בימים אלה מסתיימת שנה ראשונה של פיילוט תוכנית “גוונים” בבי”ס “נופי גולן”. מהי בדיוק התכנית וכיצד היא עתידה לשנות כל מה שידענו על בית הספר? ראיון עם טליה הפתקה, מנהלת “נופי גולן” שמובילה את התכנית מרגע כניסתה לתפקיד, גם כן השנה
שליש מתלמידי שכבה ט’ של “נופי גולן” לא יזכו השנה לראות את הציון 90 בתעודות שלהם, אבל גם לא את הציון 50, או 40 לא עלינו. למעשה, הם לא יראו ציון בכלל.
יש דברים נוספים שתלמידים אלה לא זכו לחוות השנה: שיעורים בודדים ומקריים, הרצאות מפוהקות שסופן שינון לבחינה, מורה שיודע את כל התשובות… ולזמן מה גם שוט הבגרות נמחק מלוח הכיתה.
התלמידים האלה מסיימים בקרוב שנת לימודים במסגרת ה”פיילוט” של תוכנית “גוונים” אשר פועלת לראשונה בבית הספר “נופי גולן” בקצרין. התכנית מציעה פתרון לרעות החולות של תפיסות החינוך המיושנות בנות ה-200 שנים, אשר היו מותאמות לתוצר האנושי שנדרש למהפכה התעשייתית.
מהות הפתרון החדשני, אשר פותח ומיושם לראשונה בגולן, היא מבנה לימודים גמיש בו התלמידים מעורבים באופן פעיל בתהליך הלמידה, מביאים את עצמם לתוך תהליך הלמידה, לוקחים אחריות על הלמידה ועובדים בשיתוף פעולה עם עמיתים. מוריהם מעצבים סביבות למידה גמישות ובסטנדרטים גבוהים.
באומץ רב ומתוך אחראיות למשתתפים, התכנית אף בוחנת ומעריכה את עצמה כבר מיומה הראשון. היום היא גולת הכותרת של מודל חלוץ אשר בבסיסו מערכת קשרים הדוקה בין המוסדות האקדמיים באזור והקהילה המקדמת פעולות חינוכיות-חברתיות בגולן.
תכל’ס, במה מדובר?
ייחודה של התוכנית בשינוי של חמישה מרכיבים מוכרים עד עייפה שעומדים בבסיס התהליך החינוכי: במרכיב הזמן – לא עוד שיעורים בודדים ומקריים אלא שתיים-שלוש יחידות לימוד מרווחות ביום; מבחינת המקום – ממורה אחד ומספר תלמידים בכיתה לשלם של 48 תלמידים וחמישה אנשי צוות במקביל, במרחב משותף אבל דינאמי; מבחינת התכנים – מעבר ממקצועות נפרדים רבים לנושא חודשי מארגן הנלמד במספר תחומי ידע, דרכם שואלים, מביטים, לומדים, חוקרים ויוצרים; מבחינת השותפים – כולם – המלמדים והלומדים – עובדים יחד לפיתוח תכניות הלימודים, מהווים עמיתים ונוכחים במרחב הלימודי; והעיקר – עוברים מהוראה של שינון מידע ללמידה משמעותית רב-ממדית.
אבות התכנית ויוזמיה מלווים אותה ובמסגרת המכון לחקר הגולן מתקיים כבר השנה מחקר עיצוב (Design-based research) שמטרתו לאפיין את השינויים החינוכיים אשר מתרחשים בכיתה. המחקר בוחן למשל את השיקולים, הציפיות ושביעות הרצון של המורים, התלמידים וההורים מהתוכנית; את התפיסה החינוכית, את המטרות של התלמידים והמורים, כיצד מיושמות דרכי ההוראה ואם הן מתאימות בכלל למטרות שהוגדרו, כיצד תופסים התלמידים את סביבת ההוראה בהשוואה לעמיתיהם בכיתות רגילות.
מחקר ההערכה מתבצע על ידי המכון לחקר הגולן בשיתוף היחידה להערכה של המכללה האקדמית תל-חי. צוות המחקר כולל את פרופ’ שמואל שמאי, ליגת דאודי, קרן קופיעץ וד”ר עירית ששון.
אפשר לחלום חזון, להפליג בתיאוריות… אבל מישהו צריך להוריד את זה אפיים ארצה, אל מורים ותלמידים וכיתות.
כמו דבר בעיתו, היישום הונח בידיה של טליה הפתקה, אשר נכנסה השנה לכהונת ניהול “נופי גולן” והיא אומרת: “זה לא סתם קרה, לא סתם נבחרתי עכשיו לנהל. לפני עשר שנים המערכת לא הייתה בשלה למנהלת כמוני, הרי עשיתי שנים רבות דברים שהם ליד החינוך הפורמלי. זה לא צירוף מקרים והיום באמת יש הבנה, הן במשרד החינוך ואצל כל השותפים, שיש כאן משהו אחר, שיש כאן למידה משמעותית.
