אנחנו נקשרים לדוממים, אין מה לעשות בעניין הזה. עכשיו תקראו איך הצילה טכנולוגיה של המאה ה-21 סלע בן מאות אלפי שנים
דניאלה שאול
מזה עשרות שנים, פוער אלינו סלע ענקים מיוחד את עינו היחידה וכמעט איש לא שם לב, למרות שמאות תושבי קצרין ותלמידים עוברים לצדו מדי כוזום. הסלע, תוצר של התפרצות געשית כמו מיליוני סלעים בגולן, הונח במקומו בבלי דעת, בשורת הסלעים העליונה של מסלעה, שמגוננת על מדרכה ברחוב שיאון הסואן. לפני שנים אחדות, פרסמתי את תצלומו בפייסבוק וקיבלתי הסבר מאלף על ייחודו מדודי בן עמי, היסטוריון מוכר מאוד, מראשוני קצרין. עוברות להן השנים בנחת, הסלע כבודו במקומו, עד אחר הצהריים של יום ראשון השבוע. כמעט.
בחרדה צפיתי בטרקטור, אשר מפנה סלעים ועפר, במהלך עבודות להכשרת מגרש חנייה ליד המועצה האזורית גולן והללו מדרדרים בשאון על חומת הסלעים, עוד מטרים אחדים ודקות קטנות יגיע הטרקטור גם לסלע הענקים וזה ייעלם לנו לעד.
השעה כבר ארבע אחר הצהריים, איני יודעת מיהי ועדת הבנייה האחראית משתי המועצות במקום, למי להתקשר ומי יענה בכלל בשעות האלה ומפולות הסלעים מִדרדרות ברעש.
מתרחקת, מצלמת, מגייסת את ווטסאפ ומתחילה להעביר קריאות הצילו. אבל יודעת: עד שיענו – אין סלע. מעלה לפייסבוק ומקבלת תגובה שאם לא אעשה משהו דרמטי, ייעלם הסלע לעד.
צודק. הזמן כבר שועט נגדי ונגד הסלע, תוך כמה דקות – יאבד.
חוזרת לפייסבוק, מעבירה הודעה פרטית לראש המועצה, דימי אפרצב, הרי זה תחום שיפוט שלו, אולי מכאן תצמח הישועה?
עוברת שנייה אחת, יש תשובה מדימי: "דניאלה שלום, אני לא נמצא בארץ. העברתי לבדיקה במועצה".
מגבירה את הלחץ ומקלידה מיד: "תודה דימי, אנא תעצור אותם, רק מעט אנשים יודעים איזה ערך היסטורי זה, למרות שהוא גלוי לכל מי שהולך בשיאון!".
לא יותר משנייה נוספת ודימי: "ביקשתי שסביב המקום יעצרו את העבודה, כדי לבדוק על מה מדובר. דברי בבקשה עם ויקי, או עם לילך, כדי לכוון בדיוק למקום".
בסלולרי שלי, השיחות הנכנסות כבר נאבקות זו בזו. לילך גבע, מנכ"לית המועצה המקומית קצרין, יוצרת שיחת ועידה עם מהנדס המועצה, אריה מנחם ואתי.
"לא יודע על מה מדובר, אבל בואי תוך עשר דקות למקום", ממהר מנחם. תוך שניות – מעיל, קור מקפיא ואני שוב על הכביש, עם המהנדס ליד הבולדר, שאני מרגישה כבר אחוות לוחמים אתו.
ממקומה במערב, לעת שקיעה, משתפת גם השמש פעולה עם סלע הבראשיתי ומאירה היטב את הצורות שעליו, הדומות לעין, או לטיפה הנושרת בצילום אטי על פני נוזל.
המהנדס מסביר לי שמישהו הניח את זה שם באקראי. אני מהנהנת, נכון, אבל אין זה מעלה, או מוריד, לגבי ערכו.
"אני מבטיח לך שהמשך העבודות לא יפגע בסלע המיוחד, אך המסלעה הזאת צפויה להיהרס בעתיד, בכל מקרה", אומר המהנדס. יש! אני ממהרת להוציא מפיו הבטחה שישמרו על הסלע ואף יעבירו אותו בבוא העת לאחד הגנים הציבוריים בקצרין, בתוספת הסבר.
קיבלתי הבטחה.
ליתר ביטחון מפרסמת שוב בפייסבוק את מהלך האירוע, שנמשך בסך הכול פחות מחצי שעה, ממשיכה לדווח על כך לדימי, אשר נמצא בצד שני של העולם, בשליחות כרגע. בין עשרות ה"לייקים" שמגיעים מהארץ ומהעולם, גם דולאן אבו סאלח, ראש מועצת מג'דל שמס.
דודי בן עמי מצטרף אף הוא ומסביר: "זהו בולדר שכוסה בקילוח לבה ולאחר מכן, נשבר באופן שמראה את הבולדר בתוך חלק מקילוח הלבה שנשבר. חייבים לשמור על הדוגמה הזו".
כמובן, תודה לדימי אפרצב, לצוות המועצה – לילך גבע, מנחם אריה וויקי בדריאן, על ההתגייסות המהירה כברק.
מאתנו: דניאלה שאול והבולדר
