הוא יזם עסקי וחברתי והבעלים של "סינרג'י" – חברה המתמחה בניהול וליווי רכש תעשייתי בסין. בשישי, אחרי ההתחייבויות, הוא פונה לעבוד בגינה ו"אין דבר שאני אוהב יותר מאשר הזמן הזה". האורח שלנו לשבת הוא נדב בן סימון, ממעלה גמלא
קצת על עצמך
"נדב בן סימון, בן 41, נשוי למרינה המופלאה ואב לשלושה בנים – נועם (שש), יובל (ארבע) ועפרי (שנה). אני בן לאושי ואפי, שהקימו משפחה נפלאה, תומכת ומאפשרת, שאני מאמין שרק בזכות החינוך הערכי ורוח החופש שספגנו בבית היה לי את האומץ לצאת להרפתקאות השונות בחיי".
איפה נולדת וגדלת?
"גדלתי בדרום, בין באר שבע לגדרה. אבא שלי היה איש צבא, אז נדדנו לא מעט בעקבות התפקידים, אבל את מרבית ילדותי העברתי בגדרה".
מגורים
"מעלה גמלא.
"תושב הגולן בשלוש שנים האחרונות, מאז שחזרנו מסין, שם שני הגדולים נולדו. אחרי כמעט עשור בסין, החלטנו לחזור ארצה, רצינו לחיות חיי קהילה באזור עם טבע ושפיות והגולן, ומעלה גמלא ספציפית, נותנים לנו את כל זה, מעל ומעבר. אנחנו מאוד מאוד אוהבים את החיים כאן. אני מאוד מתחבר למה שכתוב על האוטובוסים של המועצה 'הגולן – פתוח לחיים'".
עיסוק
"יזם עסקי וחברתי. הבעלים של 'סינרג'י' – חברה המתמחה בניהול וליווי רכש תעשייתי בסין. כלומר, אנחנו מסייעים ליצרנים בארץ לעשות רכש בטוח, יעיל ואיכותי של מכונות אוטומטיות, קווי ייצור ופתרונות תעשייתיים מתקדמים בסין.
"עברנו לסין, בעקבות מלגת הלימודים של מרינה בבייג'ינג. מרינה דוברת סינית ברמה גבוהה מאוד ועשתה את התואר השני שלה בסין. בהמשך, זכינו להקים ולנהל את המפעל החברתי הראשון מסוגו בסין לתעסוקה שוויונית, עבור אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות. המפעל שלנו היה ספק מהשורה הראשונה של יצרני הרכב הזרים בסין והתנהל ברמה טכנולוגית מטורפת. כך נחשפתי לעוצמה ולקִדמה של התעשייה בסין וזהו המקור לחזון העסקי שלי – ההבנה שחוסנה של ישראל תלוי במידה רבה גם בכוחה התעשייתי ושבסין נמצאים הכלים לשם כך.
"אני מאמין שהמגזר התעשייתי בישראל יכול וצריך לחוות תחייה מחודשת ולתפוס את מקומו כקטר השני של המשק, לצד מגזר ההייטק. לשם כך, אנחנו יכולים וצריכים להשכיל ולשלב בין יכולת הביצוע בסין לחדשנות והיצירתיות בישראל. זהו משהו, שלצערי, אנחנו לא עושים מספיק בארץ. סין היא הרבה מעבר למפעל של סחורות. יש לנו המון מה לשתף פעולה אתם ברמה הטכנולוגית ואת זה אנחנו מקדמים בכל הכוח.
"אחרי החזרה לארץ, התבלטנו מה לעשות מבחינה מקצועית, הקמנו שני עסקים. את 'סינרג'י' ואת 'הסינולוגית'. המלחמה הגיעה לא הרבה אחרי שחזרנו, אני נקראתי למילואים ומרינה עשתה שירות 'מילואים' משמעותי גם. היא זכתה במכרז של המדינה לעשות את ההסברה ברשתות החברתיות בסין. פרויקט מורכב ורגיש, שהיא ניהלה במדינה, שבה לנסות לקדם אג'נדה הסברתית שמנוגדת לזו שהממשל מקדם, זה חתיכת אתגר. היא הצליחה בזה מאוד. עם עשרות מיליוני צפיות ושיתופים לתכנים שהסבירו את הנרטיב הישראלי אל מול שיטפון של פייק ושנאה שגאו ברשתות החברתיות, באותה תקופה קשה".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי מתחיל אצלי בשיעור יוגה ב'אתנחתא', בגמלא, אצל המורה המופלאה יעל, שבזכות היוגה שלה, אני מוריד את כל הלחץ של השבוע שעבר. משם, ממשיך לקניות ואז יש לנו כלל: ביום שישי, כשהילדים בגן ובבלתי פורמאלי, אנחנו מתלבשים על הבית עם מוזיקה ברקע – אני חזק במטבח ובחלונות.
"אחרי שסיימנו עם זה, אני פונה לחלק האהוב עליי בשבוע, העבודה בגינה – יש לנו גינת ירק קטנה, גינת תבלינים ופיסת דשא שפונה לנוף, אין דבר שאני אוהב יותר מאשר הזמן הזה.
"בערב שישי, יש אצלינו מסורת של ערב פיצה וסרט עם הילדים. אנחנו עושים פיצות מעולות בבית! הסרט יהיה בדרך כלל מהקלאסיקות הישנות של דיסני, להכיר לילדים קצת דברים אחרים. כולנו ממש מחכים לזמן הזה בשישי בערב".
