עלתה עם בעלה מאוקראינה לקצרין, שבועיים לפני הקורונה. עובדת ב'נורדסון מדיקל', במחלקת המחקר והפיתוח: לראות את התהליך הזה, או להיות חלק ממנו בידיים שלך, זה כמו לחזות בנס הנדסי קטן". האורחת שלנו לשבת היא אלנה זבדה, מקצרין
קצת על עצמך
"אלנה זבדה, בת 29, נשואה ליבגני. אנחנו יחד כבר יותר משמונה שנים. יש לנו שלושה חתולים שאספנו מהרחוב והם הפכו לחלק אמתי מהמשפחה שלנו, כל אחד עם אופי משלו ודרך תקשורת ייחודית. תמיד אהבתי בעלי חיים, אבל בעלי לימד אותי מהי אחריות אמיתית. בזכותו, הפכתי לפעילה אמיתית למען בעלי חיים. יש לנו אפילו חלום, להתנדב בחו"ל, אולי ביוון, או בתאילנד ולעזור בתוכניות הצלת צבי ים, אבל אני מאמינה שגם מעשים קטנים חשובים. בימי הקיץ החמים בישראל, אפילו לשים קערת מים לחיות רחוב זה כבר צעד של חסד. זה משמח אותי לראות מחוות כאלה של חמלה כלפי 'האחים הקטנים' שלנו."
עיסוק
"מאז יוני 2020, אני עובדת ב'נורדסון מדיקל', בקצרין. התחלתי ברצפת הייצור, בהרכבת סלים אורולוגיים שמשמשים רופאים להוצאת אבנים מהכליות. כשהגעתי, הייתי בהלם. הגעתי מאוקראינה ולא דמיינתי עד כמה עולם המכשור הרפואי רחב וחדשני ואיך כלים קטנים כאלה עוזרים למטופלים ומקלים על טיפולים. לא אשכח סיפור אחד: אחת העובדות סיפרה שבריאיון בבית הספר, ילדה נשאלה מה הוריה עושים. היא ענתה בגאווה: 'אימא שלי עובדת ב'נורדסון' – היא מצילה חיים'. המשפט הזה נשאר אתי מאז.
"אחרי ארבעה חודשים, עברתי למחלקת המחקר והפיתוח, שם אני עובדת עד היום. זה היה פרק חדש בחיי המקצועיים. למדתי הרבה מהמנטורים שלי, במיוחד מהמנהלת שלי, שהפכה לאחת המורות הגדולות שלי. יש לי תואר שני בהנדסת מכונות מאוניברסיטת דניפרו באוקראינה, בהתמחות במכניקה של מסילות רכבת. בהתחלה, לא חשבתי שהתואר שלי יהיה רלוונטי בישראל, אבל עם הזמן, נתקלתי במשימות שדרשו ידע מכני וחשמלי והבנתי שכל כישור יכול להיות חשוב. אחד המהנדסים שעבדתי אתו סיפר להנהלה על הרקע שלי וזה פתח לי דלתות חדשות. קיבלתי הזדמנויות לצמיחה מקצועית ולניסיון טכני מעמיק.
"ב-2024, 'נורדסון' נתנה לי הזדמנות מדהימה לבקר בתערוכה רפואית גדולה בגרמניה ועוד אחת בתל אביב, שהוקדשה לטכנולוגיות כלי דם בלב ובמוח. האירועים האלו נתנו לי ידע, ניסיון והשראה עצומים. עיקר העבודה שלי עדיין כולל קליעה ידנית של מבני ניטינול. במחלקת המו"פ, אנחנו משתפים פעולה עם לקוחות מכל העולם והופכים רעיונות פשוטים למכשירים רפואיים אמיתיים. לראות את התהליך הזה, או להיות חלק ממנו בידיים שלך, זה כמו לחזות בנס הנדסי קטן. אני לא רופאה, אבל בחמש השנים האחרונות, למדתי הרבה על אנטומיה אנושית. כשאנחנו שומעים פידבק מניתוחים מוצלחים עם המוצרים שלנו, אני מבינה שאני חלק ממשהו גדול, משהו שבאמת עוזר לאנשים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בצפון רוסיה, ביקוטיה. יש סיפור שתמיד מפתיע אנשים: אימא שלי סיפרה שכשהייתי תינוקת, לא יכולתי לישון בבית, רק בחוץ, אפילו כשבחוץ היה מינוס 30 או מינוס 40 מעלות. אולי בגלל זה תמיד הייתי בריאה. כשהייתי בת שלוש, המשפחה שלי עברה לאוקראינה, ארץ המוצא של אבא שלי. גדלתי שם, הלכתי לבית ספר, מכללה ואוניברסיטה. יש לי אח גדול ואחות קטנה. באוקראינה נחשבנו למשפחה גדולה, אבל בישראל זה די רגיל".