“זה התחיל בצוות היגוי בראשות הרב משה אגוזי, בעבר ראש הישיבה בחספין, שממשיך ללוות אותנו במשך יום בשבוע, פרופ’ שמואל שמאי היה בתמונה מתחילתה, סמי בר לב כמובן, פרופ’ משה ראובני ראש המכון, יהודה הראל, אשר יחד עם ד”ר עופרה שטיין, אז מנהלת ‘נופי גולן’, אמרו שצריך כאן משהו אחר. אני זכיתי שזה יצא לפועל בקדנציה שלי.
תעוזה כל כך גדולה, מדוע דווקא ב”נופי גולן” שבקצרין?
“בית הספר שלנו כבר שנים רבות עסוק בשאלה איך ייראה בית הספר העתידי. הבנו שהמורה לא יכול להיות זה שבא לכתה ואומר: ‘אני יודע, אתם לא יודעים, אז שבו בשקט. אני אכניס לראש שלכם את מה שבראש שלי, נעשה מבחן, תקבלו 80 ואז תהיו תלמידים טובים ואני אהיה מורה טוב’.
“מגוון שיטות הוראה כבר קיים בבית הספר, אבל זה אינו הסיפור כאן אלא בתפיסה שונה של מהות הלמידה. זו מהות שונה, אשר בבסיסה המורה הינו לומד בדיוק כפי שהתלמיד הינו לומד; שהאחריות על הלמידה היא על התלמיד. זה מקום של חשיבה ביקורתית, של עמידה ביעדים ובמטרות שאני, התלמיד, מציב לעצמי. זה מקום של שילוב דיסציפלינות, ניצנים של תפיסה זו כבר נבטו במערכת החינוך לאחרונה.”
דוגמאות לשילוב של תשוקות המורים עם דיסציפלינות של דעת
כיצד מסבירים לקורא החף את החשיבות הקריטית לשילוב הדיסציפלינות בגיבוש הלומד העתידי?
“בניגוד למבנה בחינות הבגרות, חשבנו שנכון ללמד לפי אשכולות של מקצועות וזה אחד המרחבים שבאמת פרצנו. הלכנו עם התשוקות של המורים כי בכתה ט’ ובשנה שאחריה, אין בחינת בגרות שמכוונת את מקצבי הלמידה ואפשר להיות יותר פתוח ויצירתי.”
תשוקות המורים? משמע?
“אמרנו שאם יש מורה שיכולה ללמד ב’גוונים’ ומתאימה לתפיסת החדשנות והתשוקה שלה הם מדעי החברה, אז בואו נבנה יום של למידה של מדעי החברה. בדקנו כמה זה בהלימה עם תכנית הלימודים וניסינו לא לפרוץ את כל הגבולות האפשריים בבת אחת.
“לקחנו את כל מדעי החברה: סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ולימדנו אותם ביחד, סביב נושא ההתבגרות, סביב נושא הג’נדר – המיגדר, וכך עשינו גם עם מדעי הטבע. את מתמטיקה ואנגלית השארנו כשפות. אנחנו קוראים לכל יום שפה; יש שפה שהיא אנגלית, שפה שהיא מתמטיקה, שפה שהיא מדעי הטבע, שלומדים שם הכל – קצת כימיה, פיזיקה, חקר, פרונטלי, קצת מכל דבר.
“בתחום ההומניסטיקה שגם היא שפה, אשר יש בה ספרות, היסטוריה, תנ”ך, עבדנו בתחילת השנה על נושא מרכז שהוא החלוציות. הרי אנחנו חלוצים בעצמנו; ראינו איזה פעילויות יש בנושא זה, איזה סיפורים שמתכתבים עם החלוציות יש בספרות. איפה רואים חלוציות בתנ”ך? איפה רואים חלוציות בהיסטוריה? משם עברנו לקולוניאליזם ושאלנו את עצמנו מהו ואיפה ראינו קולוניאליזם בספרות, בתנ”ך ובהיסטוריה.
להגיד לך שזה אחד לאחד תכנית הלימודים? לא. להגיד לך שההספק הוא בדיוק כמו בכתה רגילה? לא, זה צעד אמיץ שאנחנו מאוד מאמינים בו.”
האמנם המורה יסכים להכניס לכיתה שאלה שאינו יודע את התשובה עליה?
