משמר הירדן הישנה, על גדות הירדן, נכבשה במלחמת העצמאות על ידי הסורים, נמחקה ונשכחה מלב. לאחרונה, הוקם מוזאון במקום המספר את סיפורי הגבורה של חבריה
אביתר ליכטמן, בית ספר שדה “קשת יהונתן”
לתגובות ותוספות: evykeshet@gmail.com
את הפינה השבוע, נקדיש למושבה משמר הירדן. את משמר הירדן אנו מכירים כיום כמושב, על כביש 91, צפונית לצומת מחניים. אבל השם משמר הירדן הוא שמה של מושבה פעילה, שישבה ממש בסמוך לנהר הירדן, ליד גשר בנות יעקב, אך נעלמה מהמפה במלחמת העצמאות. מתי הוקמה המושבה? מי הקים? לאן התפנו תושביה?
מי שנטע את היסודות הראשונים במושבה היה דוד לובובסקי, איש עסקים מליטא, שהיגר לארה”ב ובהמשך, עלה לארץ ישראל והתיישב במושבה יסוד המעלה, על “גדות ים סומכי”, כפי שכונה אגם החולה באותם ימים. הוא החליט לרכוש אלפי דונמים ממשפחת עבו הצפתית, באזור שסמוך לגשר בנות יעקב, מצד מערב ולהקים שם חווה חקלאית, שתיקרא על שם אשתו שושנה – “שושנת הירדן”. בחזונו, ראה לובובסקי את המקום הופך גם לבית מלון, לאור מיקומו המרכזי בדרך שבין הגליל לגולן ובין ארץ ישראל לגדה המזרחית של הירדן.
אך חלומות לחוד ומציאות לחוד. הפרויקט של לובובסקי לא מצליח להתרומם, אך הוא לא נוטש את המקום. מי שיבוא לעזרתו, הוא דוד משה שו”ב, ממקימי ראש פנה ואיש עשייה במושבות הגליל. הוא קונה מלובובסקי את רוב השטח ומעלה למקום קבוצה של מתיישבים מצפת וממושבות הגליל. עם השנים, הלכה המושבה ופרחה אך במקביל, התמודדה עם קשיים רבים. מיקומה באזור הספר של ארץ ישראל הוביל להתקפות והיתקלויות רבות עם שבטים בדואים נודדים. בסוף מלחמת העולם הראשונה, מצאו עצמם התושבים בחזית הקרב בין העות’מנים לבריטים, שעשו את דרכם לתוככי הארץ. אל כל אלו, הצטרפו המחלות שאפיינו את האזור, בראשן הקדחת, שהפילה חללים רבים.
ביניים: רבקה
המושבה סבלה גם מניכור מסוים מצד המוסדות הלאומיים וצרכיה, הן בהיבט החקלאי מבחינת סיוע בציוד ועזרה כלכלית, והן בתחום הביטחוני, לא קיבלו מענה הולם. בשנות ה-30′, הגיע גרעין בית”ר לתגבר את המושבה. אחד הסיפורים הכואבים הוא סיפורה של רבקה גרבובסקי, שחיה במקום עם בעלה חיים ויחד טיפחו משק חקלאי, על אף כל הקשיים. במהלך המרד הערבי הגדול, ירדו בעלה ובנה לשאוב מים מהירדן ונרצחו בדרכם. רבקה החליטה להמשיך לחיות במושבה.
במלחמת העצמאות, פשטו הסורים על המושבה הקטנה באלפיהם, כאשר התגבורת של האצ”ל, שהגיעה מרחוק, לא הצליחה להתקרב למקום ולסייע להם. רבקה, כמו שאר האנשים במושבה, לחמה כתף אל כתף לצד בנה השני, עד שכדורי הסורים הכריעו אותו. המושבה נפלה והיא נלקחה בשבי, יחד עם שאר החברים שנשארו בחיים. רק שנה לאחר מכן, לאחר שחזרו מהשבי, ניתן להם לאסוף את שרידי החללים. בית הקברות של המושבה נמצא כ-500 מטר דרום-מזרחית אליה, במורד הכביש והמצבות במקום מספרות בשתיקתן את סיפורה.
לאחר החזרה מהשבי, התפזרו התושבים ברחבי הארץ ועל אדמות המושבה הוקם קיבוץ גדות והיישוב “בני צפת”, שבהמשך שונה שמו למשמר הירדן. כיום, ניתן לראות חלק משרידי המושבה ובמקום הוקמה אנדרטה גבוהה ומרשימה לזכר נופלי המקום.
לאחרונה, הוקם גם מוזאון במקום, במטרה להנציח את זכרה של המושבה שנשכחה מלב וכעת עושה את דרכה חזרה לתודעה הלאומית שלנו, על סיפורי הגבורה הרבים שלה.