זיכרון ילדות משבת
"ארוחות שישי אצל סבתא ננה בגן יבנה. בית קטן, מלא אנשים, השולחנות כבר גולשים למרפסת ולגינה, כל בני הדודים נפגשים (ויש הרבה, בלי עין הרע), משחקים, מדברים, המבוגרים בשולחן צוחקים ומדברים פוליטיקה, הערב נמשך עד מאוחר. זיכרונות נפלאים ופשוטים של ילדות".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בטח. אחרי הגינה, זהו טקס סוף השבוע שלי. אני מקבל בשישי בבוקר את מהדורת סוף השבוע של הארץ. הילדים יודעים, מיד כשהם מתעוררים, להביא לאבא את 'העיתון המגולגל שהוא אוהב'. כמובן שגם ספרים, אני מאוד אוהב לקרוא ומשתדל לקרוא, גם אם קצת, כל יום. כרגע, קורא את 'והיום איננו כלה' של צ'ינגיס אייטמטוב, ספר מאוד מיוחד".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"זמן האיכות עם המשפחה. אנחנו משתדלים לצאת כל שבת בבוקר לפיקניק עם ג'חנון הום-מייד, כל שבת במקום אחר בגולן. ככה אנחנו לומדים להכיר את האזור. חוץ מזה, הזמן בבית, לבלות עם המשפחה, זו שבת עבורי".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי רוצה לבלות יותר עם המשפחות שלנו. בחרנו לגור בגולן שזה קצת רחוק, אבל מצד שני, צמצמנו מרחק בצורה משמעותית לעומת התקופה שחיינו בסין. ההורים שלי בגדרה, אחי הבכור בניו יורק, אחי הגדול בתל אביב ואחותי גרה בנאות סמדר, שבערבה, ככה שכולם קצת מפוזרים. ההורים שלי משתדלים להגיע אלינו לפחות לסופ"ש אחד בחודש, שזה טוב ולשמחתנו הרבה, חמותי המופלאה עברה לגור לידינו, במעלה גמלא וגם גיסתי צמצמה מרחק, לכפר הנשיא. אז בהחלט הדברים במגמת שיפור ואנחנו הרבה יותר עם המשפחה".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"משתדל מאוד מאוד לבלות את שעות הפנאי עם המשפחה שלי – אין יותר טוב מזה. להיות בערב בבית, עם הילדים, זה הזמן שאני מרגיש הכי משמעות. אנחנו בלי טלוויזיה בבית, אז אין הרבה ברירה מלהיות ביחד, להשתגע, לריב (הבנים רבים בלי סוף), ליהנות ולאהוב – בסופם של דברים, הזמן המשפחתי הזה ביחד הוא עבורי העיקר".
איך השפיעה עליך המלחמה?
"כמו על כולנו… קשוח. אני חושב שאין אדם בישראל שהמלחמה לא נגעה בו, בדרך זו או אחרת.
"היו לנו שנים לא פשוטות, איבדנו משפחה וחברים. בת דודי, לבנת קוץ (לוי) נרצחה בכפר עזה, היא וכל משפחתה – בעלה אביב ושלושת ילדיהם רותם, יונתן ויפתח. אין באמת מילים לתאר אובדן כזה והכול מתגמד לעומתו.
"לצד האובדן העצום, עברנו תקופה מאתגרת כשאני במילואים ומרינה בהיריון ולבד עם הילדים. אבל עברנו את זה ואני מאמין שמכאן, דברים נמצאים במגמת שיפור".
מהו המוטו שלך בחיים?
"'הכול מסתדר בתנועה' – זה משפט שאבא שלי תמיד היה אומר לי וזה היה מעצבן אותי כל כך. הייתי ילד קצת חולמני ומרבה להתלבט לפני כל החלטה ואבא שלי היה אומר לי את זה פעם אחרי פעם. היום, אני כבר יודע כמה הוא צודק. כשקשה – רק צריך להמשיך לנוע, להיות בעשייה והדברים יסתדרו".
מהו החלום שלך?
"יש לנו חלום משפחתי לצאת לטיול בקרוואן, מאירופה עד סין. יצא לנו לטייל כמשפחה בקראוון במזרח ובאירופה ועבורינו זו הדרך המושלמת לטייל – הכול עליך ובכל בוקר, אתה במקום חדש. כשחזרנו מסין, הצבנו לעצמנו יעד – לצאת בסוף 2028 לטיול, למשך שנה. לאחרונה, עשיתי רישיון למשאית, כי לטיול כזה צריך קרוואן/משאית קצת יותר רציני ובשנה הבאה, אני מתכנן ללמוד מכונאות רכב בסיסית, כדי שאוכל לתחזק את הרכב במסע. למרות שאני חייב להתוודות, גילינו שאנחנו מאוד אוהבים את החיים בגולן, אז אולי נדחה קצת את התוכניות…".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"את הנופים, את הטבע, את קצב החיים. בכל פעם שאני חוזר מהמרכז, איך שמתחילים את הירידה מצומת עמיעד, הכנרת והגולן נפתחים לפניך ואני נושם אנחת רווחה ומרגיש שהגעתי הביתה".
מה אתה מאחל לעצמך?
"אני מאחל לעצמי להמשיך את מסע חיי כפי שהוא. ברגעים של הכרת תודה, אני מרגיש שיש לי כל מה שיכולתי לבקש ומעבר לזה, אז נשאר לי רק לבקש להיות יותר בהכרת תודה ובהערכה לכל זה".
