ספרה של מזל מועלם אוהד את נתניהו וניכר עליה שהיא מעריכה את מושא הביוגרפיה. מעריכה, אך לא מעריצה ולא סוגדת מועלם, מזל; “צופן נתניהו” – ביוגרפיה, הוצאת “דביר“, תשפ“ג 2022, 431 עמ‘
על נתניהו כבר נכתבו ביוגרפיות ומן הסתם תיכתבנה עוד רבות. כשמדובר במנהיג כה שנוי במחלוקת, ביוגרפיות עליו נחלקות לרוב בין ספרי מעריצים נוסח “ספרי צדיקים” של חסידים על אדמו“ריהם לבין כתבי אישום של שונאים, המחפשים בקורות חייו אישוש להרשעה. כזו היא, למשל, הביוגרפיה שכתב עליו בן כספית. קראתי מעט פרקים שפורסמו בעיתון וזה לא היה מעניין. לא ראיתי לנכון להמשיך ולקרוא את הספר עצמו.
ספרהּ של מזל מועלם הוא אחר. היא עמלה במשך שבע שנים, ראיינה מאות אנשים, עברה על אוקיינוס של מסמכים, במטרה להתחקות אחרי צופן נתניהו. בסיכומו של דבר, ספרה אוהד את נתניהו וניכר עליה שהיא מעריכה את מושא הביוגרפיה. מעריכה, אך לא מעריצה ולא סוגדת. אפשר לחלוק על מסקנותיה, אך קשה להאשים אותה בחוסר מקצועיות.
שלושה אנשים השפיעו על נתניהו השפעה מכרעת ועיצבו את דמותו – סבו, הרב נתן מיליקובסקי, אביו, פרופ‘ בנציון נתניהו ואחיו, יוני נתניהו. מהשניים הראשונים, הוא ירש גם את תחושת הנרדפות, שהיא אחד ממנועי ההפעלה הגדולים שלו
הספר נפתח בשלושה פרקים ובהם סיפורם של שלושה אנשים שהשפיעו על נתניהו השפעה מכרעת, עיצבו את דמותו ואת השקפת עולמו – סבו, הרב נתן מיליקובסקי, אביו, פרופ‘ בנציון נתניהו ואחיו, יוני נתניהו. מהשניים הראשונים, הוא ירש גם את תחושת הנרדפות, שהיא אחד ממנועי ההפעלה הגדולים שלו.
סיפור חייו של נתניהו מרתק. מזל מועלם יודעת היטב לספר סיפור והיא מספרת אותו באופן מרתק. מתוך שפע החומר והמידע, היא הייתה חייבת לבחור מה להכניס לספר ועל מה לדלג. לדעתי, היא דילגה או רפרפה על כמה נושאים שחשוב היה להעמיק בהם יותר, ועוד אחזור לכך בהמשך.
בין המדינאי למושחת
לפני שנים אחדות, פרסמתי בטור זה מאמר ששמו – “ד“ר נתניהו ומיסטר ביבי“. דיברתי על השניות בין נתניהו המדינאי המוכשר ורב–ההישגים לבין ביבי המושחת, הסכסכן, המסית, הפרנואיד, המאיים על מדינת החוק. מועלם התמקדה יותר בד“ר נתניהו, אבל בהחלט לא הסתירה את מיסטר ביבי. קריאת הספר חיזקה את תפיסתי על אודות השניות הזאת.
כבר בהקדמה, היא כתבה, בהתייחס לניצחונו הגדול בבחירות 2015, שגם בעיניי היו קו פרשת המים בדמותו: “הניצחון הזה שינה את נתניהו. הוא ייחס את ההישג הכביר לעצמו בלבד ומחק את יריביו, מבית ומחוץ. מאז, הוא מתקיים בשני עולמות מקבילים: באחד, הוא מנהיג יחדי בדורו, המוביל את ישראל בבטחה במזרח התיכון הסוער ובאחר, הוא ראש ממשלה מסוכן, מסית ומפלג“.