“יש מורים שיותר קל להם להיות במקום הזה, ויש שצריך לעשות אצלם שינוי תפיסתי מאוד משמעותי, זה לא פשוט אבל אנחנו מאמינים בזה. גמישות היא מלת המפתח בעבודה בתוך מרחב כזה. צריך כאן אנשים שמבינים את המהות, מאמינים בה, מוכנים לקחת סיכונים ולהיות במקום של לא-יודע ובמקום של חוסר ודאות מול תלמידים. לא פשוט למבוגרים בכלל וגם למורים להיות במקום הזה מול ילדים.”
האם זה אפשרי: 3-5 מורים ו-48 תלמידים בחלל אחד?
“הכתה מונה 48 תלמידים ובתוכה חלוקה פנימית לשלוש קבוצות. לכל קבוצה מחנך, שהוא המתקשר להורים, עורך שיחות אישיות, פותח איתם את הבוקר בשחרית וסוגר אתם באסיף. כל אחד מהמורים האלה מוביל תחום דעת; הילי מובילה מתמטיקה, מיכל מובילה את ההומניסטיקה, מירב – את מדעי החברה. בכל רגע נתון למורים האלה יש עוד מורים מן המניין שעוזרים להם, לפחות שלושה מבוגרים נמצאים בחלל הזה בכל רגע, כן, יש כאן השקעה, בהחלט.”
והבגרות, מה יהיה עליה?
האם מדדתם כמה אחוזים מהדרישות לבגרות מכסה למידה כזאת?
“החוויה הלימודית הזאת ממש לא נמדדת כמותית. דרך המחקר אנחנו יודעים להגיד בוודאות שבמתמטיקה לא כיסינו את כל החומר, אבל אנחנו חושבים ומאמינים מאוד שהתלמידים מקבלים כלים כל כך משמעותיים ומיומנויות שבעזרתן נסגור את החסר הזה. אבל תשמעי: יש כאן גם סיכון, זה לא רק סיכוי.”
האם יתכן שבכתה י”ב תגידו: חברים יקרים, בואו נעשה קבלנות לבגרות, אחרת יהיה לא טוב?
“זו אופציה בכלל לא רעה בכלל. אלה שאלות שאנחנו שואלים; לעשות מעין שנת מכינה, בה לומדים חודשיים לבגרות להיסטוריה למשל ומצליחים. השאלות נידונות בוועדות היגוי, אך אין לנו את כל התשובות.
“יש כל הזמן מתח בין המקום החדשני, היצירתי, הפתוח, לבין דרישות משרד החינוך שהן בחינות הבגרות. אנחנו חד-משמעית מחויבים לשמור על תלמידים, מאמינים בעצמנו וחושבים שנצליח לענות על הסוגיה בדרך של מכינה, מרתונים, למידה עצמאית בבית או למידה מרחוק.”
אני רוצה לשאול על שני נושאים: אהבה והנאה. האם כתת “גוונים” נושאת בכנפיה בשורה בעניינם?
“אני לא מוכנה להפריד את כלל בית הספר מהכיתות האלה. אני עומדת כל בוקר בשער בית הספר כדי להגיד לילדים בוקר טוב ומתרגשת מחדש כאשר כ-450 תלמידים מגיעים. זה לא ברור מאליו לגמרי ואני מעריצה אותם על זה: כל בוקר להתארגן, לקחת את התיקים והסנדויצ’ים, לצאת להסעה, או לבוא ברגל, זה אינו ברור מאליו. אני חושבת שהם באים לכאן כי הם יודעים שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים אותם. ייחודו של המקום הזה בהיותו באמת בית. זכות גדולה נפלה בחלקי לנהל בית ספר כזה, בו יש חוויה מאוד גדולה של ערבות, סולידריות, קבלה, למידה משותפת. זה מקרין על תלמידים באופן חד משמעי ואני לא מתביישת לומר שאני חושבת שתלמידים אוהבים את ‘נופי גולן’ ואוהבים לבוא אליו.
באשר לכיתת ‘גוונים’, ממצאי הביניים של המחקר מראים שביעות רצון מאוד גבוהה, של תלמידים והורים כאחד. זה מעניין ומפעים, כי ההורים נתנו ונותנים בנו אמון גדול והולכים איתנו. אבל… אנחנו לא מושלמים וחייבים לשפר כל הזמן.”
בקושי התחלתם וכבר חוקרים אתכם? מדוע לא לחכות שתשתפשפו קצת?
“כשנכנסתי לתפקיד ולמיזם הזה אמרתי שלא יתכן שלא יהיה מישהו שבודק ובוחן אותנו. פניתי אז לוועד המנהל והם אישרו תקציב למחקר הערכה ומדידה שמלווה אותנו, על מנת לבדוק את עצמנו וללמוד במהלך הטמעת השינוי מה החולשות והחוזקות; כל הזמן לבדוק את עצמנו איפה אנחנו עושים טוב או פחות טוב.
