80 שנה מלאו להקמת הפלמ“ח, יחידת העילית של כוח המגן העברי ביישוב היהודי בארץ ישראל לפני הקמת המדינה וחוד החנית של צה“ל במלחמת השחרור. חלק א‘

היום, 15 במאי, מלאו 80 שנה להקמת הפלמ“ח, פלוגות המחץ של “ההגנה“. התאריך העברי של האירוע, ולא בכדי, היה ל“ג בעומר, החג שהציונות אימצה וציינה אותו כחג הגבורה.

הפלמ“ח פעל במשך שבע שנים, מהקמתו ב-1941 ועד פירוקו, בפקודת בן גוריון, לאחר הקמת המדינה. היה זה הכוח המגויס היחיד של “ההגנה“, שברובה התבססה על התנדבות של אנשים בשעות הפנאי שלהם. הפלמ“ח היה יחידת העילית של כוח המגן העברי, ביישוב היהודי בארץ ישראל, לפני הקמת המדינה וחוד החנית של צה“ל, במלחמת השחרור, עד פירוקו והשתלבות חטיבותיו בכלל צה“ל.

מפקדו הראשון של הפלמ“ח היה יצחק שדה ואחריו – יגאל אלון. הפלמ“ח הוקם, בתמיכת הבריטים, בתקופת מלחמת העולם השנייה, כדי לפעול בעורף האויב, בסוריה ובלבנון, שהיו תחת שלטון צרפת של ממשלת וישי הפרו–נאצית וכדי להילחם בקרבות נגד הצבא הגרמני, אם יגיע לארץ ישראל. בהמשך, פעל הפלמ“ח במלחמה בשלטון הבריטי, בהעפלה ובמלחמה בערבים במלחמת השחרור.

כוחות הפלמ“ח חיו ופעלו בקיבוצי הקיבוץ המאוחד ולאחר מכן גם בקיבוצי “השומר הצעיר” ושילבו אימונים ועבודה. שדרת הפיקוד של הפלמ“ח הייתה של חברי הקיבוץ המאוחד. טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, היה מעין מנהיג רוחני של הפלמ“ח. בן גוריון כינה ברשעות את הפלמ“ח “הצבא הפרטי של טבנקין“, יריבו הפוליטי.

לציון 80 שנה להקמת הפלמ“ח, אקדיש את המאמר, בן שני החלקים, לשני שירים: המנון הפלמ“ח ו“מסביב למדורה“.

ההמנון

את המנון הפלמ“ח, כתב המשורר זרובבל גלעד, מראשוני תנועת הנוער העובד, חבר קיבוץ עין חרוד, פלמ“חניק, איש רוח, מהדמויות המרכזיות בקיבוץ המאוחד ועורך כתב העת שלו, “מבפנים“, לאורך שנים רבות. גלעד היה מנאמניו של טבנקין וממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, לאחר מלחמת ששת הימים.

במהלך קורס המ“כים השני של הפלמ“ח, בקיבוץ אלונים, ב-1942, שאחד ממפקדיו היה יצחק רבין, דחק מפקד הקורס, מאירק‘ה דוידסון, מקיבוץ איילון, בזרובבל לכתוב שיר חדש, לכבוד טקס הסיום של הקורס. בשעת שמירה, כתב זרובבל את השיר, על פי מנגינה רוסית מוכרת, שיר לכת של הצבא האדום, שבשנות השבעים נכתבה לו הגרסה העברית “הלוך הלכה החבריא“. מיד עם רדתו מן השמירה, לימד שניים מחבריו את המילים והם הופיעו בלחן זה בטקס. על פי עדות אחרת, גלעד כתב את השיר ובתום אימון בקורס, הוא קרא אותו באוזני חבריו והם שידכו את השיר למנגינה. העדות על כתיבת השיר על פי הלחן נראית לי אמינה יותר. השיר פורסם בעמוד השער של עלון הפלמ“ח והחל מושר הן בטקסי הפלמ“ח והן בערבי הווי מסביב למדורה.

זרובבל חש אי נוחות מכך שהשיר הזה מושר בלחן שאינו עברי מקורי והוא שלח אותו לחברו הטוב, עוד מימי תנועת הנוער העובד, דוד זהבי, חבר קיבוץ נען. זהבי כתב לחן, אך לא היה מרוצה וגנז אותו. כעבור זמן מה, שב והוציא את השיר מן המגירה וכתב את המארש המוכר לנו.

