אלמז עוידאת, מטפלת גוף ונפש, ממג’דל שאמס, חלמה מגיל צעיר להיות “מישהו”. עכשיו יש לה חמאם טורקי, הסמכה כמורה לעיסוי ובדרך היא שברה את כל הסטיגמות של אישה מהמגזר
זו בדיוק העונה לנסוע לכפר הדרוזי מג’דל שאמס. לטייל, להתפנק בחמאם מיוחד, לקבל עיסוי ולאכול דובדבנים. מרגע שנכנסתי לכפר בוקעתא, לאורך כל הדרך עד מג’דל שאמס, דוכנים לממכר דובדבנים והרבה מאוד מטעים עם שלטים לקטיף עצמי. הפרי האדום הקטן בולט מרחוק בתוך ים של עלים ירוקים. לרגע הרגשתי שיצאתי לטיול בחו”ל. בין הכפר מסעדה למג’דל, עצרתי לרגע בשוק יעפורי, בו תוצרת הכפר. מומלץ לבקר בו. הווייז הוביל אותי למג’דל בכבישי הכפר הצרים, בין סמטאות ועליות חדות. בכפר, כמה בניינים משותפים חדישים, עם חנייה צמודה ובתי מגורים גדולים.
במג’דל שאמס חיים כ-11000 תושבים דרוזים ומועצה מקומית. הרבה חקלאים בכפר, מגדלים גידולי שדה, תפוחים, דובדבנים ועוד. נסעתי להכיר אישה מיוחדת ופורצת דרך, אלמז עוידאת, מטפלת גוף ונפש, כבר מעל 15 שנה. בשש השנים האחרונות, היא גם הוסמכה כמורה לעיסוי מטעם איגוד המעסים. היא גם עוסקת בפנג שוואי וייעוץ רוחני ובטיפול במגוון תחומים. לאחרונה, הקימה בעצמה חמאם טורקי, מושקע ויפה. את ההשראה, קיבלה באחד מטיוליה הרבים בעולם, כשביקרה בחמאם בטורקיה. כזה יהיה לי, אמרה לעצמה והגשימה.
הכניסה לחמאם “ממלכת היהלום של אלמז” מוקפת פרחים צבעוניים וצבועה בטורקיז בולט. אלמאז, אישה מטופחת ומאירה, מכניסה אותי לחמאם שלה וגל של אנרגיה טובה מקבל את פניי. נרות דולקים, אבני קריסטל ופעמוני רוח מנעימים את האווירה.
היא בת 39, ילידת מג’דל שאמס, בת שנייה, במשפחה של שישה ילדים.
“הייתי ילדה היפראקטיבית וחולמת”, היא מספרת לי. “כבר בגיל 13, התחלתי לחלום ולשאוף גבוה. ידעתי שאהיה משהו, כשאגדל. במשפחה, לא ממש עשו עניין מהחלומות שלי ומהחושים העסקיים. אפילו קצת צחקו וזלזלו, בכל זאת, אישה במגזר. כל חיי סבלתי מקיפוח מגדרי, מהדיבור שגברים טובים יותר ומסוגלים ונשים פחות. מגיל 17, עבדתי ופרנסתי את עצמי. לא לקחתי כלום מהוריי. להפך, עזרתי למשפחה והתנהלתי בכוחות עצמי ורציתי להצליח ולהגיע להישגים”.
עולם העיסוי
איך הגעת לעולם העיסוי?
אלמז: “האמת היא שבצעירותי חשבתי שאלמד הנדסת בניין. בעלי לשעבר לא רצה שאלמד. בינתיים, אמנם התגרשתי, אבל לא הלכתי על זה. אחותי ובת דודה נרשמו ללימודי עיסוי במכללת ‘רידמן’, בצמח והציעו לי להצטרף אליהן. נרשמתי גם. אחרי זמן קצר, הן עזבו את הלימודים ואני המשכתי. אבא שלי חשב שזה בזבוז כסף ולא יצא מזה כלום ודווקא אימא שלי עודדה אותי להמשיך, למרות שבמבחן הראשון, נכשלתי וכמעט פרשתי. אחרי הלימודים עבדתי ב’חמי טבריה’, אנשים החמיאו לי על הטיפול ואמרו שהמגע שלי מרפא. מטופלים רבים היו חוזרים אליי שוב ושוב.
“בהמשך, עבדתי באופן פרטי בכל מיני מקומות וכל הזמן, המשכתי ללמוד תחומים נוספים ולהתמקצע. מילדות, אני מאוד סקרנית ואוהבת ללמוד ולדעת ויש לי חושים רוחניים. נסעתי לטייל בעולם, הייתי בתאילנד בהודו, בהוואי, בדרום אמריקה בצרפת ובכל מקום למדתי עוד תחומי טיפול והתחברתי למדיטציה לאנרגיות ולתחומים רוחניים נוספים. אני כל הזמן מתפתחת ותמיד רציתי שיהיה לי מקום משלי לטפל באנשים”.
מישהו עזר לך בבניית העסק החמאם? איך התחלת ומאיפה האומץ?
