אם לסכם את השנה היוצאת, היה לי גם וגם. שנת אבל על אבא ז"ל, גיל המעבר הגיע לשגע לי את המערכות. אבל: התחלתי עבודה שאני אוהבת, הבכורה סיימה שנה א' ברפואה, הבא אחריה הפך לאבא (ואני לסבתא) ושני הצעירים עושים חיל. מעורבב
השנה, התחשק לי לקנות לעצמי שמלה לבנה לראש השנה. בא לי שהיא תהיה רחבה, ארוכה ונשפכת כזאת. שמלה שמשרה אווירה של שאנטי וחגיגיות, שתשתלב נהדר עם פרחים יפים שיקשטו את הבית והשולחן. בא לי ממש לחגוג את השנה החדשה עם הרבה יין טוב ואוכל טעים, רגועה ונינוחה. לא בא לי לעבוד קשה. אבשל קליל וטעים. האיש גם יבשל קצת, אז ככה לא ארגיש בעבדות. כזאת תהיה השנה החדשה שלי, קלילה וזורמת, לבנה ופרחונית ויפה וטובה.
עם התחושה, שהשנה הזאת הולכת להיות טובה במיוחד, יצאתי להרמת כוסית. את השמלה, שאני מדמיינת שאקנה לחג, ראיתי אצל אחת המשתתפות בהרמת הכוסית לכבוד השנה החדשה. אחרי ששתינו לחיים, אכלנו תפוח בדבש ונהנינו מבופה שלא היה מבייש חתונה בחצר המלוכה, התבקשנו בסבב לסכם את השנה שעברה עלינו ולהגיד משהו שאנחנו מצפים שיקרה לנו בשנה הקרובה.
לא קל לסכם
האמת? השאלה קצת הפתיעה אותי. עוד לא היה לי סיכום מוכן בשלוף. למזלי, הייתי בין האחרונות לדבר במעגל, כך שהיה לי קצת זמן לחשוב. איך אני מסכמת שנה שלמה בכמה משפטים ומה בכלל אני רוצה שיקרה לי בשנה הבאה? בינתיים, הקשבתי לאחרים, בתקווה שאולי מישהו מהם יעזור לי למצוא את התשובה. כשהגיע תורי, זה פשוט יצא ממני. סיפרתי שבשנה הזאת הייתי בשנת אבל ונפרדתי מאבא שלי האהוב וזה היה קצת קשה. יחד עם הפרידה, גיל המעבר החליט לשבש לי את כל המערכות, כאילו לא היו לי מספיק דברים להתמודד אתם. אבל גם התחלתי עבודה חדשה שאני אוהבת. הבכורה סיימה שנה ראשונה בלימודי רפואה. הבא בתור הפך לאבא ואני הפכתי לסבתא וזה אושר גדול והוא גם סטודנט למשפטים.
המתבגר, שכבר הפך לבוגר, סיים שנת שירות מושלמת בכפר ילדים ועובר עכשיו לכפר אחר ואני כל כך גאה בדרך שהוא עושה. המתבגרת עלתה לכיתה י"ב והיא נערה מיוחדת, מצחיקה וכיפית. לפעמים, אני מסתכלת עליה וחושבת איך הזמן עבר לי כל כך מהר ואיזה כיף לי שיש לי כזאת משפחה חמסה-חמסה… אז בעצם, בלי ששמתי לב, הייתה לי מין שנה כזאת. שנה מעורבבת. שנה שיש בה פרידה גדולה וכאב, אבל גם נכד חדש שהצטרף למשפחה. שנה של שינויים, התחלות, סופים, מלחמות, דאגות וגם המון רגעים קטנים ופשוטים של נחת.
כשסיימתי, כולם מחאו לי כפיים. נראה לי שקצת נסחפתי עם הנאום על השנה שלי. כשחזרתי הביתה, חשבתי על זה לעומק. פתאום, הבנתי שלא באמת קל לסכם שנה. אין בסוף השנה דף מסודר שבו כתוב: זה היה טוב, זה היה רע, בזה הצלחת ובזה פחות. הכול מתערבב. אירועים, אנשים, פרידות, לידות, מלחמות, עבודה, ילדים, נכדים, כעסים וצחוקים. בתוך כל זה, לפעמים צריך לעצור לרגע ולהסתכל על מה שיש ואני מסתכלת ואומרת תודה לאל.
שלא יישן המזל…
עברתי להכין את הרשימה של כל מה שצריך לבשל ועוד לקנות לחג, פתאום הרחתי את הריחות של בית הוריי. שהיו מבשלים מרק עשיר שבתוכו הברכות של החג, ריאה, לב וראש, לוביה ודלעת. הריח של האיברים הפנימיים היה מגיע למרחקים, היו גם ביצים קשות ותמרים צהובים יבשים וזיתים בסימנים… והיו גם תבשילי בשר מסורתיים וטעימים שאוכלים עם קוסקוס של ראש השנה ותה עם בוטנים בצוהריים ונהגנו לא לישון, שלא יישן המזל…
אצלי בבית, כבר יש מיזוג גלויות. יהיו דגים מטוגנים ורוביה כמו שעושים בצד של האיש, תמרים כמו שאוכלים בצד שלי ואולי גם אעשה לבבות, אבל במתכון קצת אחר וכל הסימנים הרגילים. רימונים מהעץ, תפוח בדבש ועוד. האמת היא שאתם כבר מכירים אותי. הלחץ הזה של החגים והבישולים לא בדיוק עושה לי חשק לחגוג. אבל איכשהו, כשאני נכנסת למטבח, תמיד אני מתחילה קצת בלחץ ובסוף הכול מסתדר בנחת ושמחה.
בינתיים, לא מצאתי שמלה לבנה כמו שדמיינתי. אבל לא נורא אני אמשיך לדמיין. זה גם אחלה. אני גם אדמיין את השנה החדשה שלי יפה ומוארת, מתוקה ומוצלחת.
אני רוצה שנה של בריאות, של הרבה שמחות והצלחות ובשורות טובות. שנה של שקט בלב ובארץ, של אהבה, של משפחה, של רגעים קטנים וגדולים שעושים טוב. אני רוצה להעז יותר, לשחרר קצת יותר ובעיקר – להאמין שדברים טובים ומשמחים צפויים לנו.
מאחלת לכולכם, שנה טובה ומתוקה. שנה שבה יתמלאו כל משאלות לבכם לטובה.
חג שמח ושבת שלום
