היא מורה לאנגלית, בת נווה אטי”ב והילדוּת שלה עשויה מסקי בחרמון. כותבת ספר, רואה סדרות בטלוויזיה. האורחת שלי לשבת היא תמר צואלה
קצת על עצמך
“תמר צואלה, בת בכורה של איציק ושוש צואלה, מייסדי מושב נווה אטי”ב. יש לי שתי אחיות, ניצן ושרון ושישה אחיינים. ניצן גרה בקנדה ושרון בקיבוץ בארי, בעוטף עזה”.
עיסוק
“מורה לאנגלית בבית הספר ‘הר וגיא’, מלמדת כיתות ז’-י”ב ומגישה לבגרות”.
מגורים
“מושב נווה אטי”ב”.
היכן נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי במושב נווה אטי”ב בצפון הגולן. הייתה לי ילדות נפלאה. כילדה, גלשתי בחרמון בחורף ושחיתי במים הקפואים בבריכה שלנו בקיץ. בסוף כיתה ט’, עזבתי לפנימייה ‘חקלאי פרדס חנה’ ושם למדתי בתיכון. אלו היו שנים יפות בחיי. אני מתגעגעת לפנימייה, לחברים ולחוויות שחוויתי שם”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי הוא יום עמוס ומלא. זה יום שבו אני משקיעה בעצמי ובנפש שלי. בדרך כלל, הוא מתחיל בבוקר מוקדם, עם ניקיון הבית ואחר כך, אני יוצאת לשתות קפה באחד מבתי הקפה בעמק. אני קוראת לזה ‘קפה סיכום שבוע’. לעתים, נוסעת לחברה בקריית מוצקין (שם גרתי כמה שנים), לשתות קפה וחוזרת. פעם בחודש, אני נוסעת עם אימא שלי לפורום נשים, אותו מארחת אישה מקסימה בשם מתי. המפגשים האלה מאוד מיוחדים. שיחות, מפגשים עם סיפורי חיים והכול באווירה נעימה ולא שיפוטית”.
מה אוכלים בארוחת השבת?
“בארוחת ערב שישי, אני בדרך כלל עם הוריי שגרים במושב. אבא שלי, איציק, הוא ממוצא עירקי ומבשל אוכל טעים להפליא. הוא אוהב מאוד לבשל ואוהב תכניות אוכל, כך שבכל יום שישי, יש אוכל שונה ומושקע. קובה סלק, קובה במיה ואורז לבן אחד-אחד ועוף סיני עם ירקות ובשר גולש ועוד.
“בחורף, בשבת בבוקר, אנחנו אוכלים את החמין הנפלא שאימא שלי מכינה. אימא שלי היא אלופת החמין והעוף בתנור שהיא עושה הוא הכי טוב בעולם.
“בזמן ארוחת שישי, אנחנו מדברים על השבוע שעבר ועל החיים בכלל. כאשר אחותי מגיעה עם בעלה והאחיינים שלי, ארוחת הערב רועשת ורוחשת. כולם מתרגשים מהמפגש, מספרים על חוויות שעברו עליהם, צוחקים ונהנים מהאוכל הטעים. אחרי הארוחה, יושבים ביחד וצופים בטלוויזיה, בחדשות, או בתכנית ‘סברי מרנן’.
“הקפה, המפגשים עם חברים וארוחת הערב עם המשפחה מרגיעים אותי ונותנים לי אנרגיה לשבוע חדש”.
זיכרון ילדות מהשבת
“לא גדלתי בבית דתי, אבל בכל יום שישי, הייתה ארוחת ערב משפחתית. כל המשפחה ישבה מסביב לשולחן לאכול. גם כנערה, לא הפסדתי את ארוחות שבת. ביום שישי, תמיד היה ריח של בישולים ואפייה בבית, עוגות השמרים שאימא שלי אפתה ממולאות בפרג, או בריבה עם אגוזים.