מגורים
"קצרין. בפברואר 2020, אני ובעלי עלינו לישראל, שבועיים לפני שהתחילה מגפת הקורונה. הגענו ישר מאוקראינה אחרי שסיימנו את הלימודים והתמקמנו בקצרין, שם גרו קרובי משפחה של בעלי ואימא שלו. בהתחלה, היה מאוד קשה. עוזבים חיים מוכרים, לא מכירים את השפה המקומית ואז פתאום, סגרים ובידוד. אבל הכול השתנה, כשהתחלתי לעבוד. פגשתי אנשים חדשים, למדתי על החיים, התרבות והאוכל בקצרין, בגולן ובישראל בכלל.
"בעבודה, מצאתי לא רק חברים, אלא גם משפחה קטנה. הקולגות הדרוזים שלי ומשפחתם קיבלו אותי בחום ובזכותם למדתי עברית מהר, פשוט לא הייתה לי ברירה! בהתחלה, השיחות היו תערובת של מילה בעברית, אנגלית, רוסית וערבית, עם הרבה צחוק ותנועות ידיים. כנראה שכל משחקי ה'פנטומימה' בילדות השתלמו. לא קל למצוא חברים אמיתיים כמבוגר, במיוחד בארץ חדשה, אבל היה לי מזל, פגשתי אנשים נפלאים במסע החדש שלי. מקום העבודה שלנו הוא באמת רב-תרבותי וזה מה שאני אוהבת – אנשים מרקעים ומסורות שונות, כמו ישראל עצמה, מדינה שנבנתה על ידי אנשים מכל העולם".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי שלי מתחיל בארוחת בוקר ובביקור בחדר הכושר. אחר כך, אני מסדרת את הבית ומתחילה לבשל. בסופי שבוע, אני משתדלת לפנק את המשפחה במגוון מאכלים. יש לי מזל, בעלי עוזר לי בכל עבודות הבית והוא גם טבח מדהים".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם? לתת קצת טעמים וריחות…
"ארוחת השבת שלנו תמיד משתנה, זה תלוי במצב הרוח. אנחנו לא משפחה דתית, אז בשבילנו זה יותר האווירה והזמן יחד. לפעמים, זה שווארמה ביתית, המבורגרים, או פיצה ולפעמים, זה על האש בחוץ".
זיכרון ילדות
"אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מהילדות הוא סיפור על איך כמעט האמנתי שיש בתולות ים. כשהייתי בת שלוש, גרנו באוקראינה ליד נהר עם גשר. לא ידעתי לשחות ונפלתי למים שלוש פעמים. בפעם הראשונה, ההורים שלי היו קרובים והצילו אותי מיד. בפעם השנייה, שיחקתי עם אחי הגדול, הוא דחף אותי בטעות ולמזלי, דייג שהיה שם משך אותי החוצה. אבל הפעם השלישית הייתה שונה… הייתי בת ארבע וזה קרה ביום חג 'איבנה קופאלה', חג שבו אומרים שבתולות ים לוקחות את השוחים למים. באותו יום, הלכתי לנהר עם בת דודה שלי וחברתה. שכבנו על הגשר, הסתכלנו למים, 'מנסות לראות בתולות ים'. פתאום, משהו, עד היום אני לא יודעת מה, משך אותי למטה. בת דודה שלי תפסה לי את הרגליים, אבל גם היא נמשכה אתי למים. למזלנו, שתינו ניצלנו. אחרי המקרה הזה, למדתי לשחות ואפילו השתתפתי בתחרויות שחייה לנשים".
המלצה על ספר
"כששואלים אותי על ספר, אני תמיד ממליצה על הסדרה של דן בראון, על פרופסור רוברט לנגדון. כנראה שיש לי את כל הספרים שלו. כשביקרתי ברומא, קראתי שוב את 'מלאכים ושדים', טיילתי במקומות שמוזכרים בסיפור וחיפשתי את הסמלים שמתוארים בספר. זה הרגיש כמו לחיות בתוך הרפתקה, בין דמיון למציאות".
מהו הכי כיפי בשבת שלך?