זהבי לימד את השיר תחילה בקיבוצו ואחר כך עבר בין מחנות הפלמ“ח ולימד את הלוחמים את השיר. ביוני 1943, השיר פורסם, יחד עם התווים, בעיתון הנוער העובד “במעלה“, (שבשנות ה-30′, זרובבל היה עורכו). מטעמי חשאיות, כותרת השיר הייתה “שיר הפלוגות” ואת המילים “אנו אנו הפלמ“ח“, החליפו המילים “אנו ההולכים בסך“. כעבור שנה וחצי, הוא שב ופורסם, עם הלחן של זהבי, בעלון הפלמ“ח ושם במקום “כל בחור על המשמר” נכתב “בחורה על המשמר“, במסר פמיניסטי מובהק.

יהודה זיו, מוותיקי הפלמ“ח: נעשתה הבחנה באמצעות שני הלחנים של ‘שיר הפלמ“ח‘: כשהתואר ‘ח‘תיאר‘, ששימש במשמעות ‘ותיק‘, הוענק מטבע הדברים רק למי שזכה לשיר את ‘שיר הפלמ“ח‘ בנעימתו הראשונה, ואני בתוכם!

יהודה זיו, מוותיקי הפלמ“ח, מספר בעדות ל“זמרשת“: “את הוותק בצה“ל נוהגים היום לקבוע באמצעות המספר האישי ואילו בעת ההיא, נעשתה הבחנה זו באמצעות שני הלחנים של ‘שיר הפלמ“ח‘: כשהתואר ‘ח‘תיאר‘ (‘זקן‘ בערבית), אשר שימש בלכסיקון הפלמ“ח במשמעות ‘ותיק‘, הוענק מטבע הדברים רק למי שזכה לשיר את ‘שיר הפלמ“ח‘ בנעימתו הראשונה, ואני בתוכם!”

שיר שהציל עיר

אספר שני סיפורים הקשורים לשיר. האחד, מתוך עדות של אלעד פלד, בריאיון לעופר גביש. אלעד פלד, לימים אלוף בצה“ל ומנכ“ל משרד החינוך, היה סמ“פ בחטיבת “יפתח“, עת פיקד על כוח המגן שהגיע לצפת הנצורה, לקראת שחרור העיר, במלחמת העצמאות. מספר פלד: “כשהבריטים פינו את הגליל, צפת הייתה נצורה. קיבלתי הוראה לבחור 35 איש ולצאת לצפת הנצורה. עד שקיבלנו תגבורת, היה כבר שלוש בלילה. היינו צריכים ללכת דרך ביריה – עין זיתים והייתה סכנת קטילה מוחלטת. הגענו לצפת בין 5:00 ל-6:00 בבוקר. פגשנו אנשים שהיו בטוחים שאלו רגעיהם האחרונים. הייתה אתי מחלקה. הוריתי להסתדר בשתי שורות ונכנסנו. צעדנו ברחוב, הלכנו למפקדה ושרנו את שיר הפלמ“ח. על זה נאמר שצפת ניצלה על המעשה והנס.

“מי שאמר את זה היה הרב זיידה הלר, הרב הראשי של צפת. הוא אמר: ‘צפת ניצלה על המעשה ועל הנס. המעשה אלו תפילות שאמרו היהודים והנס זה שהפלמ“ח הגיע‘.

“כששואלים אותי איך שיר עושה משהו. אני אומר: ‘הנה, שיר שהציל עיר‘”.

בזיכרונות של מאיר מייבר, איש צפת, הוא כתב: אינני יודע איך ייראו פעמי משיח, אבל באותה השבת בבוקר, כששמענו את שירת הפלמ“חניקים, שנכנסו לעיר, כולנו הרגשנו את פעמי המשיח

בזיכרונות של מאיר מייבר, איש צפת, הוא כתב: “אינני יודע איך ייראו פעמי משיח, אבל באותה השבת בבוקר, כששמענו את שירת הפלמ“חניקים, שנכנסו לעיר, כולנו הרגשנו את פעמי המשיח“.

את הסיפור השני, מצאתי במקרה לפני כחמש שנים, בנבירתי בארכיון הקיבוץ המאוחד, במסגרת עבודת מחקר שכתבתי. ביוני 1956, הרצה יגאל אלון, מפקד הפלמ“ח ובאותם ימים ממנהיגי “אחדות העבודה“, בפני הוועדה המדינית של מפלגתו. הוא הרצה על סיור מקיף שערך בארה“ב ושם מצאתי את הפסקה הבאה, על מפגש עם קהילת מיאמי ביץ‘, פלורידה, בחול המועד פסח: “קהל אדיר, כל יהודי העיר והסביבה הקרובה התכנסו… הייתה לי שם הפתעה נעימה, כשעליתי על הבמה, והנה עלו חצי תריסר חזנים על הבמה, ביקשו לקום וכולם יחד שרו את שיר הפלמ“ח. זו הייתה התרגשות גדולה מאוד ויצרה מעין פרוזדור נעים להרצאה לא רעה. אותם היהודים שבאו לתומם לשמוע נאום, יצאו במשקל פחות בכיסיהם ממה שנכנסו“.

רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח

שיר הפלמ“ח מחולק לארבעה בתים, והוא מעין הקוד האתי של הפלמ“חניק וחזון הפלמ“ח.

מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ“ח!
מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר –
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים!
רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ“ח!‏

הבית הראשון מדבר על האיתנות, החוסן וכושר העמידה של הפלמ“חניקים, במצבי משבר וסערה, כאשר מסביב יהום הסער. ראשנו לא יישח! שום דבר לא יגרום לנו לכופף את ראשנו. מה שמאפיין אותנו הוא המסירות המוחלטת והמשמעת

הבית הראשון מדבר על האיתנות, החוסן וכושר העמידה של הפלמ“חניקים, במצבי משבר וסערה, כאשר מסביב יהום הסער. ראשנו לא יישח! כלומר, שום דבר לא יגרום לנו לכופף את ראשנו. מה שמאפיין אותנו הוא המסירות המוחלטת והמשמעת: לפקודה, תמיד אנחנו! לפני שנים אחדות, יצאה חוברת של אחד מארגוני הסרבנים, שכותרתה המגושמת הייתה “לפקודה לא תמיד אנחנו“. מעין לעג והתרסה נגד האתוס הפלמ“חניקי. אכן, רוחם של הסרבנים העריקים היא היפוכה המוחלט של רוח הפלמ“ח – רוחם הרופסת של אנשים שראשם שח תדיר, מתוך בחירה.

הבית השני מבטא את אהבת ארץ ישראל של הפלמ“חניקים. כאמור, הפלמ“ח היה ברוחו של הקיבוץ המאוחד. עיקר האמונה של הקיבוץ המאוחד, אותה הנחיל טבנקין, היה שלמות הארץ. אולם ארץ ישראל השלמה של טבנקין לא הייתה מן הים עד הירדן. הוא לא היה מינימליסט. היא הייתה מן הים עד המדבר, כלומר ארץ ישראל משני עברי הירדן. ומה הגבול המדויק? אין גבול מדויק. את הגבול תקבע המחרשה. לפני שנים אחדות, יצא לאור ספרו של יעקב צור, על הקיבוץ המאוחד באמונה ומאבק על שלמות הארץ. שם הספר הוא “מן הים עד המדבר“, מתוך המנון הפלמ“ח. המשך הבית: “כל בחור וטוב לנשק / כל בחור על המשמר“, מתכתב עם פסוק מספר שמואל המתאר את שאול המלך: “וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם“.

הבית השלישי מתאר את היכולות של הפלמ“חניקים, כסיירים ולוחמים מצוינים, הדבקים במשימה וחותרים למגע ולכן אף אויב לא יעצור אותם. “נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים, מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל, בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים!”

המילים “נתיב לנשר בשמים” מתכתבות עם פסוק מספר משלי: “שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה – לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה“.

הכותב מודה שיש שאלות הנשגבות מבינתו. ארבעתן קשורות בניווט, סמל לקשייו בהתמצאות בעולם ובהבנתו. איך יודע הַנֶּשֶׁר לנווט את דרכו בַּשָּׁמַיִם? כיצד מנווט הנחש את דרכו בין הסלעים? כיצד יורדי הים המפליגים אל הים הרחב, האין–סופי, מצליחים לנווט בהצלחה אל יעדם? ומהי הדרך בה מצליח הגבר להגיע אל לב אהובתו?

על פי זרובבל, הסייר הפלמ“חניק גבר על התעמולה שנפלאה מהחכם באדם, משורר משלי – הוא יודע את נתיב הנשר בשמים.

הבית האחרון מתאר את הנכונות חסרת הגבולות של הפלמ“חניק להתגייס ולהירתם לכל משימה שתוטל עליו, בגלוי ובסתר, באור היום ובמחשך.

מה שחסר במילות השיר זו התייחסות לשילוב של העבודה והאימונים והחיים בקיבוצים. הסיבה לכך היא שהשיר נכתב עוד בטרם התקבל הסדר העבודה והאימונים, שנבע ממשבר כלכלי, שאיים על קיום הפלמ“ח.

(חלקו השני של המאמר – בשבוע הבא)