אמנית מוכשרת, יוצרת מוצרי יודאיקה שימושיים לבית והצעירה, אלונה, בת 43, מעצבת ומפתחת רעיונות מעוצבים לרגעים מיוחדים. שתי הבנות גרות בחיספין.
“יש לנו בלי עין הרע נכדים יהלומים, שאותם לא סופרים.
“לפני שלושה חודשים, זכינו לחגוג בחתונה של נכדתנו הבכורה, שתרחיב את המשפחה אם ירצה השם בקומה נוספת”.
עיסוק
“אמנית רב-תחומית, יוצרת בעץ, פסיפס, זכוכית ותכשיט. יש לי עסק שנקרא ‘תכשיט עם ארומה’. יוצרת תכשיטים ממחזור של קפסולות ‘נספרסו’ בשילוב אלמנטים נוספים. ‘תופרת’ תכשיט בהתאמה אישית.
“בסטודיו/ גלריה שלי, הצמוד לבית, אני מקיימת סדנאות חד-פעמיות ומלמדת את אומנות היצירה.
לאחרונה, אף נשאבתי לתחום חדש – הצילום, עם המורה, המנטור שלי, עופר בלנק”.
מגורים
“גרים בחיספין, מזה 19 שנים”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בפתח תקווה, לפני 70 שנים. עברנו לבני ברק. נישאתי לאישי, עמישר ועברנו לתקופה שהייתה יחסית קצרה (שנתיים) לחצור הגלילית. עבדתי כמורה לאומנות בבתי הספר ‘שבט סופר’ ו’חוני המעגל’. העברתי חוגים במתנ”ס ולמדתי בתל-חי עיצוב גרפי. משם, עברנו לגור ברובע היהודי, בירושלים. חמותי נפטרה וחמי, הרב משה סגל, היהודי הראשון שעבר לרובע, שבוע לאחר שחרור העיר העתיקה, במלחמת ששת הימים, היה איש ציבור וקשה היה לו לנהל בית לבד ולכן עברנו לגור לידו. הרב משה סגל היה התוקע הראשון בכותל, בזמן הבריטים, שאסרו על התקיעה.
“גרנו ברובע 23 שנים ושם גדלו ילדינו.
“לגולן, עברנו מירושלים, בתקופת האינתיפאדה השנייה, שהייתה קשה ביותר בשנת 2000.
בתנו נילי וייס, שכבר גרה בחיספין, הפצירה בנו ואמרה: ‘בואו לגולן לשנה שנתיים להירגע עד שיעבור המתח ותחזרו’.
“התאהבנו בגולן ואנחנו כאן כמעט 20 שנה”.
איך נראה יום שישי שלך?
“אני כולי בעשייה וביצירה במטבח, בבישול ואפייה. לפני שבע שנים, הפכתי להיות צמחונית/טבעונית והמטבח הפך להיות מטבח בריא. אוהבת לנסות מתכונים חדשים. חברה בבלוגים שמעשירים את המטבח שלי”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“לאישי, אני מכינה באופן קבוע את המאכלים שהוא אוהב. צלי עוף וחמין, גם בחורף וגם בקיץ. זה החלק הקל. הסלטים, הממולאים, הקציצות הפשטידות והתוספות, כולם על טהרת הטבעונות/צמחונות, שגם בהם הוא התאהב”.
מאכל אהוב?
“כל מה שקשור לתזונה הבריאה והמיטיבה, שגרמה לי לשינוי ולאנרגיות חיוביות. חוטאת לעתים בעוגות וקינוחים, (יש לי בת קונדיטורית אלופה), אבל מיד מתאפסת ומתיישרת”.
זיכרון ילדות משבת
“אימא שלי ז”ל הייתה בשלנית, ללא ספרים ואינטרנט, הכינה דגים ממולאים בוואריאציות שונות, אבא שלי ז”ל היה מתענג על כל ביס והיה אומר ‘לכבוד שבת קודש’, בהברה אשכנזית. היא הייתה אלופה באפיית עוגות השמרים שהייתה מכינה ועד היום, אישי צוחק ואומר לי… מה שאת עושה, זה לא כמו העוגות של אימא שלך”.
ספרים, או עיתונים בשבת?
“אוהבת כמעט את כל עלוני פרשת השבוע. יש מדורים קבועים אותם אני קוראת. יש בהם אושר עצום ולא מוותרת. אם לא מספיקה, קוראת גם במהלך השבוע, כשיש לי זמן.
“כמובן, ספר מהספרייה, כשהוא מרתק, אני מתחילה ומסיימת במוצאי שבת קודש”.
מה הכי כיף בשבת שלך?
“ברגע שמדליקה נרות, נכנסת למוּד של רוגע”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“עושה פעילות גופנית, יוגה, פילאטיס, שלוש פעמים בשבוע. לומדת פעם בשבוע ‘תניא’, בבית חב”ד, שנפתח באניעם.
“פעם בשבוע, משתתפת בשיעורים בבית המדרש הגולני, בחיספין.
“מטיילת עם ותיקי הגולן, פעם בחודש ובנופשים נפלאים.
“לאחרונה, הצטרפתי לקבוצת צלמים – מצלמים עם עפר בלנק – ברחבי ארצנו היפה, פעם-פעמיים בחודש.
“וזהו… נגמר השבוע”.
שיר אהוב
“קשה לבחור. אוהבת שירי ארץ ישראל היפה והטובה של פעם, שירים חסידיים, מוזיקה קלאסית, במיוחד כשאני יוצרת.
“את השיר ‘אדרבא’, של אברהם פריד, שיש בו מסר נפלא”.
מהו המוטו שלך לחיים?
“האדם שנהנה מהעשייה ומרוצה ממה שעשה הוא אדם מאושר”, (יוהאן וולפגנג גתה).
מהו החלום שלך?
“להמשיך להיות בעשיה ובתרומה לחברה בבריאות והגשמת החלומות”.
מה את אוהבת בגולן?
“מרגישה שאני גרה בתוך ציור, בכל ימות השנה. רוגע ושלווה ומרפא לנפש”.
מה את מאחלת לעצמך?
“את המשפט הבא: ‘לכל מקום כדאי לקחת עט ומפה, עין טובה, מאור פנים והקשבה'”.
