תחילת פרשת “תצווה” עוסקת בבגדי הכהונה, שהם התיקון לחטא אדם הראשון. גם מגילת אסתר מקדישה מקום מרכזי לבגדים – בגדי אסתר, השק והאפר של מרדכי, בגדי המלכות שהמן מלביש את מרדכי. יותר משהוא סמל, הבגד הנו מהות
“ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת… ועשו את בגדי אהרן לקדשו. ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי”.
לבגד ישנו משמעות גדולה בחייו של אדם, הבגד הנו מהות. פעמים רבות, הבגד מעיד על האדם עצמו.
בבריאת העולם, האדם היה שלם, כאשר הגוף היה מעין ביגוד לנשמה, אך לאחר החטא, האדם איבד ממעלתו וממדרגתו, האור שהיה בגדו החיצוני התעמעם והוא נזקק לבגדים לגוף. חטא זה של האדם הראשון זקוק לתיקון וליבון, על כן הקב”ה מצווה להכין בגדים שיחזירו את האור הראשוני לאדם ובגדי הכהונה הם התיקון.
“לשרת בקודש” – בגימטרייה 930, חייו של אדם הראשון היו 930 שנה.
דרך אגב, משה רבנו לא מופיע בפרשת “תצווה” כלל, מפני שהוא זכה לזכך את עצמו למדרגת אדם הראשון, שנאמר: “כי קרן אור פניו”, הוא אינו זקוק לבגדים הללו.
בפורים נהגו להתחפש. במגילת אסתר, אנו מוצאים עיסוק גדול בעניין הבגדים. נאמר: שאחשוורוש לבש את בגדי הכהן הגדול שהובילו מבית המקדש, “ותלבש אסתר מלכות” – לתקן את מלכות שאול, הסבא שלה, שלא הרג את אגג העמלקי ונענש בקריעת מלכותו
גם אנו, בני האדם, עושים תיקונים גדולים על ידי מצוות, כדי להחזיר את אותו אור מיוחד, שהקב”ה גנז אותו לצדיקים. אומר ה”אורח חיים” הקדוש, שהקב”ה גנז אותו באור של התורה וככל שאנו לומדים תורה יותר, אנו יונקים מן האור הזה והוא מאציל עלינו.
ישנן מצוות כמו טלית ותפילין, שהם לבושים של מצווה, “מעיל צדקה יעטני”. יש דברים שאסור לנו ללבוש כמו שעטנז וכו’. אומרים שבגד אחד יצא מגן עדן והוא הבגד שהקב”ה תפר לאדם הראשון והבגד הזה היה ספוג בקדושה ואור אלוקי, ???הוא אורם מאדם???. יש אומרים, שעל הבגד הזה רבו קין והבל, נמרוד לקח את הבגד הזה, עשיו לקח את הבגד הזה מנמרוד ויעקב גנב את הבגד מעשיו.
שני דברים יעקב לקח מעשיו במרמה: את הברכות ואת הבגדים. את הבגד הוא העביר ליוסף וזוהי כתונת הפסים ובעצם, בגד זה היווה מעין אדרת למנהיג ולממשיך השושלת.
עמלק, שהמן הרשע הוא מצאצאיו, הוא מזרע עשיו. עשיו זעק זעקה גדולה ומרה על לקיחת הברכות ויעקב יישב את הסכסוך הזה על ידי המפגש המפורסם עם המלאך שרו של עשיו ועם עשיו עצמו ואכן שינו את שמו מיעקב – העוקב, לישראל – ישר אל.
אך יעקב עדיין חסר את תיקון גנבת הבגד. במגילת אסתר, מרדכי היהודי סוגר מעגל על ידי כך שהמן הרשע מלביש את מרדכי בבגדי מלכות ומרכיבו על הסוס ובזה הוא בעצם נותן את ההנהגה למרדכי היהודי.
בפורים נהגו להתחפש. במגילת אסתר, אנו מוצאים עיסוק גדול בעניין הבגדים. נאמר: שאחשוורוש לבש את בגדי הכהן הגדול שהובילו מבית המקדש, “ותלבש אסתר מלכות” – לתקן את מלכות שאול, הסבא שלה, שלא הרג את אגג העמלקי ונענש בקריעת מלכותו, כאשר קריעת כנף מבגדו של שמואל הנביא סימלה זאת. מרדכי לובש בגדי שק, אסתר שולחת למרדכי בגדים, ושתי מתבקשת לבוא אל המלך ללא בגדים ובעצם, הבגד הוא מוטיב מרכזי במגילת אסתר.
בחג הפורים גם הקב”ה בעצמו מתחפש ומסתתר. במגילה עצמה אנחנו צריכים לגלות ולגלות את הסודות בהם מופיע הקב”ה, דרך המציאות והטבע ואף אסתר אינה מגלה את זהותה ואת עמה ומסתתרת מאחורי זהות בדויה.
חג הפורים הוא בעצם חג שלכאורה אין בו כובד ראש ומסרים גבוהים, אבל חז”ל ממשילים את פורים כיום הכיפורים. “חייב אינש לבסומי” – גם האדם שותה יין ולכאורה, מתחפש למשהו אחר ואז יוצאים ממנו בשמים, סודות ואורות, שאם האדם זוכה, הם אפילו יותר מיום הכיפורים עצמו.
“מגילת אסתר” היא “מגילת הסתר” ואדם הרואה את הקב”ה במגילה עצמה, בחיים הטבעיים, הוא במדרגה יותר גבוהה מאדם שמגלה את הקב”ה בקריעת ים סוף. כדי להתפעם ולומר “מי כמוך באלים ה'”, קל יותר על ידי חוויה כמו הנס הגדול שאירע על הים, אבל אדם שרואה בחיים הטבעיים את הקב”ה, כנראה שהגיע למדרגה יותר גבוהה.