האמת היא ששני האפיונים הללו היו קיימים בנתניהו מראשית דרכו, אך אני מסכים שהם הועצמו ב-2015. אכן, להישגו הגדול ביותר הגיע ד“ר נתניהו בשנים שבהן מיסטר ביבי דרדר את החברה הישראלית לתהומות. ההישג הזה הוא “הסכמי אברהם“, שהם הישג היסטורי גדול של נתניהו ומי שממעיט מחשיבותו ומחלקו של נתניהו בו, עושה שקר בנפשו. באותן שנים, הוא הגיע להישג גדול נוסף, שבספר הוזכר בחטף במשפט אגבי – השגת חיסוני הקורונה וחיסון האוכלוסייה הישראלית. הישגים נוספים באותן שנים נובעים מכך שהשכיל לנצל את ההזדמנות של שלטון טראמפ בארה“ב להישגים גדולים לישראל – הכרת ארה“ב בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה, ההכרה בריבונות ישראל בגולן ותכנית המאה, שרחוקה מלהיות מושלמת, אך זו התכנית האמריקנית הפרו–ישראלית ביותר מעולם. להישגים הללו היו שותפים, היו מי שהקדימו אותו והוא קטף את הפירות, אך אי אפשר לקחת ממנו את חלקו המשמעותי בהם.
בשעה שהוא הוביל להישגים הגדולים הללו, דרדר נתניהו את החברה הישראלית למצב של חברה מפולגת, מסוכסכת, תוך שהוא מפעיל תעשיית שקרים והסתה ומקדיש את עתותיו למלחמות מטורללות באויבים (אצלו אין יריבים. מי שאינו נאמן לחלוטין – הוא אויב) אמתיים, או מדומים, למלחמה הזויה בתקשורת ולמלחמת חורמה נגד מדינת החוק, מרגע שנתפס בקלקלתו.
המדינה זה אני
המגרעת המרכזית בספר, היא שמועלם לא ניסתה להעמיק בפרשיות השחיתות בהן נתניהו מואשם. היא לא ניסתה להגיע לחקר האמת, אלא הזכירה בקצרה את הידוע. בעיניי, אין זו רשלנות. אני משער שזו בחירה מודעת, שלא להיגרר למקומות הללו, שעלולים להאפיל על הספר. זו בחירה לגיטימית, אך בעיניי היא שגויה.
האם מזל מועלם הצליחה לפענח את צופן נתניהו? היא מציגה את הצופן בהזדהות המוחלטת של נתניהו עם מדינת ישראל והעם היהודי ותחושת שליחות גדולה שעתיד העם מונח על כתפיו. ההזדהות הזו הוחדרה לאישיותו משחר ילדותו. לצד זאת, תחושת נרדפות אישית, במלחמות הפוליטיות, ותחושת נרדפות לאומית, המוּנעת מדיסטופיה של חורבן לאומי המסתתר מעבר לפינה והוא האיש שיכול למנוע אותה. כל טקטיקה שתקדם אותו אל המטרה האישית ואל המטרה הלאומית, שבעיניו חד הן, רצויה ומוצדקת. אין ספק שנתניהו הוא גדול הטקטיקנים.
צופן נתניהו שאותו הבנתי מהספר מסתכם בשלוש מילים: המדינה זה אני. יכול להיות שמשפט המפתח בספר הוא דווקא אנקדוטה שולית יחסית המוזכרת בו. “שרה מאמינה כי אין לנתניהו תחליף. כאשר מכרה שאלה אותה בהומור, באחת האזכרות האחרונות ליוני, ‘מתי תצאו לפנסיה?’ היא השיבה, ‘ומה יהיה במדינה, אם ביבי לא יהיה?'”
