עמיחי ונינו הי”ד מקצרין, שנפל במלחמה, היה לוחם ביחידת מגלן. עמיחי גדל בהרי חברון, נכדם של הרב משה והרבנית מרים לוינגר זצ”ל. בן 22 היה במותו
עמיחי היה אישיות מיוחדת במינה. כולו מלא בטוב, ברגישות ובעדינות, גיבור בעמל תורה וביראת שמים ומתוך כך, גם לוחם מיומן. כל אתגר וקושי היו עבורו הזדמנויות לתוספת גבורה והכול מתוך שמחה על הזכות ליטול חלק בגאולת ישראל. כפי שכתב על המאמץ באימונים בצבא: “זה לא זיעה, זה דמעות של אלפיים שנה”.
עמיחי נלחם בכפר עזה בשעות הקרב הראשונות ביום שמחת תורה, הציל חיי יהודים ונפל מות גיבורים. אחר נפילתו, נמצאו שירים וכתבים רבים שכתב, דרכם נחשפת ומאירה נפשו המיוחדת.
מילים שכתב באחת ממחברותיו –
“להיות בראש של מסירות נפש וענווה – אלו 3 שנים שבהם אין לי שום דבר מעצמי, להעיף כל מחשבה פרטית ושכל המגמה תהיה איך אני עושה את עצמי ללוחם הכי טוב ואיפה צריך שאני אתנדב – על מנת שיהיה טוב לעם ישראל”.
יהי זכרו ברוך
