הלכתי עם חברה לקוראת בקפה. אני חובבת מיסטיקה, נבואות וכשפים. במיוחד, אם מדובר בדברים טובים ובבשורות טובות. בסיכומו של עניין: תחשוב טוב – יהיה טוב
חברה טובה הזמינה אותי יום אחד לביקור אצל קוראת בקפה. מיד התלהבתי מההזמנה והרי אני ידועה כחובבת מיסטיקה, מכשפים, פיות, רבנים, קברים, מזוזות, נרות וגם קוראים בהילות, בכף יד, בכפות הרגליים, בתקשור ובקפה – כל אלו העוסקים במסרים, נבואות וכישופים. זה לא שאני הולכת אחריהם בעניים עצומות, אבל מודה שזו חולשה שלי. הסקרנות המוגזמת, שיש אפילו שטוענים שזה חיסרון, אבל זאת אני, סקרנית לכל מה שנוגע ברוח ובעולמות נסתרים ואולי זה גם החיפוש שלא נגמר אחרי האושר וההגשמה ועוד כל מיני תשובות שאני מחפשת בחיי.
אז קיבלתי את ההזמנה בשמחה ובלי לספר לאיש שאתי, נסענו לקוראת בקפה, באחד הכפרים הדרוזיים. אם האיש היה שומע על זה, היה מעקם פרצוף, או שאומר בביטול “לא נמאס לך מהשטויות…” ואני בסך הכול רציתי לשמוע קצת בשורות טובות וחיזוקים. התירוץ הכי טוב היה שהלכתי לסתם יום של כיף עם חברה, סוג של בילוי לא מחייב.
נכנסנו לביתה של הקוראת בקפה, שהיה בית די רגיל, חמים ונעים. בסלון, תמונות של בני משפחה, מזרקת מים קטנה וכל מיני אבנים וקריסטלים שיצרו קצת אווירה. הופתעתי ממראה האישה שהיה רגיל לגמרי. דמיינתי לי כנראה דמות מהאגדות, עם מטפחת קשורה על הראש, לא יודעת למה… היא הייתה אלגנטית ומטופחת, עם עברית לא לגמרי רהוטה, מה שנתן קצת טעם מיוחד לחוויה.
היא אירחה אותנו בסלון שלה, עם שתי כוסות קפה קטנות ויפות, מעוטרות בפרחים. זה היה קפה שחור חזק, שלא היה טעים לי במיוחד ועל אף הסקרנות והציפייה לשמוע מה רואים עליי בקפה, לגמתי ממנו לאט לאט ואז, כשנשארה לגימה אחרונה בכוס, הגשתי לה אותה בחזרה. היא חיממה אותה בידיה, הניחה אותה מעט על תנור העצים, שעמד במרכז הסלון, כנראה כדי שהגרגרים יתייבשו ואז היא החלה לסובב את הכוס ולהסתכל.
היא ראתה דברים נפלאים… גשר ארוך, ואור, ודגים וכתר של מלכה. היא ראתה בקפה שהילדים שלי אוהבים אותי ורוצים לשמוע את דעתי. היא גם ראתה שאני אישה טובה, יש לי עכשיו הוכחה… ועוד כל מיני דברים שכיף לשמוע
מחשבה יוצרת מציאות
האמת, היא ראתה דברים נפלאים… גשר ארוך, ואור, ודגים וכתר של מלכה. היא ראתה בקפה שהילדים שלי אוהבים אותי ורוצים לשמוע את דעתי. היא גם ראתה שאני אישה טובה, יש לי עכשיו הוכחה… ועוד כל מיני דברים שכיף לשמוע. היא שפכה את מעט הנוזל שנשאר על צלוחית קטנה והמשיכה להסתכל ולקרוא עוד כל מיני פרטים נחמדים. הבטיחה כמה הבטחות שיתרחשו עוד שלושה ימים, שבועות, או חודשים. היא ראתה דברים שקרו, שהיו לגמרי נכונים והאמת היא שכמעט כל מה שאמרה מצא חן בעיניי, בעיקר דברים טובים ובשורות טובות, ממש כמו שרציתי לשמוע.
יצאתי ממנה שמחה ומרוגשת לשמע הבשורות הטובות. מחייכת מפה לאוזן, התקשרתי אל האיש לספר לו את הבשורות שאמרה לי הקוראת בקפה. תיארתי לו לפרטי הפרטים מה אמרה, את ההבטחות ואת הדברים שהולכים להתרחש בחיי. האיש, שמעדיף לשמוע לעצת רבנים לשם שינוי, לא אמר לי “מה זה השטויות האלה שלך“. הוא הקשיב בסבלנות ואז אמר: “לא משנה אם היא קוראת בקפה, בקריסטלים, או בהילות. את יודעת שאני לא אוהב את הדברים האלה, אבל מה שחשוב זה שתאמיני שכל הטוב הזה הולך להיות באמת. אני לא מאמין בקוראות בקפה והילות, אבל אני כן מאמין שכשמאמינים שמשהו טוב עומד לקרות, יש סיכוי טוב שהוא באמת יקרה“.
במילים אחרות, כמו שאני תמיד אומרת, מחשבות יוצרות מציאות. לסיכומו של יום הכיף, אצל הקוראת בקפה: תמיד כיף בילוי של חברות וזו הייתה חוויה נחמדה שגרמה לי לחייך ולהאמין שמשהו טוב באמת עומד להתרחש.