אם למדתי משהו מהספר, זו התובנה שנתניהו באמת מאמין בכך. זה לא משחק. זו לא סתם תאוות שלטון וקרייריזם, אלא באמת אמונה עמוקה שבלעדיו המדינה תתמוטט. לכן, כל מה שמסכן את שלטונו, או נדמה שמסכן את שלטונו, מסכן את קיום המדינה
זו התובנה של נתניהו ושל משפחתו. הוא באמת ובתמים מאמין בכך. במקום שתהיה לו עזר כנגדו, שתאזן אותו, הוא מוקף במשפחה שרק מחזקת את המגלומניה הזאת ואת הפרנויה הנלווית לה. אם למדתי משהו מהספר, זו התובנה שנתניהו באמת מאמין בכך. זה לא משחק. זו לא סתם תאוות שלטון וקרייריזם, אלא באמת אמונה עמוקה שבלעדיו המדינה תתמוטט. לכן, כל מה שמסכן את שלטונו, או נדמה שמסכן את שלטונו, מסכן את קיום המדינה. לכן יריביו הפוליטיים, כולל אלה שהוא בדה מלבו, הם אויבי המדינה. לכן, כל צעד טקטי, כל תכסיס פוליטי, כל הפצת שקר, כל הסתה שהוא מוציא, נובעים מדאגה למדינה ולהגנה עליה מפני אויביה, מבית ומחוץ.
מול כולם
מנין נובעת השנאה לגדעון סער והרדיפה רבת–השנים שלו? מכך שהוא זכה במקום הראשון בפריימריז, זכה לאהדה רבה בליכוד ורבים ראו בו את היורש המיועד. כך, למרות נאמנותו של סער לנתניהו, נתניהו סימן אותו כאיום איום פוליטי עליו הוא איום על מדינת ישראל, וכדי להגן על מדינת ישראל, הכול כשר ומכאן, שהכול כשר כדי לחסל את סער. ומנין השנאה היוקדת לרובי ריבלין? מכך שהוא מקורב לסער. לכן, אם יהיה נשיא, הוא יוביל פוטש נגדו ויטיל על סער להרכיב ממשלה. זוהי סכנה לעצם קיום המדינה ולכן חובה למנוע את בחירתו לנשיא. מכך, השנאה וההסתה נגד ממשלת בנט. עצם העובדה שאדם אחר, ולא הוא, מנהיג את המדינה, הוא סכנה קיומית. כאשר הוא ניסה להקים ממשלה עם רע“ם, כפי שמצוין בספר, לצערי, לא בהרחבה הראויה – היה זה צעד טקטי ראוי להבטיח את שלטונו ובכך את קיומה של ישראל. כאשר בנט הקים ממשלה עם רע“ם זה מעשה בגידה המסכן את קיום המדינה. כלומר, לא ברע“ם הבעיה, אלא בזהות ראש הממשלה – אם זה נתניהו, או אדם אחר. כל אדם אחר.
מועלם מספרת איך הוא החל להפנות כתף קרה ליוסי כהן, מקורבו ובן טיפוחיו, לאחר פרישתו מראשות המוסד, כשנחשף לאהדה שכהן מקבל בקרב הליכודניקים. מבחינת נתניהו, זו נורת אזהרה מהבהבת, ולא רחוק היום שבו נשמע סיפורים ואגדות על כהן הססמולן.
עד שהחלו החקירות נגדו, היה נתניהו בראש המגִנים על מדינת החוק ומערכת המשפט. זה לא אמור להפתיע. כבן למשפחה רוויזיוניסטית, הוא התחנך על ברכי אותה תפיסה שעיצבה את עולמם של בני בגין ודן מרידור. ברגע שהחלו החקירות נגדו, מוסדות החוק והמשפט הפכו לאויב. לא לאויב שלו – לאויבי המדינה. הוא החל להפיץ תאוריות קונספירציה על מערכת שעניינה תפירת תיקים ועל מדינת העומק שכל מטרתה “להפיל את שלטון הימין“. מקריאת הספר, השתכנעתי שהוא אכן החל להאמין בקונספירציות הללו.
