"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – בכל אחד מימי הבריאה נעשה חיבור בין שמים וארץ, וביום השישי שוב משלב ה' שמים וארץ ובורא את האדם – בבואה של הקב"ה שתפקידו לחבר שמים וארץ. אולם כדי שאדם אכן יגיע למדרגת אדם – צלם אלוקים, עליו להשקיע וללמוד
"וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת ותלית אותו על עץ, לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום הזה כי קללת אלוקים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה…"
רש"י: "כי קללת אלוקים תלוי" זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו, משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה אחד נעשה מלך ואחד נתפס בליסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר "הלך תלוי, כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול…"
בצלם אלוקים ברא את האדם ולכן יש לכבד את האדם באשר הוא אדם, למרות שחטא עדיין הוא צלם אלוקים. התורה מספרת לנו על בריאת האדם הראשון: "ויצר ה' אלוקים את האדם…" אומרים חז"ל "וייצר" נכתב עם שני י' כי יש באדם יצר טוב ויצר רע, הקב"ה גובל מעפר את האדם, יצר את צורתו ולאחר מכן נפח בו נשמת אלוקים, זאת אומרת, האדם מורכב מחומר ורוח, מהעליונים ומהתחתונים, לאחר פטירתו הנשמה חוזרת לכור מחצבתה והגוף שהוא מהאדמה נקבר באדמה – "מעפר באת ואל עפר תשוב". כל חייו של האדם יש בו את המלחמה בין חומר לרוח, הגוף ששואף לחומר והנשמה השואפת לרוחניות.
במידה והאדם ממלא את ייעודו, הוא מגיע עד כסא הכבוד, אך אם הוא מתנהג בבהמיות, אומרים לו הסתכל שאפילו יתוש קדמך. כלומר האדם יכול להגיע למדרגה מאוד פחותה אם הוא לא מוציא לפועל את הכישרון והעוצמה האלוקית הטמונה בו
התורה והמצוות הם הווסתים המחברים בין החומר לרוח, אפשר לקחת דבר חומרי ולקדש אותו, לקחת יין ולעשות בו קידוש, לקחת אישה ולקדש אותה. לפעמים יש נפילות, ולכן בראש השנה אנחנו אומרים "אלוקינו ואלוקי אבותינו זכור כי עפר אנחנו…" – הגוף מהעפר ולכן יש נפילות.
"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו…" והרי לקב"ה אין גוף ולא דמות הגוף, אלא בכוח הרוח שנפח בו הקב"ה נטע בתוכו תכונות ויכולות אלוקיות. על האדם לא נאמר "כי טוב" בבריאתו. רק לאחר השקעה ולימוד האדם יכול להגיע למדרגת אדם – צלם אלוקים, לכן בבריאת העולם נאמר "נעשה"… אני ואתה נעשה שתהיה אדם מושלם.
האדם הוא נזר הבריאה, ע"כ התורה מצפה מהאדם להתנהגות שונה מהבהמה.
בפרשתנו יש מצוות רבות שכתוצאה מקיומן נפשו של האדם מתעדנת ומתרוממת.
"כי יקרא קן ציפור… שלח תשלח את האם…" כי תראה את שור אחיך או את שיו נידחים… השב תשיבם לאחיך…" "והיה מחניך קדוש…"
צער בעלי חיים, ישנה דרישה מהאדם להשלים את מעשה בראשית ולשכללו, אך אסור לו לשנות ממה שברא הקב"ה. ע"כ בפרשתנו יש מצוות שהן בחינת לאווים שעטנז, כלאיים, וכו'.
בר"ה הקב"ה ברא את העולם והפקיד בידו את העולם. בכל שנה ושנה בחודש אלול, אנו עורכים מאזן שנתי אם אכן האדם ממלא את תפקידו ומגיע לתכלית בריאתו בחינת "נחפשה דרכנו ונחקורה…"
המדרש אומר שביום הראשון הקב"ה ירד אל הארץ בחינת "רוח אלוקים מרחפת על פני המים…" "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – חיבור בין שמים וארץ. ביום השני ברא את הרקיע – את העליונים, ביום השלישי ברא את הצמחים – התעסק בארציות, ביום הרביעי ברא ה' את המאורות – את השמש ואת הירח שהם שוב בעליונים, ביום החמישי ברא ה' את החיות שהן מהתחתונים, ביום השישי שוב שילב ה' שמים וארץ וברא את האדם – בבואה של הקב"ה שתפקידו לחבר שמים וארץ.
האדם נברא בסיומה של הבריאה, כאשר הקב"ה ברא עולם מושלם ובריא כשגולת הכותרת שלו היא האדם.
במידה והאדם ממלא את ייעודו, הוא מגיע עד כסא הכבוד, אך אם הוא מתנהג בבהמיות, אומרים לו הסתכל שאפילו יתוש קדמך. כלומר האדם יכול להגיע למדרגה מאוד פחותה אם הוא לא מוציא לפועל את הכישרון והעוצמה האלוקית הטמונה בו.