“אני זוכרת את השבתות של החורף, בהן היינו עולים כל ילדי נווה אטי”ב לעשות סקי בחרמון. היינו גולשים מהבוקר עד ארבע אחר הצהריים. בארבע, היינו מחזירים את ציוד הסקי והולכים למזנון לקחת שוקו ובורקס, ממש מלכים ומלכות של האתר”
“אני זוכרת גם את השבתות של החורף, בהן היינו עולים כל ילדי נווה אטי”ב לעשות סקי בחרמון. היינו גולשים מהבוקר עד ארבע אחר הצהריים. בארבע, היינו מחזירים את ציוד הסקי והולכים למזנון לקחת שוקו ובורקס, ממש מלכים ומלכות של האתר. עד היום, אני זוכרת את הטעם הנפלא של השוקו והבורקס הטעימים וכמה נהנינו לגלוש ביחד”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אני אוהבת לכתוב את הספר שאני כותבת כבר כמה זמן. אני אוהבת לקרוא, לראות סדרות בטלוויזיה, לשתות קפה עם חברים. אני אוהבת מאוד לנסוע לקיבוץ בארי ולבלות זמן עם האחיינים שלי. אנחנו מטיילים, משחקים ואני עוזרת להם בשיעורי הבית. אני הדודה הכי טובה שאני יכולה להיות ואני קשורה אליהם מאוד”.
שיר אהוב
“אוהבת מאוד מוזיקה ישראלית והזמר האהוב עליי הוא אברהם טל, שגדל אתנו בנווה אטי”ב. הקול שלו והאמת שלו בשירים תמיד נוגעים בי. השיר שהכי מדבר אליי הוא ‘אורות, כיוון שבכל פעם שאני נמצאת בצומת דרכים בחיי, אני מקשיבה לשיר הזה ויודעת מה לעשות”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“תמיד אפשר וצריך להצליח עם מה שיש לך ועם האמת שלך ומבלי לדרוך על אף אחד בדרך, זאת הגדולה. לומר את האמת, לקחת אחריות, להאמין ולאהוב את עצמך. להמשיך לחלום והחלומות יתגשמו”.
מהו החלום שלך?
“אני רוצה למצוא אהבה, למצוא בן זוג לחיים. אני רוצה להרגיש שאני מגשימה ומיישמת את כל יכולותיי האמתיות ולהגיע למשרת חלומותיי”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“הגולן זה הבית שלי נולדתי וגדלתי בנופים המדהימים האלה. אני אוהבת את האוויר הצלול, ההרים הגבוהים והעצים הירוקים. הנסיעה הביתה, מכל מקום בארץ, תמיד נעימה לי, בזכות הנוף הזה. אני אוהבת את המפגש עם האנשים, רק בגולן יושבים ביחד דתיים וחילונים ואין בנינו חומות. להפך, כולם מקבלים את כולם ומכבדים את כולם וכך הרגשתי תמיד, גם כילדה.
“אני אוהבת את ראש המועצה שלנו, חיים רוקח, שבזכותו הפסקתי להרגיש שקופה. ראש מועצה שבאמת אכפת לו מהתושבים והוא דואג לתת לכל אחד יחס ומנסה לעזור בכל דבר. השנה, חגגתי את יום ההולדת שלי בימי הקורונה וראש המועצה התקשר לומר לי מזל טוב ליום ההולדת. התרגשתי עד מאוד וזה, זה הייחוד שלנו כאנשי הגולן, הקירבה הזאת וההסתכלות בגובה העיניים. הגולן תמיד חיבר ותמיד יחבר בין אנשים ויגביר את תחושת השייכות למדינה ולאדמה.
“ניתנו לי בחיי שתי פלטפורמות מיוחדות לדבר על הקשר שלי לגולן. בשנת 1999, בזמן המאבק על הגולן, הוזמנתי לתכנית ‘בשידור חי – דן שילון מארח’. בתכנית, דיברתי מהלב על האהבה והקשר לגולן ועל כך שהגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל.
“הפלטפורמה השנייה הייתה בזמן לימודיי לתואר שני, במכללת תל חי. בהנחייתו המקצועית של פרופסור שמואל שמאי הנפלא, כתבתי עבודת סמינריון על ‘הגולן וסביבתו בזמר הישראלי לאורך השנים’. העבודה נבחרה ל’כנס מחקרי גליל’ של אפריל 2019 ושם, לפני סטודנטים, מרצים ואורחים, הרציתי על המחקר עם שותפתי לעבודה. הרגשתי גאווה גדולה להרצות ולספר על רמת הגולן, חבל ארץ מופלא במדינה שלנו. אני מקווה שייתנו לי בעתיד עוד הזדמנויות לדבר על הגולן, ביתי הנפלא”.
מה את מאחלת לעצמך?
“קודם כול, בריאות לכולם, בימים טרופים אלה. למצוא בן זוג לחיים, שיהיה לי עוגן, לאהוב ולהיות נאהבת. אני מאחלת לעצמי להגשים את כל חלומותיי בכל מה שקשור בקריירה, לשמוח ולצחוק עד לב השמים, לבלות עם משפחתי המקסימה, לבנות את ביתי כאן בגולן ופשוט ליהנות מהחיים”.