“ממש לא עזרו לי, להפך. בהתחלה, חיפשתי יזמים מהכפר שישקיעו ויהיו שותפים ולא הצלחתי למצוא. כולם חששו ולא האמינו שיצליחו להחזיר את ההשקעה. אז הבנתי שאצטרך לעשות לבד. לפני חמש שנים, קניתי שטח בכפר ורציתי לבנות בו והרסו לי את המקום. אנשים התנגדו, אבל אני לא ויתרתי. הייתי חייבת להוכיח שאני יכולה ובאמת, אחרי זמן מה, הבנתי שאבא שלי רוצה למכור את השטח בצמוד לבית שלהם והחלטתי לקנות אותו ממנו.
לפני שלוש שנים וחצי קניתי ותכננתי את המבנה לפי כללי הפנג-שוואי. במבנה יש שלוש קומות. בקומה הראשונה, אני גרה. הקומה השנייה היא מתחם הטיפולים והחמאם שסיימתי לבנות אותו ממש בתחילת הקורונה. הקומה השלישית – בתכנון. כשהתחלתי לבנות, אנשי הכפר היו מסתכלים מהצד ולא האמינו שאצליח. הייתי רואה אותם מסתכלים עליי ולא מאמינים… וכשסיימתי, אנשים הופתעו ואני הרגשתי את הניצחון שלי מול כל מי שלא האמין בי ואני מודה לאל על כך ומאוד מתרגשת.
מרגש אותי שאני מצליחה להגשים את החלומות שלי, גם אם זה לוקח לי זמן ואני גאה בעצמי ומעבירה את המסר לנשים, כל דבר שאנחנו רוצות, אנחנו יכולות ואל תתנו לאף אחד לעצור אתכן. אני גדלתי בסביבה שלא האמינו בי כאישה
“מרגש אותי שאני מצליחה להגשים את החלומות שלי, גם אם זה לוקח לי זמן ואני גאה בעצמי ומעבירה את המסר לנשים, כל דבר שאנחנו רוצות, אנחנו יכולות ואל תתנו לאף אחד לעצור אתכן. אני גדלתי בסביבה שלא האמינו בי כאישה וחשוב לי להראות שנשים יכולות”.
מרגישה את הכאב
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
אלמז: “ראשית, אני אוהבת לעבוד ולהיות עסוקה כל הזמן, זה נותן לי כוחות. מרגש אותי שאנשים מתלהבים מהידיים שלי. אנשים באים עם בעיות ומרגישים שיפור. מטופלים חוזרים אליי שוב ושוב ושולחים מכרים. אני גם מאוד אוהבת ללמד את בנות הכפר ולעבוד בצימרים בסביבה. אני מרגישה שאלוהים נמצא בידיים שלי ואני כל הזמן אומרת תודה לאל על מה שנתן לי”.
תוך כדי שיחתנו, אלמז מתרגשת ולא פעם זולגת לה דמעה, כשהיא מספרת על ההצלחות על המחמאות.
“גדלתי בבית שלא חיזק אותי, שלא העריך את מי שאני ופתאום, לקבל כל כך הרבה מחמאות ולהרגיש שאני מצליחה, זה מרגש אותי מאוד. אני מסתכלת על המקום שבניתי ואני מאושרת.
עד לפני כמה שנים, זה לא היה תחום מוכר פה. עם הזמן, יש יותר מודעות וגם לימדתי נשים בכפר את המקצוע ויש לי הרבה מטופלים מהכפר שמגיעים אליי לטיפול אנרגטי, מרגיע ועוזר. החברות והנשים במשפחה שלי מאוד מפרגנות
איך מתייחסים בכפר לעיסוק שלך?
“עד לפני כמה שנים, זה לא היה תחום מוכר פה. עם הזמן, יש יותר מודעות וגם לימדתי נשים בכפר את המקצוע ויש לי הרבה מטופלים מהכפר שמגיעים אליי לטיפול אנרגטי, מרגיע ועוזר. החברות והנשים במשפחה שלי מאוד מפרגנות. אבל אני לא מייצגת רק את החברה הדרוזית. אני אישה שמאמינה שכולנו בני אדם, נשמות שנמצאות על פני האדמה, יצירה של אלוהים. באנו לכאן לעבור תהליך כבני אדם ואני לא עושה הפרדות בין המגזרים. יש לי הרבה חברים, יהודים וערבים. זה לא משנה לי מי הוא מה, העיקר לקבל כל אדם בכבוד כאדם”.
מה הופך מטפלת להיות מטפלת טובה?
“מגע הידיים זה אנרגיה. לא מספיק לדעת טכניקה. טיפול זה שילוב של ידע וטכניקה ואנטומיה. אבל זה גם הרבה אהבה לאנשים ורצון לטפל. אני נוגעת באנשים ואני מרגישה מאיפה הכאב מגיע, אני רוצה לעזור להם להרגיע אותם והיכולת שלי לשלב בין התחומים הרבים שלמדתי היא מתכון מנצח”.
יש לך עוד חלומות?
“אני חולמת שהספא והחמאם יצליחו ואני רוצה לפתוח בית ספר רוחני ללמד צ’יקונג, ולהעביר מדיטציות, וללמד קערות טיבטיות ועבודה עם קלפים וגם החלום הזה יתגשם בקרוב”.
אלמז היא מסוג הנשים שאני תמיד רוצה להישאר לידן עוד להפוך אותן לחברות שלי ולשמוע מחוכמתן. יש לה ידי זהב ולב רחב וטוב והרבה תובנות שרכשה לעצמה מכל מה שלמדה ומניסיון חייה והכי חשוב לה שאכתוב שאין דבר כזה, שאנחנו כנשים רוצות ולא יכולות להגשים, הכול אפשרי.
