על שלושה דברים מדינת ישראל עומדת: על היהדות, על הציונות ועל הדמוקרטיה. שלושה שהם משלב איתן. תוציא אחד מהם – הבניין כלו בסכנה
על שלושה דברים מדינת ישראל עומדת: על היהדות, על הציונות ועל הדמוקרטיה. אין כל סתירה בין המרכיבים הללו. הם משלימים זה את זה ואם נשכיל לחזק ולטפח אותם, נבטיח את ביתנו הלאומי כבניין עדי–עד. אולם אם ניטול, חלילה, אחד מן האדנים הללו, נסכן את הבניין כולו.
המהפכה המשטרית היא איום של ממש על הדמוקרטיה הישראלית. אין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק, שהכול כפופים בה לחוק, שהכול שווים בה בפני החוק, שיש בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים, שיש לה מערכת משפט חזקה, עצמאית ובלתי תלויה. כל אלה ייעלמו, אם תיושם, חלילה, המהפכה המשטרית. האיום על הדמוקרטיה הוא איום קיומי על מדינת ישראל.
יש בעיות במערכת המשפט הישראלית. יש בה יתר אקטיביזם שיפוטי; התערבות בנושאים ערכיים שבית המשפט אינו צריך להתערב בהם. יש בחברה הישראלית מִשפוט–יתר, שלעתים תוקע מקלות בגלגלי העשייה ופוסק פסיקות דיכוטומיות של אסור או מותר, במקום שיש להשאירו לשיח חברתי ופוליטי, לפשרות ולהסכמות. הייתה גם בעיה של מונוליטיות אידאולוגית בבית המשפט העליון, שנפתרה מאז השינוי המבורך – תיקון סער ב-2008, שחייב הסכמה בין הצדדים בוועדה למינוי שופטים והביא לאיזון בין שופטים אקטיביסטיים לשופטים שמרנים. זו הדוגמה לדרך שבה צריך להתמודד עם הבעיות במערכת. דרך ההידברות וההסכמות הרחבות.
כשיש כאב ראש – עריפת הראש אינה פתרון. המהפכה המשטרית היא עריפת הראש, היא שפיכת התינוק עם המים. משמעותה היא הפיכת הרשות השופטת לזרוע של הממשלה, השולטת בלאו הכי בכנסת. אין אף דמוקרטיה בעולם הפועלת כך
מרוץ הרסני
כשיש כאב ראש – עריפת הראש אינה פתרון. המהפכה המשטרית היא עריפת הראש, היא שפיכת התינוק עם המים. משמעותה היא הפיכת הרשות השופטת לזרוע של הממשלה, השולטת בלאו הכי בכנסת. אין אף דמוקרטיה בעולם הפועלת כך. לכל סעיף במהפכה המשטרית ניתן למצוא סעיף דומה בדמוקרטיה אחרת, אך שם הוא מאוזן ונבלם במכלול החוקים. השילוב הקטלני של כל סעיפי המהפכה, וזו רק הפעימה הראשונה שלה, יביא לרודנות הרוב, כמו ברוסיה של פוטין ובטורקיה של ארדואן.
אחד המסרים במאבק שלנו בשנות ה-90′, נגד הנסיגה, היה: “עקירת יישובים קורעת את העם“. גם היום, עקירת הרשות השופטת קורעת את העם. מדובר בלא פחות מעקירת הרשות השופטת, כרשות עצמאית. מרוץ האמוק של הדי-9, מרוץ של שכרון כוח ותאוות נקם, מרוץ מתוך אובססיה של לדרוס, לרמוס, להרוס – הוא מרוץ הרסני שמרסק את החברה הישראלית.
יש לעצור את מרוץ האמוק הזה. יש לעצור את בליץ החקיקה המסוכן הזה. את המהפכה ההרסנית הזאת יש להמיר בהידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה, על בסיס מתווה הנשיא. הרפורמה הזאת תהיה שונה מאוד מהמהפכה המשטרית.
במרבית הנושאים שעל הפרק, ניתן להגיע להסכמות ולפשרות. בנושא אחד, אסור להתפשר – בכל הקשור לטוהר מידות, לניקיון כפיים. בנושאים הללו – אין פשרות. אין פשרה עם השחיתות; לא חצי חוק צרפתי ולא רבע חוק דרעי. בדיוק כפי שכל השופטים השמרנים, אגב, כולל אלרון, אם מבינים את עמדת המיעוט שלו, פסלו את חזרתו של דרעי לממשלה. כי מדובר בשופטים שמרנים, אך שופטים המחויבים לחוק, לצדק ולמשפט ולא אומרי–הן שייבחרו בידי השליט ויהיו מחויבים לו, על פי עקרונות המהפכה המשטרית.
החברה הישראלית נמצאת במצב מסוכן ביותר. מצב שבו על הגה השלטון נמצאים שורפי האסמים. גם בקרב המחאה יש שורפי אסמים, הגם שהרוב המוחלט של מאות אלפי המוחים רחוקים מכך. יש לגנות את האיומים באלימות
סוכת שלומנו
החברה הישראלית נמצאת במצב מסוכן ביותר. מצב שבו על הגה השלטון נמצאים שורפי האסמים. גם בקרב המחאה יש שורפי אסמים, הגם שהרוב המוחלט של מאות אלפי המוחים רחוקים מכך. יש לגנות את האיומים באלימות ואת האיומים בירידה מן הארץ, סרבנות והוצאת כספים מן המדינה. אין לנו ולא תהיה לנו ארץ אחרת! אין לנו ולא תהיה לנו מדינה אחרת! ואנו נאבקים על דמותה.
אל מול הדהרה לתאונת דרכים קטלנית, נעלה על נס את הערכים של ממלכתיות, של אחדות ישראל ושל אהבת ישראל, של חתירה להסכמה רחבה על רפורמה בונה, במקום המהפכה ההרסנית.
כתב אהוד מנור בשיר המולדת הנפלא “ללכת שבי אחריך“:
עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה?
נקוה שהד קולה של המחאה הפטריוטית, מחאת דגלי הכחול–לבן, העולה מעשרות מוקדים בכל רחבי הארץ, מדי מוצ“ש, יקרב ויקדם את התגלות סוכת שלומנו.