“מוכן למסור את כל רמת הגולן“
הספר מציג את הוויתורים המפליגים שנתניהו היה מוכן להם במשאים ומתנים עם הפלשתינאים ושאותם הציג שוב ושוב למפלגות השמאל, כאשר ניסה, ולעתים הצליח, לצרף אותן לממשלתו. נכונותו לוויתורים התקרבה להצעות הקיצוניות של ברק ואולמרט. “‘אתה חושב שאם תהיה הזדמנת לא אעשה את מה שברק ואולמרט היו עושים?’, השיב נתניהו בטון נעלב“, בשיחה עם דן מרידור. מזל מועלם מזכירה שנתניהו מעולם לא חזר בו מנאום בר אילן, שבו הסכים להקמת מדינה פלשתינאית. אולם היא לא יודעת לפענח את הקוד העומד מאחורי ההצעות – אם הייתה זו טקטיקה בלבד, שנועדה להעביר את הכדור לצד השני ולא להצטייר כסרבנים, או נכונות אמת לוויתורים הללו. גם אני, כקורא, לא הצלחתי לגבש עמדה בנדון. אבל ברור שכך או כך, הקוד שהפעיל אותו הוא “המדינה זה אני“. כלומר, אם כדי לשרוד בשלטון הוא מוכן להבטיח להרצוג, או לגבאי, את אימוץ עמדות השמאל המדיני, הוא מאמין שזאת טובת המדינה. כאשר למען שרידותו, הוא הציע לשלי יחימוביץ‘ להיות שרת האוצר, עם סמכויות חסרות תקדים והתחייבות לתמוך ברפורמות השמאל החברתי–כלכלי שהיא מייצגת, הוא משוכנע שזאת טובת המדינה. כלומר, טובת המדינה מחייבת את הישרדותו בשלטון, והוא כבר יתמרן.
בניגוד להרחבה על הוויתורים שהציע לפלשתינאים, מועלם לא הרבתה לעסוק בוויתורים המפליגים שהוא הציע לסורים. עוד בהיותו סגן שר החוץ, בשנות התשעים המוקדמות, הוא הזמין לשיחת רקע, שלא לפרסום, את עיתונאי “הארץ“, עקיבא אלדר, מראשי הדוחפים לנסיגה מהגולן.
“הפגישה התקיימה בלשכת סגן שר החוץ… ‘ביבי הפתיע אותי כשאמר: אני מוכן למסור את כל רמת הגולן בעבור שלום עם סוריה‘, הוא משחזר. ‘ארד אפילו חידד והוסיף שזה בדיוק כמו שבגין היה מוכן לוותר על סיני בשביל לשמור על יהודה ושומרון. ביבי, כנראה, רצה למצוא חן בעיניי. זו הייתה שיחת אוף רקורד, אבל לא התאפקתי ופרסמתי וביבי לא הכחיש‘”.
אכן, כבר בקדנציה הראשונה, הוא חתר להסכם כזה בתיווכו של ידידו, הטייקון רון לאודר. המו“מ הזה מוזכר בספר, לא בפירוט מספיק, לטעמי. המו“מ שניהל בקדנציה השנייה שלו, עליה אני יודע ממקור ראשון, מיותר מאדם אחד שהיו מעורבים בכך, כלל לא מוזכר בספר. רק פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה עצר את המו“מ.
האם הוא באמת ובתמים היה מוכן לנסיגה ושיטה בנו, תושבי הגולן ובאזרחי ישראל? או שמא הוא שיטה באסד האב ואסד הבן ובמתווכים האמריקניים? אין לדעת ולא ברור אם הוא ידע. הוא הבין שיש לקיים את המו“מ הזה
האם הוא באמת ובתמים היה מוכן לנסיגה ושיטה בנו, תושבי הגולן ובאזרחי ישראל? או שמא הוא שיטה באסד האב ואסד הבן ובמתווכים האמריקניים? אין לדעת ולא ברור אם הוא ידע. הוא הבין שיש לקיים את המו“מ הזה, ואם היה מגיע להסכם, הוא היה משכנע, קודם כל את עצמו, שלא הייתה ברירה כי החלופה הייתה קטסטרופה.
נתניהו נבחר שוב ובקרוב ישוב לראשות הממשלה ויכתוב את הפרקים הבאים בביוגרפיות שעוד תיכתבנה עליו. למרות ביקורתי על הספר, בסופו של דבר זהו ספר טוב, מעניין, רהוט ומלא במידע ואני בהחלט ממליץ עליו.
גילוי נאות: מזל מועלם הייתה חניכתי בצופי מגדל העמק בגרעין לאורטל, באמצע שנות השמונים וכדובר ועד יישובי הגולן והיא עיתונאית, הייתי עמה שוב בקשר. מאז, לא נפגשנו ולא דיברנו, אך יש לי אליה הערכה אישית ומקצועית.