"הדבר הכי כיפי בשבת הוא לבלות עם המשפחה. במהלך השבוע, כמעט אין לי זמן פנוי, אז היום הזה הוא ההזדמנות שלי להאט. לפעמים, אנחנו מטיילים בגולן, הולכים לים, או פשוט נהנים מיום שקט בבית, צופים בסרטים, סדרות, או משחקים במחשב".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"זו שאלה מעניינת! יש הרבה שמות שעולים לי בראש, אבל הייתי בוחרת בליאונרדו דה וינצ'י. ליצירות שלו יש עדיין משמעויות נסתרות ותעלומות לא פתורות. הייתי רוצה לדבר אתו לא רק על אמנות, אלא גם על רעיונות הנדסיים, הראש שלו היה מאות שנים לפני זמנו. הייתי בכמה תערוכות שהוקדשו לעבודותיו ובכל פעם יצאתי משם מלאת השראה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"בשעות הפנאי, אני אוהבת להיות פעילה, אני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע. חוץ מחדר הכושר, אני עושה גם ,TRX זומבה ושחייה. אני גם חלק מהתאטרון הרוסי 'ראיוק', בקצרין, שם אנחנו מופיעים מדי פעם באולם הקולנוע המקומי. למרות שההצגות שלנו ברוסית, אני מקווה שיום אחד נוסיף כתוביות בעברית, כדי שכל הקהילה תוכל ליהנות. אני גם אוהבת לקרוא ספרים, לבנות פאזלים, או לגו ולהקדיש זמן להתפתחות אישית, בין אם זה לימוד שפות חדשות, או חקר טכנולוגיות חדשות. לאחרונה, התחלתי להתעניין מאוד ברובוטיקה וזה מרתק אותי יותר ויותר".
איך השפיעה עלייך המלחמה?
"זו שאלה קשה, אבל חשובה. אני גרה בישראל כבר כשש שנים. אין לי משפחה או חברים בצבא, אבל ראיתי עד כמה ההורים דואגים לילדיהם ועד כמה המדינה מתאחדת בזמנים קשים. לגבי האזעקות והתקיפות, להפתעתי, נשארתי רגועה. לא נכנסתי לפאניקה, פעלתי לפי הוראות פיקוד העורף והתמקדתי בשמירה על הקרובים לי ובעזרה לאחרים. כמובן שזה היה מפחיד ומאז אני כבר לא מסוגלת לראות סרטי מלחמה. אבל מעל הכול, אני חולמת על שלום, לישראל ולעולם כולו. אני גם מקווה שהאנושות תתמקד יותר בנושאים גלובליים, כמו שינויי אקלים, כי לפי מחקרים מדעיים, ההשפעות כבר ניכרות ומלחמות רק מחמירות את המצב".
מהו המוטו שלך בחיים?
"תמיד להסתכל קדימה ולא לעצור במה שכבר הושג".
מהו החלום שלך?
"אחד החלומות שלי כבר התגשם, בזכות בעלי, קפצתי צניחה חופשית! אבל יש לי עוד חלום, שמגיע מהילדה הקטנה שבתוכי – לבקר בלונדון ב-1 בספטמבר ולהשתתף בפסטיבל הארי פוטר השנתי, שבו בפלטפורמה 9¾, כל הקוסמים הצעירים מרימים את השרביטים לציון תחילת שנת הלימודים".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני אוהבת מאוד את הטבע של הגולן, במיוחד באביב, כשהכול מתעורר אחרי הגשם. אני נהנית לטייל בשמורות הטבע שמובילות לנופים הרריים, או מפלים, יש כל כך הרבה כאלה, כולם קרובים. לגור בגולן זה להיות קרוב לטבע; לא צריך לנסוע רחוק כדי למצוא שלווה ויופי. אני אוהבת אורח חיים פעיל, אז הטיולים האלה תמיד ממלאים אותי באנרגיה והשראה. אני גם חייבת לכתוב, אחרת החברים שלי לא יסלחו לי, על האוכל הטעים בכפרים הדרוזיים בגולן".
מה את מאחלת לעצמך?
"אני מאחלת לעצמי לראות יותר את המשפחה, הקרובים והחברים שלי. אחרי שעברתי לישראל, הבנתי כמה אנשים השארתי מאחור במדינות אחרות, אנשים שהיו, ונשארו, חלק גדול מהחיים שלי. אני מאחלת לעצמי יותר הזדמנויות להיפגש, לדבר ולשתף רגעים יחד, להישאר מחוברת, לא משנה המרחק".
