הידעתם? מעל חצי מיליארד ציפורים מאירופה ומאסיה, בכל עונת נדידה, חוצות את ישראל לאורכה. זה מתחיל ממש עכשיו, אז הרימו ראש וצפו בהן ומי שממש מוכרח, יכול לנופף להן לשלום
אנחנו מכירים מצוין את החסידה הלבנה. היא עוברת מעלינו בכל סתיו, בדרכה דרומה לאפריקה ובאביב – בחזרה לאתרי הקינון. אנחנו אפילו מכירים אותה כמקננת במקומות בודדים בדרום הגולן. אבל מתישהו עצרתם לחשוב: איך היא נודדת? מתי? ובעיקר למה?
הגננת סיפרה לנו שהציפורים נודדת כי קר. אז זהו, שלא. לכל הציפורים ישנה כסות נוצות שמבודדת ושומרת על חום גופן. אז למה בכל זאת לנדוד? בחורף הצפוני, מקורות המים קופאים, האדמה מכוסה בשלג וכמעט שאין מזון, זו הסיבה
אז נכון, הגננת סיפרה לנו שהציפורים נודדת כי קר. אז זהו, שלא. לכל הציפורים ישנה כסות נוצות שמבודדת ושומרת על חום גופן, ממש כמו פוך.
אז למה בכל זאת לנדוד? בחורף הצפוני, מקורות המים קופאים, האדמה מכוסה בשלג וכמעט שאין מזון. את זה הציפורים כבר לא יוכלו לשרוד.
הכול תלוי במאגרי המזון. הבז השחור, שמקנן בנגב, מתזמן את עונת הקינון שלו כך שגוזליו יבקעו בעיצומה של נדידת הסתיו וכך יהיה לו מלאי מזון להאכיל בו את גוזליו.
החִוויאי, דורס גדול הניזון בעיקר מנחשים, מקנן בארץ ישראל, שבה יש שפע של נחשים בעונת הקיץ ועוזב לאפריקה בחורף, בזמן שפעילות הזוחלים יורדת בצורה משמעותית.
אוכלי הזרעים, כגון הפרוש והפצחן, הניזונים בעיקר מזרעי עצים מחטניים, מגיעים לכאן בחורף, אך חוזרים לקנן בצפון הרחוק, שם מבשילים זרעי היערות, בדיוק בזמן להגעתם.
איך נודדים?
ישנן שתי צורות לנדידה – תעופה פאסיבית ותעופה אקטיבית.
תעופה פאסיבית מאפיינת לרוב עופות גדולים, בעלי כנפיים ארוכות ורחבות שמאפשרות דאייה, לדוגמה: חסידות, שקנאים ודורסים גדולים. איך זה קורה? הקרקע מתחממת מהשמש ומתחילה לפלוט חום, האוויר שמעליה מתחמם ומתחיל לעלות למעלה, הציפורים מנצלו את כנפיהן הארוכות ועולות מעלה בסיבובים במה שנקרא תרמיקה. לאחר שהן מגיעות לגובה מספק, תופסות כיוון וגולשות בכנפיים פרושות.
היתרון – חיסכון אדיר באנרגיה.
החסרונות – הנדידה אטית יותר, רק ביום ורק מעל קרקע מוצקה.
תעופה אקטיבית היא תעופה פעילה, נפנופי כנפיים רצופים. צורת הנדידה הזאת מאפיינת לרוב עופות קטנים: ציפורי שיר, ברווזים ועוד.
הנדידה תתבצע בעיקר בלילה, משתי סיבות: חיסכון באנרגיה – כשפחות חם מאבדים פחות אנרגיה ונדידה בלילה בטוחה יותר לעופות הקטנים שנמצאים בסכנה של טריפה.
היתרון – נדידה מהירה.
החיסרון – הנדידה דורשת המון אנרגיה, מה שמחייב את הציפורים לעצור “לתדלק” ולאגור המון שומן.
שתי הצורות האלו גורמות לכך שישראל הופכת להיות גשר צר ופורה, בין הים התיכון למדבר הסורי הצחיח והן מביאות מעל חצי מיליארד ציפורים מאירופה ומאסיה, בכל עונת נדידה, לחצות את ישראל לאורכה.
בסתיו, בנדידה דרומה, העופות הנודדים עוצרים בישראל להצטייד ולאגור שומן ואנרגיה, לפני החצייה של הסהרה. באביב, הן מגיעות תשושות ורעבות אחרי החצייה.
לסיום – ממש עכשיו זה מתחיל! עונת הקינון הגיעה לסיומה, הגוזלים כבר עזבו את הקן ועכשיו העופות הנודדים תכף יגיעו. ציפורי שיר ועופות קטנים אחרים אוגרים שומן במהלך היום, חסידות, שקנאים ועופות דורסים בשמיים.
צאו, הרימו ראש וחפשו את הציפורים הנודדות. מי שממש מוכרח, יכול לנופף להן לשלום.
