פסטיבל המוזיקה המסורתי של ביה“ס “מצפה גולן” התקיים זו הפעם ה-15, כשכל התלמידים בכיתות ב‘-ח‘ משתתפים. השנה: הוקרה ליזהר כהן. “עולה עולה“
במסגרת תכנית הלימודים “שיר עברי“, בית הספר “מצפה גולן” מוקיר את הזמר העברי. זו מסורת שכבר 15 שנים, שתלמידי בית הספר מצדיעים באהבה לזמרים, משוררים ומלחינים, שבזכותם קמה המדינה. כך לומדים תלמידי בית הספר את הזכות הגדולה להיות חלק מעשייה משמעותית למען הבנייה חברתית מיטבית. סקינר טען, שתפקיד החברה לראות את המיטב והמיטיב בחברה האנושית המרכיבה אותה. בבית הספר “מצפה גולן” לא נחים לרגע מלמצוא את הדרכים להכיר במיטב של כל תלמיד ותלמידה. למצוא את הדרכים הנכונות להביא כל ילד וילדה לחוסן נפשי והכרה מלאה בתרומתו של כל אחד ואחת לחברה.
המנחים הציגו את החזון הבית–ספרי על הבמה ואמרו: “יריב גל מנהל בית הספר שעמל רבות להגשים חלום ולשלב לימודי נגינה בבית הספר ואתם רואים כיצד חלום מתגשם כשמאוד רוצים וגם מוצאים את השותפים הנכונים להגשמת החלום“.
בפרויקט, המתוכנן מראש לשילובם של ילדים מכיתה ב‘ ועד ח‘, מתקיים תהליך חינוכי משמעותי, השם דגש על הבסיס החשוב ביותר בחינוך – ההתנדבות. ההתנהגות ההתנדבותית היא זו שמטמיעה מסוגלות חברתית והכרה ביכולות של האדם לתת מעצמו, כי הוא מסוגל לתת ויש לו מה לתת.
בפסטיבל, הופיעו 50 נגני התזמורת הייצוגית של בית הספר, מכיתה ה‘ ועד ז‘. המורים לנגינה, ולדי סובייב ויאיר פרץ, במסגרת תכנית קר“ב, התחילו את לימוד נגינת השירים לפסטיבל בזום, לאחר שיאיר כתב את העיבודים לסקציות המרכיבות את התזמורת. כשהתאפשר, נסעו מיישוב ליישוב (בתקופה בה בית הספר היה סגור) ללמד נגינה והילדים כולם היו שותפים פעילים לאורך כל התהליך. הסולנים הצטרפו לנגנים ברגע שהתזמורת כבר ידעה לנגן כל שיר. את שפת הסימנים למדה בזום אוסנת שחף, מדריכת השמע של בית הספר. תלמידי כיתה ז‘ לקחו את המושכות והובילו את השירה והריקוד. המנחים הצטרפו לעשייה, רק לאחר שבנו את החומר המלא שעטף את פועלו ועשייתו המשמעותית של יזהר כהן.
זיכרון שיישאר
הילדים שיתפו שהמפגשים בזום לא היו להם קלים ועם זאת, האמונה שתקופת המפגשים בזום תחלוף והפסטיבל יקום על רגליו כמדי שנה, חיזקה אותם ונתנה להם את הכוח להתגבר על הקושי.
גאיה, תלמידת כיתה ב‘: “הפסטיבל עושה שתהיה לנו שמחת חיים“.
דפנה, תלמידה בכיתה ז‘: הייתי שותפה בתהליך לימוד הנגינה גם בזום ועבורי זה היה מאתגר והצלחתי. לא משנה מה התוצר, זה להיות חלק מהפקה גדולה וזה כיף. היה עליי ללמוד לנגן חמישה שירים בזמן קצר. חשוב היה לי להשיג זיכרון שיישאר אתי
דפנה, תלמידה בכיתה ז‘: “הייתי שותפה בתהליך לימוד הנגינה גם בזום ועבורי זה היה מאתגר והצלחתי. לא משנה מה התוצר, זה להיות חלק מהפקה גדולה וזה כיף. היה עליי ללמוד לנגן חמישה שירים בזמן קצר. חשוב היה לי להשיג זיכרון שיישאר אתי. כל תהליך הפסטיבל הוא תהליך כיפי שיישמר לתמיד“.
עדי, מכיתה ד‘: “חשוב ללמוד את שפת הסימנים, להכיר בשונות ולעשות מה שבאמת אוהבים“.
נטע, מכיתה ו‘: “חשוב לשמר את תהליך הפסטיבל וקיומו בשביל ההנאה והלמידה משירים ישנים והוקרה לכל הזמרים והזמרות שצריכים לקבל באהבה הוקרה זו“.
אורי, מכיתה ה‘: “זה מלמד ילדים על יוצרים שהם אבן דרך במוזיקה הישראלית, שהם לא מכירים טוב, תוך כדי שירים וריקודים“.
המורה ל“שיר עברי” ורכזת המוזיקה של בית הספר, המפיקה ומביימת את הפסטיבל, ד“ר רבקה מרום: “יש חשיבות גדולה לאפשר לכל ילד וילדה להביע את היכולות ולהגשים חלום. ד“ר שמעון אזולאי מכנה עשייה זו כהדהוד. עשייה שאין בה הדהוד, חינוך שאין בו הדהוד – לא מקבלים משמעות, לא אצל העושה במלאכה ולא בקרב הסובבים אותו. האדם נמדד בעשייה ולא במילים. הפסטיבל מהווה במה למגוון רחב מאוד של ילדים שלא מוצאים שום דרך אחרת להרגיש משמעותיים“.
נוגה בר אור, מורת השילוב בבית הספר: “בפסטיבל, ניכר שהושקעה חשיבה רבה בשילוב בין–גילאי והעצמה של תלמידים בוגרים שחונכים צעירים. כמו כן, בלט שילוב האינטליגנציות והכישורים של ילדים מאתגרים. הייתה זו למידה של שירים שהם נכסי צאן ברזל עבור כל השותפים בתהליך. המופע התנהל בתיבול של הומור קליל ודרמה ראויה לשבח“.
יזהר כהן העלה את כל חבורת הזמר על הבמה ושר אתם את השיר “עולה עולה“. מדובר באישיות נעלה מעבר להיותו זמר, שייצג ומייצג את מדינת ישראל באהבה וחום. בתום המופע, יזהר אמר: “אני מודה לכם שהזמנתם אותי עד הלום. 32 שנים לא עליתי לרמת הגולן ואני שמח שעשיתי את הצעד והגעתי לכאן“.
מאוחר יותר, יזהר כתב: “היה נפלא להכיר אותך רבקה ואת כל התושבים המדהימים והאיכותיים שלכם. מסרי לילדים תודה ושהם ריגשו אותי מאוד. תודה על הכול“.