הרי מושקעים כאן הרבה מאוד משאבים אנושיים, תקציביים, מנטליים וחשיבתיים. כיצד אדע בסוף השנה אם הצלחתי או לא – לפי תחושת הבטן שלי? אם הילד מגיע מחייך בבוקר או לא? – זה לא מקצועי. רצינו מישהו מקצועי שמבין בהערכה ומדידה אשר ילווה את הפרויקט הזה.”
אם דיברנו על הערכה, איזו תעודה מקבלים ב”גוונים” בסוף השנה?
“בנינו גיליון הערכה חלופי, שכולו מילולי ולא מספרי, יש בו הרבה מאוד דגש על התהליך ולא על תוצאה. מפליא, דווקא הילדים הם אלה שמאוד חסר להם לדעת כמה קיבלתי בסופו של דבר. הם רוצים לדעת 70, 80 או 62… אבל מה שחשוב בכלל בית הספר זו ההערכה המילולית של המורים. אתה יכול לקבל 60 והערכה של המורה: תלמיד נהדר, משקיע, יישר כוח וכל הכבוד ויכול להיות תלמיד אחר שמקבל 90 והמורה כותב לו שהוא יכול יותר, שלא עושה מספיק מאמץ. השאלה היא איפה שמים את הדגש, לא עם איזה גיליון יצאתם. יש הרבה מאוד כוח למילים, את צריכה לדעת.”
ואולי בכלל מטופחת כאן כיתה אליטיסטית, עם אפיון סוציואקונומי גבוה?
“תמונת הכיתה כמו כלל בית הספר: שני-שליש גולן, שליש קצרין, זה משתקף בכיתה וגם במגמות. המצב הסוציואקונומי בכיתה לא יותר גבוה ואני יכולה להגיד שכל הורי ‘גוונים’ מאוד מגויסים לעזור לנו, לא משנה מה מצבם הסוציואקונומי או השכלתם; הם מבינים היטב למה אנחנו מתכוונים ורואים זאת בממצאי המחקר. בעיניי זה קסם, זה לא ברור מאליו.”
בית ספר שכולו “גוונים”?
מה קורה בשנה הבאה, בעוד שנתיים?
“אפשר בהחלט להגיד שכתת ‘גוונים’ צומחת; בשנה הבאה תיפתח כיתת ‘גוונים’ נוספת; כתה ט’ ‘גוונים’ תהיה י’ ‘גוונים’; תלמידים מ-ח’ יהיו ט’ ‘גוונים’.
לא ברור עדיין אם התלמידים יהיו במסגרת כזו עד י”ב. אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו, ויש לנו עוד הרבה מאוד מה לשפר. חשוב לי שתדעי שלא הכל מקסים ודבש, יש חלקים שלמים שאנחנו מודעים להם, יודעים אותם ופועלים כדי לשפר אותם. למשל במרחב הפיזי: בנינו כתה שהיא ‘פיילוט’ ואנחנו רואים היום שיש דברים שהם לא מדויקים שם, שחסרות פינות אינטימיות ושקטות, שחסר מערך למליאה. בשיפוץ הבא אנחנו כבר מתקנים, יש כל הזמן תהליך מקביל מאוד מאד יפה.”
את צופה שבית ספר שלם הופך ל’גוונים’ כאלה?
“זו שאלה מצוינת שאנחנו גם שואלים את עצמנו: האם זה מתאים לכולם? האם זה נכון לכולם? האם כל ילד יכול להיות לומד עצמאי בעל הנעה פנימית מאוד חזקה?
“החזון האישי והמקצועי שלי, כמנהלת בית הספר, הוא שבסופו של דבר נהיה ‘גוונים’ של ‘גוונים’: יהיו לנו מספר מרחבים שתהיה בהם קצת יותר הוראה פרונטלית וגם חווייתית, יהיו לנו מרחבים שיהיו הרבה יותר חווייתיים ומעט מאוד פרונטליים, קצת כמו שהמגמות מתנהלות. כי כבר היום, במגמת אמנות יש שש-שמונה שעות שבועיות עם עבודה הרבה יותר מעשית; גם בספורט, תקשורת ומגמת גיאוגרפיה שבה הכל מתוקשב; בפיזיקה עם החקר ועם המעבדות; בביולוגיה, שתלמידיה יוצאים למכון לחקר הגולן. זה מאוד מגוון גם כך וישארו רק מקצועות הליבה.
אבל המהות היא העיקר: שכולנו ביחד קהילה חינוכית-לומדת, זה המון”.
