בשמחת תורה, סיימנו את הפרשה האחרונה בתורה, “וזאת הברכה” ומיד, ללא הפסקה, התחלנו את הקריאה מחדש בפרשה הראשונה – “בראשית”
בסימנה טבא – בסימן טוב, מתחילים אנו מחזור חדש של קריאת התורה, לאחר שסיימו את פרשת “וזאת הברכה אשר ברך משה את בני ישראל” ומסיימת הפרשה “לעיני כל ישראל”, מתחילים אנו את ספר בראשית, בפרשה המתחילה באות ב’ – “בראשית”.
העלינו בשמחת תורה את “חתן תורה”, “חתן בראשית” ולא עשינו הפסק בין סיום התורה לתחילת התורה, מעין מעגל מתמשך שאין לו סוף.
בשמחת תורה, רקדנו עם התורה, כאשר ספר התורה היה סגור ללא הבחנה בין היודעים לקרוא בתורה, לאלה שאינם יודעים לקרוא.
מציאות של ספר התורה מביעה שייכות לכל אחד מישראל, כמאמר חז”ל. שישים ריבוא אותיות שישראל יקבלו בתורה, לכל אחד מישראל יש קשר לאות המסוימת בתורה, המאירה את חייו. “וחיי עולם נטע בתוכנו” – לכל אחד יש נטיעה של תורה.
אומרים: “הקב”ה הסתכל באורייתא וברא עלמא” – כלומר, ספר התורה הנו בחינת התכנית האלוקית לבריאת העולם. כל אות ואות יש בה כדי להשפיע כל הכלל ועל הפרט ועל חוקי הטבע ועל התנהלות העולם. לא בכדי, התווכחו המלאכים עם הקב”ה על נתינת התורה לילוד אישה. טענו המלאכים, שהקב”ה מפקיד כך את העולם בידי בשר ודם.
האדם היהודי רצוף באותיות במהלך חייו, תפילין בבר המצווה, מזוזה בפתח ביתו, ספר תורה המלווה אותו בכל ימות השבוע, ישנו קשר אמיץ בין האותיות לבין האדם הפרטי ולעולם כולו, עד כדי כך, שהזוהר אומר שכאשר ישנה בצורת, לוקחים ספר תורה לבית העלמין ומבקשים מהאבות הסבר מדוע לא יורדים גשמים, שכן התורה היא תכניתו של העולם ועל פי התורה, צריך לרדת גשם.
באחת הפעמים ענה הקב”ה לאברהם – בניך משקרים בשמי? שכן בספר התורה שלהם חסרים האות ו’ – הספר לא מושלם ולכן לא יורדים גשמים.
האדם היהודי רצוף באותיות במהלך חייו, תפילין בבר המצווה, מזוזה בפתח ביתו, ספר תורה המלווה אותו בכל ימות השבוע. ישנו קשר אמיץ בין האותיות לאדם הפרטי ולעולם כולו, עד כדי כך שהזוהר אומר שכאשר ישנה בצורת, לוקחים את ספר התורה לבית העלמין
“אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי” – אומרים חז”ל שחוקות שמים וארץ תלויים בתורה. בתלמוד התורה ובכתיבתה, אנו מחדשים כל רגע ורגע את מעשה בראשית. עם ישראל שמח להיות שליחו של הקב”ה בקיום העולם.
במתן תורה, קיבלנו את התורה וזכינו לשבת ארבעים שנה בסוכות במדבר, בחינת “ישיבה” לעם כולו, ישיבה בה עוצבו ערכיו וייעודו של העם היהודי, כבחור ההולך ללמוד בישיבה, או בקולג’, ושם הוא קונה תורה ומעצב את אישיותו ואת תפקידו בעולם. תקופה זו היא תקופה שמלווה אותו במשך כל ימי חייו. כך גם עם ישראל – לאחר צאתם ממצרים, עם עבדים, למדו הם בסוכה, מפי משה רבנו, את התורה ואת ערכיה. ברוך ה’, אלפי שנים לאחר מכן, התורה מאירה על ידי עם ישראל, את העולם כולו ומצעידה אותו מחיל אל חיל, בלי פרופורציה לכמותו המספרית.
“בראשית ברא אלוהים… ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור”. האור של היום הראשון שונה הוא מהאור שאנו רואים היום, כי המאורות, השמש והירח, נבראו רק ביום הרביעי. אומרים חז”ל, שאת האור הראשוני גנז הקב”ה, והיכן גנזו? אומר “האור החיים” הקדוש: גנזו בתורה, זה האור הבוקע מתוך האותיות בתורתנו הקדושה. על כך אומר רבי מאיר: אל תקרא “כותנות עור”, לא בכדי קרן אור פני של משה וזאת משום שהוא הידבק בתורה באופן המוחלט.
מספרים על רבי חנינא בן תרדיון, שכרכו אותו עם גווילים של ספר תורה והעלו אותו על המוקד, משום שהוא למד תורה בשעת השמד. שאלו אותו תלמידיו: מה אתה רואה, הוא אמר רואה אני גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר.
עולמנו מוקף באותיות גדולות וקטנות, אותיות פורחות באוויר, אותיות ה’. אשרינו, מה טוב חלקנו, שיזכנו הקב”ה להיות מחזיקי התורה. “עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר”.
שבת שלום
